יש מי שדואג לנו

כחודשיים לאחר כניסתה לתוקף של "רפורמת העמלות" המדוברת (להלן: "הרפורמה"), זו שאמורה הייתה לחסוך ללקוחות הבנקים כמה שקלים מידי חודש, מתפזר הערפל סביבה וניתן לבחון תוצאותיה. הבטחותיה של המערכת הפיננסית ערב הרפורמה היו חד-משמעיות- חיסכון עצום לצרכן על חשבון הבנקים, בפועל לא כך הם פני הדברים.

עולה כי בעקבות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תיקון מס' 12, התשס"ז 2007, שנחקק בעקבות הרפורמה, דווקא הבנקים הם שיצאו עם ידם על העליונה. הרפורמה שהוזילה את העמלות המקוונות- אלא המבוצעות באופן ישיר על-ידי הלקוח באינטרנט ייקרה בד-בבד דווקא פעולות פשוטות ויומיומיות בבנקים. כפועל יוצא, דווקא אוכלוסיות נחשלות, כגון קשישים להם אין גישה או יכולת לבצע פעולות מקוונות, מצאו עצמן משלמים יותר, הרבה יותר, על כל פעולה פשוטה כמו משיכת מזומנים מכספומט או הפקדת צ'ק.

נדמה כי פעולותיו של בנק ישראל נכשלו ולא יצרו את אפקט הדומינו המתבקש בדבר הוזלת העמלות ותחרות בריאה בין הבנקים. לפיכך, הוגשה הצעת חוק מטעם ח"כ גלעד ארדן, משה כחלון ואליהו גבאי שמטרתה איסור על גביית עמלות בחשבון העובר ושב (עו"ש).

במידה ותאושר הצעת החוק, ייאסר על הבנקים לגבות עמלות עבור פעולות בחשבונות העו"ש. חריגה מכלל זה תאושר רק במצב בו השתכנעה ועדת הכלכלה של הכנסת כי גביית העמלה חיונית לשם שמירה על יציבותו של הבנק. בצורה זו ניתן יהיה לפקח ציבורית על תהליך גביית העמלות הבסיסיות ולהאדיר את התחרות בין הבנקים על עמלות שלא במסגרת העו"ש.

נראה כי בהעדר מנגנון פיקוח על העמלות מצד המפקח ולאור תוצאות הרפורמה השנויות במחלוקת, אכן יש צורך בהתערבות מצד הרגולטור לשם קביעת מגבלות בחוק על העמלות הבסיסיות.