בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כיצד הגיע בלעם הרשע, על שלל תכונותיו המגונות, למעלה נבואה? מסתבר שהיו לו מעלות משלו, אשר ביחס למקום ולזמן - די היה בהן כדי להעלותו לדרגה זו
"אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחוכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד. אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו, כשייכנס לפרדס [פשט, רמז, דרש, סוד - כל דרכי לימוד התורה] ויימשך באותן העניינים הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג. והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו. אלא דעתו תמיד פנויה למעלה... מיד רוח הקודש שורה עליו". כך פוסק הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פרק ז', הלכה א'). כדי להגיע לנבואה, יש צורך הן בכישורים מולדים - חוכמה, גבורה, דעה רחבה - והן בכישורים נרכשים, בעבודה רוחנית קשה ומתמדת ובהתגברות על היצר. מה שלא צריך הוא להיות דווקא יהודי, שכן הרמב"ם פותח את אותה הלכה באומרו: "מיסודי הדעת לידע שהא-ל מנבא את בני האדם" - בני אדם, ולא רק שומרי תורתו ובאי בבריתו. כבר חז"ל אמרו, ששבעה נביאים עמדו לאומות העולם ומוזכרים בתנ"ך. הראשון ברשימה הוא בלעם, "כוכב" פרשת השבוע, פרשת בלק. ואנו עומדים ותמהים: הכיצד זכה בלעם לנבואה? אדם זה, מהבודדים אשר חז"ל מכנים בקביעות בתואר "הרשע", אשר תכונותיו השליליות מוצגות בפרקי אבות כניגוד הגמור לתכונותיו של אברהם אבינו, אשר היה מוכן להשכיר את שירותיו ויכולותיו לכל המרבה במחיר, אשר רצה לקלל את ישראל ולהביא למפלתם הצבאית, אשר ביקש להוריד את ישראל ממדרגתם הרוחנית, אשר נתן לבלק את עצת הזימה שהפילה 24 אלף חללים מישראל - הגם הוא בנביאים?! יתרה מזו: אותם חז"ל עצמם מפליגים בשבח מעלת נבואתו של בלעם. על הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", הם אומרים את הדברים הנועזים הבאים: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה, היינו עובדים להקדוש ברוך הוא. ואיזה נביא היה להם כמשה? זה בלעם בן בעור" (במדבר רבה י"ד). אז נכון שמיד בהמשך עומדים חז"ל על ההבדל בין נבואתו של משה לזו של בלעם, אך עצם ההשוואה מלמדת שיש בסיס לקיומה. כלומר: לא סתם נביא, שאמור לעמוד בקריטריונים המאוד נוקשים שמציב הרמב"ם, אלא נביא המתקרב למעלתו של אדון הנביאים, האיש שדיבר עם ה' פנים אל פנים! אולי בשל קושי זה אומרים הרמב"ן ור' עובדיה ספורנו בפרשתנו, שבלעם לא היה נביא אלא קוסם - אדם היודע לכוון את השעה למועד בו יש חרון אף מצד ה'. כלומר: הייתה לו מעלה רוחנית גבוהה שאנו מתקשים להבין את מהותה, אך לא נבואה. אך מה נעשה לדברי חז"ל המפורשים שהבאנו? לכן, עלינו לנסות ולחדור מבעד למסך הרשעות של בלעם ולראות היכן היו מעלותיו. ניתן לציין שתי תכונות בולטות של בלעם: נחישות ואמונה בה'. הראשונה ברורה יותר, השנייה אולי גורמת להרמת גבה, אך נעמוד גם עליה.
|
רגע, בלעם האמין בה'? כן, בהחלט. ראו את דבריו לכל אורך הפרשה: "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי", "מאן ה' לתתי להלוך עימכם", "לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה", "הדבר אשר ישים אלקים בפי - אותו אדבר", "אולי ייקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך", "הלא את אשר ישים ה' בפי - אותו אשמור לדבר", "כל אשר ידבר ה' אותו אעשה", "לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מליבי, אשר ידבר ה' - אותו אדבר". יתרה מזו: הבה נחזור לדברי רש"י על אותו דו-שיח בלילה הראשון. בלעם מבקש מה' רשות לקלל, וכשזו אינה ניתנת לו - הוא מבקש רשות לברך. בתפיסה של עובדי אלילים, בקשה כזו לא תיתכן. ביסוד עבודת האלילים עומדת ההנחה, שלכל אל יש תכונות משלו ותחומי אחריות משלו. יש אל השמש ואל הים, אל המלחמה ואלת הפוריות, וכן הלאה. בשורתה הגדולה של היהדות הייתה המונותיאיזם - האמונה באל אחד, שהוא כל יכול, עושה כל ובורא כל, פועל כל ויודע כל. בלעם מבטא בדיוק את התפיסה הזו: הקדוש ברוך הוא יכול לתת רשות לקלל, והוא גם זה היכול לתת רשות לברך. אין אל אחד המעניק ברכה ושפע, ואל אחר הממונה על הקללה והפגעים. בעידן בו כמעט כל העולם עובד את האלילים המרובים, זוהי אמונה מהפכנית ואף אמיצה. ראו מה עשו לאברהם אבינו באותו אזור עצמו - ארם נהריים - כאשר העז לבטא את אמונתו באל אחד: הוא הושלך לכבשן האש. ביחס לסביבה ולזמן, לבלעם יש תכונות מספיקות כדי להיות נביא, אך הוא רחוק מאוד מלהיות בדרגתו של נביא בישראל. משל למה הדבר דומה? להבדל בין אמן פרהיסטורי לבין אמן מימי הרנסנס. אצל הראשון, ציורי המערות מהווים פיסגה של יצירתיות וחדשנות; אם האחרון יציג ציורים דומים, הוא ייחשב לבעל רמה של בית ספר יסודי. נביא יהודי צריך הרבה יותר, בגלל הדרישות המוסריות הגבוהות בהרבה של התורה. להיות נחוש? כל יהודי חייב להתגבר על יצרו. להאמין בה'? הרי בלי זה בכלל אינך בן לעם ישראל. ומכיוון שכבר ניתנה נבואה לישראל ונקבע רף של חוכמה, דעת, ידיעת התורה ואמונה - הרף הזה מחייב את כולם. בלעם החל להתנבא עוד לפני מתן תורה, כפי שאומרים חז"ל, ולכן ה"תקן" המחמיר יותר אינו חל עליו. אך כל בן אדם שירצה להתנבא מכאן ואילך, יצטרך לעמוד ברשימת הדרישות שמתאר הרמב"ם. והערה לסיום. בלעם הוא דוגמא מוחשית לרודף בצע. בלק מציע לו צ'ק פתוח - "וכל אשר תאמר אלי אעשה". בלעם ממהר למלא אותו בסכום מופרז בעליל: "אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב". מסתבר, שאצל אומות העולם, נביא יכול להיות רודף ממון. לעומת זאת, בעם ישראל היו רובם המכריע של הנביאים עניים. ואולי זהו עוד הבדל בין מנהיגות יהודית אמיתית לבין מנהיגות של אומות העולם, והמבין יבין.
|
תחילה - הנחישות. רש"י מתאר בצורה נפלאה דו-שיח בין בלעם לבין ה' כאשר באו אליו לראשונה שליחיו של בלק. הדברים אינם מפורשים בכתוב, אך עולים ממנו בצורה ברורה. בלעם מציג בפני ה' את האנשים ושליחותם, וה' משיב: "לא תלך עימהם". אם כן, מנסה בלעם להתחכם, אקלל את ישראל מהבית. "לא תאור את העם", עונה ה'. בלעם מנסה כיוון אחר: טוב, אז אברך אותם. ותשובתו של ה': "אינם צריכים לברכתך, 'כי ברוך הוא'. משל אומרים לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך". הנחישות הזו של בלעם באה לידי ביטוי לכל אורך הפרשה. גם כאשר ה' רומז לו בצורה ברורה שלא יילך, הוא מנצל את העובדה שאין איסור מפורש ואולי אפילו יש סוג של היתר, וכן הולך. המלאך מתייצב מול האתון ורומז לו שוב שיחזור לאחוריו - והוא בשלו. ה' והמלאך מדגישים שוב ושוב שהשליחות תיכשל - ובלעם מתעקש. הוא מנסה לרצות את ה' בבניית מזבחות ובהקרבת קורבנות - ובמקום קללה יוצאת לו ברכה. אך בלעם אינו מוותר: הוא מחפש זוויות שונות ומועדים שונים, בתקווה שיצליח למצוא את הפירצה. וגם כאשר כשלונו כבר מוחלט וסופי, ובלק מגרש אותו בחרפה, הוא אינו מוותר ונותן את העצה: תכשיל אותם בזימה. זו דבקות במטרה - אומנם מטרה שלילית - ראויה לציון. אולי בכך רומזת לנו התורה, שאת אותה נחישות הפגין בלעם גם בנקודה השנייה שציינו - אמונה בה', ובזכות כך יכול היה להגיע למעלת נבואה.
|
|
תאריך:
|
10/07/2008
|
|
|
עודכן:
|
10/07/2008
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
טהורת המידות
|
10/07/08 15:52
|
|
הנחתי בעבר ועדיין אני סבור שהמשך אחיזתו של אהוד אולמרט במושכות השלטון, היא סכנה ממשית ומיידית לשלומם של אזרחי המדינה, לביטחונה ועתיד קיומה של מדינת ישראל, ואם יצליחו תוכניותיו אף עלול הוא למזג את ישראל ברשימה אחת עם ציר הרשע המוכר לשמצה, וכל זאת על מזבח פרשיות השחיתות בהן נחקר ומתגבש לפחות באחת מהן כתב אישום נגדו.
|
|
|
מעניין היה אתמול בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב. בסימפוזיון שנערך במקום דנו בתפקיד התקשורת כחורצת גורלות אנשים, עוד בטרם הוכחה אשמתם ע"י בית המשפט.
|
|
|
גמילת ילד מחיתולים היא מטרה חשובה להורים ולמטפלים כאחד, וכגודל חשיבותה, כך גודלו של האתגר הניצב בפני כל המעורבים בדבר, ובעיקר בפני הילד עצמו. ילדים עם התפתחות תקינה עוברים תהליך זה בקלות יחסית בזכות יכולתם לצפות בסביבתם הטבעית וללמוד ממנה. לילדים עם אוטיזם התהליך קשה ומורכב יותר, מפני שיכולת הלמידה שלהם מתוך צפייה באחרים מוגבלת, ולכן יש לתכנן בקפידה את התערבותם של ההורים והמטפלים בתהליך.
|
|
|
חייבים להודות ששופט בית המשפט העליון יורם דנציגר הוא אדם הגון. כי לא פעם ולא פעמיים תמצא ששופט נותן החלטה מסוימת, וכדי להצדיק אותה - אין הוא בוחל ב"סידור" העובדות כך שיתמכו ויצדיקו את החלטתו.
|
|
|
|
|
|
|