"ויכבד השם את לב פרעה..."

השבוע ובשבוע שעבר עוסקת התקשורת בפרשה. בתחילה תחת צו איסור פרסום גורף ובהמשך מצומצם עד מאוד. מלבד העיסוק בפרטים עצמם, האם מדובר בעבירות לכאורה של שוחד, עבירות לכאורה, הנוגעות למימון בחירות או אחרות - מנסים הפרשנים הפוליטיים לצייר תסריטים פוליטיים אפשריים באשר להמשך דרכה של ממשלת אולמרט.

אם אולמרט ישרוד את החקירה הזו - אז ניתן להכריז עליו כקוסם פוליטי. כנבחר מס' 33 ברשימת חברי הליכוד בתקופת שרון, הוקפץ לממשלה והיה שליחו ודוברו של שרון ובמיוחד כבלון ניסוי של הממשלה לפרויקטים מיוחדים - כמו הנסיגה החד הצדדית. כמו כן, לא שכח מעולם עד היום לעקוץ ולדקור את נתניהו על מהלכים, הצהרות וכוונות פוליטיות.

ביום 28.04.08, ניתן על-ידי כבוד השופטת ד' פלפל פסק דין אמיץ, המבקר בחוכמה הלכה של בית המשפט העליון, אך בראש מורכן של כבוד פוסק על-פי הלכת התקדים המתחייב, תוך שהוא משרה ודאות (לכל הפחות, ככל שמדובר כדיונים משפטיים המתנהלים לפני כבודה). כמו כן, "משליכה", השופטת, "כפפה" לפנינו, עורכי הדין, לפעול בתחום שטרם נאמר בו די.

במשך תקופה ארוכה טענתי ועודני מאמין שטענתי צודקת: בין הציונות הדתית לבין החברה הישראלית נפערה תהום עמוקה בעקבות ההינתקות, עד כדי דברי כפירה של מוסדות השלטון העליונים והנבחרים של ישראל. הסכנה טמונה קרוב לביתם של אזרחי ישראל, אך עיניהם טחו מראות זאת.

שש תערוכות המוצגות עתה במוזיאונים בעין-חרוד, אשדוד, תל אביב, חיפה, הרצליה וירושלים, נושאות את כותרת המשנה '60 שנות אמנות בישראל' ומנסות להציג כל אחת עשור של אמנות חזותית בחיי המדינה; כמובן, מנקודת מבטם והתעניינותם של אוצרים ומנהלי המוסדות - אליטה שמעולם לא נבחרה על-ידי אלה שהיא כביכול משרתת - הציבור הרחב. התיאום ההדוק מדי בתוכן ובפרטים בין שש התערוכות, מדגים יפה את המודל שהשתרש במקומותינו גם בתחומים נוספים וקיומיים: ביטחון, כלכלה, בריאות. שליטתה של אליטת ממוסדת קטנה, אשר ממומנת בחלקה על-ידי המדינה ומאחוריה (שמא מלפניה) בעלי הון, אספנים ורוכשים פוטנציאליים של אמנות ישראלית עכשווית. לא ברור גם כיצד ועל-ידי מי התקבלה ההחלטה להציג את 'שנות המדינה', דהיינו, קיומה של חברה יהודית ריבונית בארץ-ישראל, דווקא משנת 1950, כאשר יסודותיה והתחלותיה של החברה היהודית-הישראלית עשרות שנים קודם. מאידך-גיסא, מומלץ לכל מי שאמנות ישראלית היא מושא לאהבה והתעניינות אצלו, להגיע אל התערוכות וליהנות מאד מן השפע הנפרש בהן לכאורה לאורך ציר הזמן. הבחירה בפרקי זמן כנושאי התערוכות, עשויה להעניק תובנה על שנות המדינה דרך העדשה של האמנות והאמנים.