אסטרטגיה היא תורה מלאת סתירות ופרדוקסים לוגיים. רק קביעה זו יכולה להקפיץ אנשים ממקומם, כי הרי התחושה היא שרק אם נדע ללכת בקו ישיר אל המטרה ננצח. המציאות, כאמור, הרבה יותר מורכבת ומלאת הפתעות ואסטרטגיה לעולם תצטרך להתבסס על חשיבה מקורית, ניתוח קר ומנוכר, וגם אז אין ודאות מוחלטת שהיא תגבר על כל המכשולים.
אין כוונה לפתח כאן את תורת הפרדוקסים הלוגיים של האסטרטגיה. כן יש במאמר זה כדי להצביע על אחד הכשלים הלוגיים המעוררים פליאה: האיש המעוטר ביותר בצה"ל, מי שאמור להבין היטב באסטרטגיה, רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה, מר ברק, אשר הצליח לנצח את עצמו במערכה הפוליטית.
על מר ברק נאמרו מילים רבות, נכתבו ספרים מלומדים יותר ומלומדים פחות, אך עדיין למי שעומד מן הצד ומתבונן על האיש קשה שלא להסיק שעדיין הקוד הגנטי שלו, של הרס עצמי, לא פוצח. בלתי מוסבר איך אדם חכם מסוגל לעשות כל-כך הרבה טעויות.
פסיכולוגים ודאי ימצאו הגדרה לתופעה הזו של הרס עצמי, של תובנות פשוטות אשר כל אדם סביר היה מתמודד עמן ומר ברק כשל בהן כישלון קולוסאלי. יש משהו באיש הזה המונע אמון של הציבור בו, אך מאידך, מהלכים רבים שלו באמת בלתי מובנים כלל עיקר. חזרתו לפוליטיקה לאחר הפסקה של עשייה לביתו נתקבלה בקרב רבים כאות חיים חדש . ברם, מהר מאוד הוא שוב נפל אל תוך אותה מלכודת שבעצמו טמן אותה במומחיות רבה.
כל דרדק פוליטי יודע אל נקלה שללא תמיכה של המפלגה, ללא קשר עם הציבור, סיכויי השרידות הפוליטית נמוכים ביותר. מר ברק טעם זאת היטב בהיותו ראש ממשלה כאשר יותר ויותר אנשים עזבהו לנפשו. הקרובים ביותר, חבריו שיחד אכלו מן המסטינג ב"יחידה" והיו מוכנים ללכת אחריו במסוכנות שבפעולות, מאסו בו והתרחקו ממנו. הערוב ימיו כראש ממשלה נשאר בודד לחלוטין, סגור בתוך "כלוב הזהב" של משרד ראש הממשלה.
במפלגת העבודה הבינו שברק לא זו בלבד שאיננו שאינו נכס למפלגה אלא נטל, לכן שלחו אותו הביתה לכמה שנים. מליצי יושר שלו ועיתונאים מעטים היו מוכנים לשמור לו אמונים בכל תקופת גלותו הפוליטית, אך גם לא הועילו. כישלונו של עמיר פרץ כשר ביטחון ותוצאות מלחמת לבנון השנייה והאווירה של צורך בביטחוניסט, הם אלה שהחזירו את ברק לראשות המפלגה ולתפקיד שר הביטחון. אין חולק שמר ברק מבין ביטחון, אך הבעיה היא לא רק להבין אלא לתרגם את תובנותיך להישגים ממשים. ובדיוק כאן כשל מר ברק.
היציאה מלבנון, הגם שמתלהמים יקפצו, הייתה למהלך אסטרטגי נכון מאוד. מדינת החיזבאללה נולדה משום שמר ברק לא עמד בהבטחתו שאדמת לבנון תבער אם קטיושה אחת תיפול על ישראל או פעולות איבה אחרות יבוצעו. חוסר היכולת של מר ברק לממש את הבטחותיו והיסוסו שמא האמריקנים יתערבו, הם שהפכו את היציאה מלבנון מהישג אסטרטגי לכישלון צורם שאת תוצאותיו כולם חוו בשנת 2006.
רבים ציפו שמר ברק בהיעדרו מן הפוליטיקה, למד שהבטחות יש לקיים, אחרת ההרתעה הופכת למצג שווא. מאז כניסתו לתפקיד כשר ביטחון תושבי שדרות ועוטף עזה הפכו להיות לבני ערובה בידי חמאס שהשתלט וגירש את אבו מאזן. הססנותו של מר ברק ללכת למהלכים בלתי קונבנציונאליים, הן מדינית והן צבאית, היא שגרמה להתמשכות התופת בדרום. על אף העובדה שהיו הצעות ריאליות ללכת לכיוון שונה. מר ברק, יחד עם הממשלה, דחו זאת על הסף. למרבה הפליאה, השקט היחסי שהושג עם חמאס הוא המאפשר לתושבי הדרום לנהל חיים נורמליים הרבה יותר מאשר לפני כן. יש הטוענים שיש כאן חזרה על הדפוס של לבנון. יתכן והם צודקים כי ישראל, ומר ברק כשר ביטחון אינם מוכנים לצאת מן הקונספט המוכר אפילו לאויבים שלנו. כל הרטוריקה של ריסוק החמאס לא תסייע. היא תישאר קובץ של אמירות לא ענייניות.
לא מחובר למפלגה
אמירתו של מר ברק לגבי החלטה 1701, ללא שום קשר לציפי לבני, היא החלטה נכונה כי היא שאיפשרה לישראל ולצה"ל שהיה בלתי מוכן לחלוטין להתארגן ומהר. לא ההחלטה היא הבעיה אלא מה עושים כאשר מפרים אותה ברגל גסה. לדאבוננו שום דבר. האחריות כולה על שר הביטחון שמבין את הסיכונים הכה גדולים ולמרות הכול, אין שום מהלכים לשינוי המצב. מי שמחפש את האשם בנייר חתום ואיננו נותן את דעתו למציאות, סופו שיקצור פרות באושים.
גלעד שליט "חוגג" עוד יום הולדת בשבי החמאס. זהו כתם על החברה. שר הביטחון ודאי מודע היטב למחיר, אך ידיו כבולות לתפיסות ישנות ועיניו מופנות, כנראה, אל האלקטורט.
תקופה ארוכה למדי מר ברק לא דיבר, אך לאחרונה החליט, בעצת יועציו, לפתוח את פיו ולומר את אשר על לבו. הציבור אינו קונה את המדיניות החדשה. הסקרים, הגם שאין בהן דיוק מתמטי, ודאי מצביעים על הלך רוח. ומה הם מראים? מר ברק לא יהיה ראש ממשלה ומפלגת העבודה תהפוך למפלגה קיקיונית. לא תהיה זו הגזמה אם נהמר שלא ירחק היום שבו חברי מפלגת העבודה ישלחו הביתה את מר ברק אם הסקרים ימשיכו להצביע על אותה המגמה.
יש להודות באמת: מר ברק אינו מחובר למפלגה, אינו רואה בה משענת אמיתית אלא משענת קנה רצוץ. היא פשוט מפריעה לו מאוד. אך מה לעשות שכל ההתנהגות הזו של מר ברק לא תצליח לא זו בלבד שלא תחזיר את הסכינים לנדנן אלא בבואו היום ישלפו החברים את הפגיונות. בכך יגיע מר ברק שוב לאותה תבוסה שנחל בשנת 2000. אסטרטג גדול המנצח את עצמו.
לסיום, כמה מילים אישיות. פעמים אין ספור פניתי למר ברק כשר ביטחון והצעתי את תרומתי הצנועה ביותר, ללא כל קשר לפוליטיקה וללא כל תמורה או טובת הנאה. כמיטב המסורת הישראלית המקדשת את היהירות והשחצנות, פני הושבו ריקם. הסיבה העיקרית הייתה שיש מספיק מומחים ואין צורך בעוד עזרה. יתכן מאוד. אך מנומך מעמדי ומומחיותי, אני מבקש לשאול שאלה אחת קצרה את שר הביטחון וכל עוזריו? אם יש כל-כך הרבה מומחים ויועצים עילויים, איך יתכן שהתוצאות בשטח כה לא מלבבות, בלשון המעטה?
