משפטו של משה קצב (לשעבר מבית הנשיא) שאמור היה להיפתח ביום היום (ד', 26.3.08) ועל-פי המתוכנן אמור היה להיות קצר -נדחה. בפני בית המשפט שידון בתיק כבר מונחת עסקת טיעון שעליה חתמו הנאשם (קצב) ופרקליטות המדינה, ואשר לפיה מודה קצב בעבירות שכתב האישום מייחס לו. על-פי עסקת הטיעון גם עונש מאסר לא יוטל על הנאשם.
המחלוקת היחידה שנותרה בין פרקליטי קצב לפרקליטות המדינה היא בשאלת הקלון: כלומר האם בסעיפי האישום המיוחסים לנאשם ואשר הוא אמור להודות בביצועם יש קלון או אין קלון. הפרקליטות דורשת כי בית המשפט יקבע קלון. הסנגוריה מתנגדת.
אבל בימים האחרונים חל שינוי ובעקבותיו הדחייה בפתיחת המשפט. האחראית לשינוי היא המתלוננת א' ממשרד התיירות. היא טרפה בעיקר להגנה את הקלפים. א' הגישה תצהיר -"הצהרת נפגע" לפרקליטות ובאמצעותה לבית המשפט ובו היא מציגה את הדברים מנקודת ראותה. יש לומר כי על-פי תיקון לחוק (משנת 2001)זכות נפגע בעבירת מין להפקיד בידי התביעה תצהיר המפרט נזקים שנגרמו לו כתוצאה מביצוע העבירה. התביעה מחויבת להביא את הדברים בפני בית המשפט ויכול שלדברים תהייה השפעה על חומרת העונש שיגזור בית המשפט, שאינו כבול בהכרח לסיכום שבעסקת הטיעון.
בראיון שהעניקה א' לערוץ 10 בראשית החודש היא הביעה תרעומת על כך שכתב האישום כולל סעיפים שאינם משקפים את חומרת העבירות שביצע בה, לגרסתה, הנשיא לשעבר. עוד אמרה שהיא משוכנעת שאם היה מתקיים משפט, והיא הייתה נקראת להעיד, הרי לאחר שמיעת דבריה היה בית המשפט מטיל עונש חמור על הנאשם, וזאת בניגוד למה שסוכם בעסקת הטיעון.
בהגשת "הצהרת נפגע" משיגה א' את שביקשה. להביא דברה בפני בית המשפט. אבל היא גם לוקחת על עצמה סיכון לא קטן. על-פי החוק זכאים פרקליטי ההגנה, אם בית המשפט יאשר זאת, לדרוש לחקור את מגישת התצהיר על הנאמר בו. ברור שמטרת חקירה כזו היא למוטט ולערער את הנאמר ולפגוע באמינות המתלונן והדברים נאמרים כאן בלשון המעטה.
א' אמורה הייתה לדעת לפני שהגישה את תצהירה כי קיימת אפשרות שסנגורי קצב יבקשו לחקור אותה עליו. מהשתלשלות הדברים בעבר היא הייתה אמורה לדעת שלא תהייה כאן חקירה בכפפות של משי. אף על-פי כן לא נרתעה, הגישה את תצהירה ולקחה את הסיכון. אין זה עניין פשוט. א' ראויה להערכה והוקרה על אומץ הלב. היא עברה תקופה לא קלה עד כה ויש לה הרבה מה להפסיד בעקבות החקירה על-ידי הסנגוריה הזו. עו"ד ציון אמיר אחד מהסנגורים, כבר אמר (ביום 24.3.08) לאחר שנודע דבר הגשת התצהיר שהם יבחנו את התצהיר וכל הקשור בו, כולל בחקירה, ב"מסרקות ברזל". הסנגור עושה את עבודתו.
בהגשת התצהיר לקחה אומנם כאמור, המתלוננת א' סיכון אך הכניסה את הסנגורים של קצב למלכודת לא פשוטה. הם צריכים היו להחליט אם לנצל את זכותם ולדרוש לחקור את המתלוננת על תצהירה. משפטנים טענו כי תהיה זו שגיאה מצד ההגנה לנצל את האפשרות לחקור את המתלוננת. שהרי אין בתצהיר כדי לשנות את כתב האישום שהוגש, גם לא כל כך סביר שבעקבותיו יפסול בית המשפט את העונש עליו הסכימו הצדדים והוא חלק מעסקת הטיעון. הרי גם בג"צ לא מצא לנכון להתערב בכך. ובכל זאת – שאלת הקלון בסעיפי האישום שקצב אמור להודות בהם, עודנה מצפה להכרעת בית המשפט. וזה לא רק עניין משפטי.
נניח לרגע את הויכוח איזו תועלת משפטית תצמח להגנה מהדרישה לזמן לעדות את המתלוננת על תצהירה. השאלה היא גם איך הייתה נראית ציבורית החלטת הסנגורים, שטענו בכל הזדמנות שהמתלוננות אינן אמינות, להימנע מדרישה כזו כשהגשת התצהיר פותחת בפניהם את האפשרות. מצד שני חקירה כזו יכולה להרע את מצבו של קצב בבית המשפט, לפני גזר הדין, כי כלל לא ברור מה תאמר ותוסיף המתלוננת בעדות. היא גם יכולה לשכנע את השופטים להטיל עונש חמור מזה שסוכם בעסקת הטיעון, ויש לשופטים סמכות לעשות זאת.
הנה כי כן להגשת תצהירה של א' יש כבר תוצאות ואפשר בעקבותיו גם להגיע למסקנה:
התוצאות: הסנגורים הודיעו כי יש בדעתם לדרוש לזמן את א' לחקירה על תצהירה. הם דרשו לקבל את כל חומר החקירה של א' בפרקליטות ובמשטרה – כל רישום וכל פיסת נייר [הם צריכים ללמוד את החומר על-מנת להתכונן לחקירת המתלוננת]. לצורך זה הם צריכים זמן ועל כן ביקשו לדחות את מועד פתיחת המשפט ובית המשפט בהסכמת התביעה אישר דרישה זו.
המסקנה: גם המתלוננת, וגם הסנגורים עושים שירות ציבורי חשוב.
המתלוננת – כשהיא עומדת על זכותה להביא דברה בפני בית המשפט. כשהיא מבקשת ששופטים בישראל יקבעו אם דבריה אמינים אם לאו. בהגשת תצהירה היא מאותת כי היא שמה מבטחה בבית המשפט ולא בחוקרי המשטרה ופרקליטות המדינה יחד עם היועץ המשפטי לממשלה שיעשו עבורה את המלאכה.
סנגורי קצב – גם הם משרתים את הציבור בהחלטתם לזמן את המתלוננת לעדות על תצהירה. הם יחקרו, אומנם ב"מסרקות ברזל" את א'. אבל בית המשפט הוא שיחליט בדבר אמינותה. המשפט במקרה זה יעשה בבית המשפט ולא בחדרי "עסקות הטיעון" בפרקליטות. לא ב"ספינים תקשורתיים" ולא בראיונות טלוויזיה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
