|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שילוב של שרות בצה"ל כמקור פרנסה ועיסוק בהברחות כמקור הכנסה נוסף אינו נראה בעיני הבדואים כניגוד, ולכן יש משפחות רבות שבניהן עוסקים בשני העיסוקים, זה בצד זה
|
|
חיים מחוץ למסגרת. רועה צאן בדואי ובתו בנגב [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
המדינה, צה"ל והעדה הבדואית
בלי ששמנו לב צומחת בנגב בעיה אדירה ההולכת ומחמירה מדי יום, והיא בעיית הבדואים החיים במקומות יישוב לא מתוכננים, ללא תשתיות, ללא מים זורמים, ללא ביוב, ללא חשמל וללא מערכת חינוך ראויה לשמה. גם בצפון יש כמה שבטים בדואיים, אך תרבותם קרובה לזו של הכפריים, הפלאחים. על-רקע פרשיית סא"ל עומר אלהיב, קצין מהקהילה הבדואית שבצפון, אשר מיוחסת לו אשמת מסירת מידע חסוי לחיזבאללה בלבנון, חשוב לייחד פינה זו לבדואים.
כאשר מדברים על שרות הבדואים בצה"ל, על נאמנותם למדינה ועל שמירת החוק בציבור הבדואי, התמונה מורכבת מאוד, שכן מדובר בקבוצה הנמצאת בשוליים של השוליים. בשל היותה חלק מהמגזר הערבי הם - יחד עם שאר מרכיבי מגזר זה - נמצאים בשוליים הפוליטיים, הכלכליים והציבוריים של מדינת היהודים, אך גם בתוך המגזר הערבי הם נחשבים כאוכלוסיית שוליים. עובדה זו נובעת מהתפיסה המזרחית הרואה במשכילים בני העיר המודרנית את האליטה, החקלאים אנשי הכפר נחשבים כשכבת ביניים, ואנשי הבאדיה (המדבר) נחשבים כפראים הנמצאים מחוץ לציוויליזציה.
גם כאשר שבט בדואי יוצא מהמדבר ומתיישב ביישוב קבע (בעיר מעורבת כדוגמת רמלה) או בכפר נפרד (כמו בית זרזיר או ואדי סלאמה) למשך דורות הוא ממשיך להיתפס על-ידי החברה הערבית המקיפה אותו כזר, כנחות, כבדואי. הדבר מתבטא באי נכונות הציבור הערבי לשתף את הבדואים בכלכלה, בפוליטיקה ובמעש הציבורי הכולל של המגזר הערבי בארץ, וברמה האישית - ערבים מעטים מאוד מתחתנים עם בני השבטים הבדואים ובנותיהם, גם ביישובים המעורבים, דבר המותיר להם כמעט רק אפשרות של נישואין בתוך המשפחה, עם השלכה קשה על השיעור הגבוה של הפגמים הגנטיים בקרבם. העובדה שבדואים מדברים בדיאלקט ערבי שונה מזה של שאר העדות מגבירה את "סימונם" כשונים, והפירוד בתוכם למשפחות ושבטים מוסיף למצבם הנחות.
הדחיקה לשוליים
בשל דפוסי החשיבה וההתנהגות האופייניים לציבור שחי מחוץ למסגרות המגורים החוקיות, נפוצה בקרב הציבור הבדואי בנייה ללא היתר והקמת יישובים מחוץ לתוכנית המתאר הארצית, "יישובים בלתי מוכרים" שבדרך כלל אינם זוכים לשירותי המדינה, כמו מים, ביוב, חשמל, תקשורת, חינוך ובריאות, דבר המנציח את מציאותם בשוליים.
הדחיקה לשוליים גרמה לבדואים לפיגור כלכלי שהביא רבים מצעיריהם למצוא את פרנסתם בעיסוקים כעברות רכוש, הברחות נשק וכדומה, ומצד שני - הצטרפות לכוחות הביטחון בעיקר כגששים, או כחיילים ב"גדוד הסיור המדברי" שרוב חייליו הם בדואים. חוק גיוס חובה אינו חל עליהם שכן הם מוסלמים. הם מתנדבים לשרת ומקבלים שכר, אך הצטרפותם לצה"ל גורמת להם להיחשב בעיני שאר האוכלוסיה המוסלמית (שהיא רוב הציבור הערבי בישראל) כבגידה באתוס הלאומי (הפלשתיני) והדתי (האיסלאמי) שלהם, דבר הגורם ליחס שלילי עוד יותר כלפיהם. יחס זה מתבטא בסירוב כוהני דת מוסלמים, גם כאלו המקבלים שכר מהמדינה, לערוך לחללי צה"ל הבדואים טקס קבורה איסלאמי.
שילוב של שרות בצה"ל כמקור פרנסה ועיסוק בהברחות כמקור הכנסה נוסף אינו נראה בעיני הבדואים כניגוד, ולכן יש משפחות רבות שבניהן עוסקים בשני העיסוקים, זה בצד זה. המקרה של הקצין - שנטען שעסק גם בריגול - אינו שגרתי ואינו מקובל, ואם אכן הוא עשה את המעשים המיוחסים לו נראה שהוא נפל למלכודת סחיטה שטמנו לו אנשי חיזבאללה: בתחילה סיבכו אותו בהברחות ובהמשך איימו עליו שאם לא ימסור גם מידע צבאי ימסרו לישראל שהוא מבריח.
|
|
|
חבל הגמלים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
בעשור האחרון חלו כמה התפתחויות מעניינות ביחס לבדואים: התנועות האיסלאמיות מגבירות את פעילותן בקרב הבדואים תוך ניצול הפרצות שהמדינה אינה ממלאת בעיקר בשטח החינוך, וההזדהות החדשה עם האתוס האיסלאמי הפונדמנטליסטי נחשבת אצל חלק מהבדואים כגשר אל תוך החברה הערבית במדינה.
התנועות האיסלאמיות משקיעות מאמץ רב להניא את בני בדואים מלהצטרף לצה"ל. במקביל, ובעיקר בשנתיים האחרונות, מתחזקות בקרבם מגמות הזדהות עם הלאומיות הפלשתינית, אשר גם הן נתפסות כקשר של שייכות לאומית וחברתית, החסרה להם באופן מסורתי, שכן רובם הגיעו לנגב ממדבר סיני, מירדן או מסעודיה. אלא שמספר רב והולך של בדואים מנסים להשתלב במסגרות הישראליות באמצעות רכישת השכלה אקדמית. הם רואים בנטייה לכיוון האיסלאם או הלאומיות הפלשתינית סכנת קיבוע בשולי ההוויה הישראלית המודרנית, ומנסים להשתחרר מהם כדי להיקלט בה, אך היא אינה ששה לקלטם, גם אם הם גרים בבאר שבע.
הדחיקה הכפולה לשוליים מצד אחד, והמגמות השונות והסותרות מצד שני, מכניסות את החברה הבדואית בישראל למצב עדין, מסובך וקשה. הערים הבדואיות בנגב יצרו בעיות חדשות ולא פתרו את בעיית הפזורה, היישובים הבלתי מוכרים, התעסוקה, הפשיעה והתדמית של האוכלוסיה הבדואית בנגב, וזו שבגליל אינה במצב טוב בהרבה. לממסד הישראלי אין מושג איך להתמודד מול בעיה סבוכה זו.
לפרשת הקצין לא תהיה כנראה השפעה רבה על נכונות הבדואים לשרת בצה"ל, שכן הפילוג השבטי מצמצם את הבעיה לבני שבטו ושבטים אחרים לא יוותרו על פרנסתם. הדבר נכון במיוחד אם תוכח אשמתו, שכן אז העניין ייוחס לו אישית, הן בציבור הישראלי והן בקרב הבדואים.
|
|
|
גם העז רוצה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
שבטי בדואים נמצאים בנגב הצפוני, במרחב שבין באר שבע, דימונה וירוחם, וכמה שבטים (אלהיב, שיבלי, עראמשה, סואעד) נדדו צפונה וחיים כיום בגליל. יש משפחות שהתיישבו בכפרים במשולש, ברמלה ולוד (ג'ואריש, קראג'ה). עשרות אלפים מהבדואים בנגב חיים בפזורה, כל משפחה חיה על גבעה נפרדת, ומצב זה מקשה על הספקת שירותים, כגון מים, חשמל, חינוך וכדומה. לבד מזאת, השטחים הפתוחים בנגב הם אדמות מדינה, וחלק מהם משמשים כשטחי אימונים ואש לצה"ל, ופיזור הבדואים ונדודיהם משבשים את פעילות השגרתית של הצבא.
המדינה משקיעה מאמץ רב לרכז את הבדואים שבנגב ביישובי קבע, כדי שינטשו את החיים בפזורה, ויסדה עבורם כמה ישובי קבע (רהט, תל-שבע, ערוער, שגב שלום, כסייפה, חורה, לקייה) שבהם מסופקים להם שירותים אזרחיים. שאר היישובים אינם מוכרים ורמת השירותים שהם מקבלים נמוכה מאוד, אם בכלל.
למרות זאת, יש גידול באוכלוסיית הפזורה בשל כמה סיבות: א. הריבוי הטבעי המהיר מיצה את מרבית עתודות הקרקע ביישובי הקבע, דבר המחייב את הצעירים שבגרו להקים בית בריחוק מההורים. אך מכיוון שהריחוק מהווה שבירת המסגרת המשפחתית, יש משפחות המעדיפות את הפזורה שבה קל יותר לשמר את המסגרת המשפחתית. ב. יישובי הקבע ריכזו שבטים שונים ויריבים אל תא שטח קטן, ודבר זה יצר מתחים ועורר סכסוכים רבים, שכן לא קל להם לבנות חברה מסוג חדש בפרק זמן קצר. ג. יישובי הקבע כפו על הבדואים להחליף סוגי עיסוק, לוותר על החקלאות וגידול צאן ולהפוך לשכירים, שכן ביישוב הקבע אין מרחבי שטח המאפשרים עיסוקים אלו.
|
|
| תאריך:
|
03/07/2008
|
|
|
עודכן:
|
03/07/2008
|
|
ד"ר מרדכי קידר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מומחה למומחים
|
3/07/08 11:40
|
|
"עסקה חריגה עם נושא משרה", הגדירה הנהלת חברת בזק את החלטת הדירקטוריון לאשר את הבונוס שהחברה תשלם ליועצת המשפטית, בשמת שלוש, על ביצועיה בשנת 2007. ההגדרה: מענק מיוחד. ההיקף: סכום מינימלי של 250,000 שקל, וסכום מירבי של 500,000 שקל. ואין לכם מושג עד כמה העסקה הזאת חריגה.
|
|
|
|
|
ביקורת המדינה בתקופה זו חייבת להיות מציאותית, אפקטיבית, כזו שרואה לנגד עיניה את המציאות המשתנה, אם לטובה: הטכנולוגיות החדשות, המיחשוב, המדע; ואם לרעה: השחיתות הציבורית, הגדלת הפער בין עניים לעשירים, סכנת ההשתלטות של ההון על השלטון, עקיפת שיטת המכרזים ("חבר מביא חבר") על-רקע מפלגתי או משפחתי ועוד.
|
|
|
|
|
אני אוהב מאוד לקרוא ספרי ציטוטים של אישים ידועים אשר נתפסו באמירות מטופשות כאלו או אחרות. אחד הכוכבים הבולטים של כל לקט כזה הוא דן קווייל, מי שהיה סגנו של ג'ורג' בוש האב. השטויות שפלט קווייל בצרורות, בזמן כהונתו כסגן נשיא ולאחר מכן, מצחיקות מאוד - עד שנזכרים שהוא היה, כדברי האימרה הידועה, במרחק של פעימת לב אחת בלבד מהחדר הסגלגל. לחשוב שהאיש הזה, שהוא כנראה טיפש לא קטן, עלול היה להתמנות לנשיא ארה"ב - זו מחשבה מפחידה מאוד.
|
|
|
|
|
הערבים אומרים - ויש להם הוכחות - ש"יהודים מבינים רק כוח". דהיינו, תרביץ להם! - יכירו בך, יבינו אותך, ידברו איתך, ואפילו יעשו את מה שאתה רוצה. "כוח" (במובן של אלימות) הוא שפה בינלאומית אלטרנטיבית. הפחד ממכות, עושה את כל בני האדם, כולל הערבים - "ילדים טובים".
|
|
|
|
|
לא אחזור כאן על ההמלצות שנתתי בכל פורום אפשרי כיצד לשחרר את חיילינו החטופים. המערכת שלא מסוגלת לחשוב מחוץ לקופסה הסגורה של עשיית "עסקות", לא מבינה שעצם המושג "עסקה", כשמדובר במילוי חובת מדינה ריבונית כלפי חייליה ואזרחיה - הוא מבַזה ופסול. אבל, גם במצב המביש החדש, כשהתעמולה האסלמו-נאצית מציגה את ניצחונה והופכת את סמיר קונטאר - מרוצח שפל של ילדה קטנה - לגיבור כלל-ערבי, היא חושפת נקודת תורפה שצריך מייד לנצל אותה בקנה מידה בינלאומי.
|
|
|
|
|
