עץ החיים
האר"י, רבי יצחק לוריא אשכנזי (1534-1572) היה גדול מקובלי צפת במאה ה-16 ואחת הדמויות המרכזיות והמשמעותיות ביותר בתולדות הקבלה. תולדות חייו מרתקים ואפופי מסתורין, החל מרגע לידתו, שבו התבשר אביו כי בנו נועד לגדולות, ועד למותו הפתאומי בביתו הצופה אל הנוף ההררי סביב העיר צפת.
האר"י נולד בירושלים בשנת 1534. כשהיה בן שמונה נפטר אביו, וכתוצאה מכך סבלה המשפחה מקשיים רבים. כדי להיטיב את מצבם החליטה אמו לעבור לגור עם אחיה במצרים. שם התגורר האר"י לאורך מרבית חייו. כבר בהיותו נער אהב להסתגר בחדרו שעות על גבי שעות ולהעמיק בפרשיותיו הנסתרות של ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה. הזוהר היה כל עולמו של האר"י.
באותם ימים שימשה צפת מרכז ללימוד תורת הסוד, ותלמידים רבים נהרו אליה מכל עבר. כבר אז ידע האר"י שיבוא יום וגם הוא ימצא את דרכו אל עיר המקובלים.
האר"י עולה לצפת
בשנת עלייתו של האר"י לצפת פקד חורף קשה את מצרים. הגשמים היו חזקים מנשוא, רוחות עזות תלשו גגות מבתיהם והנילוס עלה על גדותיו והציף כפרים שלמים בנחלי בוץ ומים.
האגדה מספרת שבאחד הלילות הסוערים של אותו חורף נורא נתגלה אליהו הנביא אל האר"י ואמר לו שקצו קרוב, ושעליו לעלות לצפת מכיוון ש"האנושות כבר מוכנה". עוד מספרת האגדה שנאמר לאר"י כי שם הוא יפגוש את רבי חיים ויטאל, התלמיד היחיד שיוכל לכתוב את דבריו, ולו הוא ימסור את כל חכמתו.
בשנת 1570, בהיותו בן 36, החליט האר"י לעלות אל ארץ ישראל. שנים ארוכות חיכתה האנושות למורי הדרך המתאימים שיִפְתחו את שערי חכמת הקבלה לכל אדם. הגעתו של האר"י לצפת והדפסתו של ספר הזוהר זמן לא רב לפני כן, היו סימן לכך שהגיעה העת לפרסם את סודות הקבלה ברבים.
ניצוץ הרשב"י
בצפת עמד האר"י בראש חבורת מקובלים שהייתה מכונה בפי כול "גורי האר"י". בין חבריה היו גיסו של האר"י רבי שלמה אלקבץ (מחבר הניגון המפורסם "לכה דודי"), רבי יוסף קארו (מחבר "שולחן ערוך"), רבי חיים ויטאל - מקובל צעיר שעתיד היה להיות ממשיך דרכו של האר"י, רבי משה אלשיך ועוד.
אף על-פי שהמקובל המוכר והגדול בצפת של אותן שנים - רבי משה קורדובירו, הלך לעולמו זמן קצר לאחר בואו של האר"י לצפת, האגדה מספרת כי הוא היה הראשון שהכיר בגדולתו ושימש לו כחבר ותלמיד: "דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמות הקבלה... שבימי היו הצינורות סתומים... ובימיו יתגלו הצינורות... ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י". כלומר הרמ"ק עצמו קבע כי האר"י עתיד להיות ממלא מקומו ויורשו, וציווה על תלמידיו לקבלו כרבם.
תוך שנתיים ומחצה בלבד הצליח האר"י להותיר חותם עז בהיסטוריה של המחשבה הקבלית, חותם שהותיר את רישומו על עולם הקבלה עד עצם היום הזה.
תרומתו המרכזית של האר"י להתפתחותה של הקבלה הייתה הגישה החדשה שהוא ניסח לגילוי העולם העליון. בתקופתו של האר"י החלו לרדת לעולמנו נשמות מיוחדות, שהחלו לחוש צורך ממשי בהתעלות רוחנית, ולא הסתפקו בחיים הרגילים בעולם הזה. שיטתו החדשה של האר"י נכתבה כדי לספק את הצורך של אותן נשמות, שהלכו ורבו במהלך השנים.
גדולי המקובלים שקדמו לאר"י, כמו הרמ"ק למשל, כתבו את חיבוריהם בשיטה המכונה בחכמת הקבלה "מצד האורות". במילים פשוטות ניתן לומר כי שיטת כתיבה זו מתארת את מבנה העולם הרוחני, אך אינה מסבירה לאדם כיצד להשיג אותו.
האר"י לעומת זאת היה המקובל הראשון שהצליח לתאר את העולם הרוחני גם "מצד הכלים", כלומר מצד האדם המשיג, או בלשון הקבלה "ממטה למעלה". ייחודיותה של שיטה זו מתבטאת בכך שהיא מאפשרת למעיין שאינו נמצא בהשגה רוחנית ללמוד כיצד לעלות במעלה הסולם, "מלמטה למעלה", צעד אחר צעד.
השרביט עובר אל רבי חיים ויטאל
בין האר"י לבין תלמידו, רבי חיים ויטאל (רח"ו), נרקם קשר עמוק ומיוחד שבא לידי ביטוי בדברים המרגשים שאמר האר"י רגעים מספר לפני פטירתו.
בספר "שער הגלגולים", מספר על כך הרח"ו: "סיפר לי הרב יצחק הכהן, כי בעת פטירת מורי, כשיצאתי מאצלו, נכנס הרב יצחק הכהן, בכה לפניו ואמר: וכי זו היא התקווה שהיינו כולנו מתאווים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם?". השיב לו האר"י: "אילו מצאתי בכם אפילו צדיק גמור אחד בלבד, לא סלקוני מהעולם הזה קודם זמני".
הרב יצחק הכהן הבין מדבריו האחרונים של האר"י כי רצה למסור דבר סתר לתלמידו, חיים ויטאל. הוא פנה אל האר"י בתחינה ושאל "מה נעשה מכאן ואילך?" ענה האר"י: "תאמר לחברים בשמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרב חיים ויטאל יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר". אך התלמידים התקשו להשלים עם העובדה שמורם היקר עומד לעזוב אותם.
הרב יצחק הכהן המשיך ושאל את מורו בהתרגשות: "וכי אין עוד תקווה?". "אם תזכו אני אבוא ואלמדכם" - ענה האר"י. אך יצחק הכהן לא הבין את דבריו. "איך תבוא ותלמדנו, לאחר שאתה נפטר עתה מהעולם?!" שאל פעם נוספת. "אין לך עסק בנסתרות" השיב האר"י ותיכף נפטר. תאריך פטירתו, כתוצאה ממגפה, נקבע לה' באב של"ב והוא בן 38 שנים בלבד.
כתבי האר"י
לאורך הדורות נזקקו גדולי המקובלים לתלמיד בעל נשמה מיוחדת, שדרכו יוכלו לגלות את השגותיהם הרוחניות לעולם. כמו רבי אבא שהיה לצידו של רשב"י כדי לרשום את דבריו ומהם נתחבר ספר הזוהר, כך רשם הרח"ו את דברי האר"י (שכמעט ולא כתב דבר בעצמו). האר"י מצידו, לא התיר לאף תלמיד מלבד רח"ו לכתוב את דבריו, באומרו שאיש מהתלמידים אינו מסוגל לרדת לסוף דעתו כמו רבי חיים ויטאל. כך רשם הרח"ו מפי מורו את כל התורה שידועה לנו כיום כקבלת האר"י.
בין ספריו המרכזיים ניתן למצוא את ספר "עץ החיים", המתאר את כל מערכת העולמות העליונים, וכן את "שמונה שערים", סדרת ספרים הכוללת בין היתר הסבר על גלגולי הנשמות.
את ספרי הקבלה מלווה תמיד תהליך מסתורי של היעלמות וחשיפה מחודשת. גם כתבי האר"י, אפופי מסתורין. מסופר כי עוד בחיי הרח"ו נגנבו שש מאות דפים מן הכתבים. כמו כן, לפני פטירתו ציווה הרח"ו על תלמידיו לקבור עימו חלק מהכתבים, וכל זאת משום שלא היה בטוח שהבין נכון את מה ששמע מפי האר"י.
ברבות הימים הוציאו תלמידי הרח"ו את הכתבים מן הקבר והכינו את המהדורה הראשונה והשנייה של ספרו המפורסם ביותר של האר"י "עץ החיים".
הופעתו של האר"י הביאה עימה שלב חדש בתולדות האנושות. עוד ועוד נשמות הצמאות להתפתחות רוחנית ירדו לעולמנו והאר"י סיפק להם את הדרך לעשות זאת. גדולתו הייתה בכך שהפך את הקבלה מאמצעי המיועד ליחידי סגולה בלבד, לשיטה סדורה המתאימה למספר רב של נשמות. מערכת התיקון שייסד הובילה למפנה חסר תקדים בהתפתחות האדם, ושינתה לחלוטין את פני ההיסטוריה. לא לחינם כתב בעל הסולם - האיש שהמשיך את דרכו של האר"י והתאים את כתביו לדורנו - כי האר"י "העמיד בצד כל הראשונים שקדמוהו".
הכותב הוא עורך המשנה של העיתון (והמגזין) קבלה לעם, עמית מחקר במכון למחקר ע"ש הרב אשלג , דוקטורנט במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב - תחום התמחות: קבלת המאה העשרים.
