וינה, עיר רבת-פעלים, היא מעל לכל בית היוצר המוסיקלי של תרבות המערב. במאות הקודמות חיו, חלמו, יצרו, שרו וניגנו בה גדולי המוסיקאים של כל הזמנים: גלוק, היידן, מוצארט, בטהובן, ברהמס, ליסט, שוברט, ברוקנר, וכמובן שושלת השטראוסים. בווינה עדיין מסתובב לו העולם על צירו לצלילי "הדנובה הכחולה", ודומה שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק לעולם.
המוסד התרבותי בהא הידיעה של וינה הוא בית האופרה שלה. הבניין המפואר ממוקם במרכז העיר וממשיך לקיים בין כתליו מסורת עשירה, בת 400 שנה, כשהאנסמבל שלו נחשב לאחד מהטובים בעולם. אפילו שונא-אופרה-מושבע יחוש בהתרוממות-רוח, בשבתו באולם הגדול, המצופה שיש וזהב, שעה שיעלה מסך הקטיפה העצום ויחשוף את התפאורה המפוארת של "דון ג'ובאני", בעוד התזמורת משמיעה את צלילי הבדולח של מוצארט.
הצרה היא שקשה מאוד להשיג מקום לאופרה-הווינאית, אף כי באולם וביציעים יש למעלה מ-1,600 מקומות ישיבה ויותר מ-500 מקומות עמידה. הכרטיסים יקרים, אך מאחר שמדובר בחוויה חד-פעמית, מומלץ, ככל שניתן, לא לקמץ.
חובבי האופרטות בסגנון הישן יכולים לראות הצגה של "הרוזנת מאריצה", או של "העטלף", כפי שרק הווינאים יודעים להעלותה. ובבית האופרה העממית, המרוחק במקצת מן המרכז, אפשר להתענג, למשל, על "ברון הצוענים".
יין כמים
ארמונות ההאבסבורגרים, שיינברון, בלוודר והופבורג, כולם בסגנון הבארוק, מראים את וינה בפרספקטיבה היסטורית של הארכיטקטורה, האווירה, המותרות המרופטים במקצת והפיגור אחר החיים המודרניים. מוזיאון הכיכרות הוא אטרקציה בפני עצמה ומוצגות בו 42 כרכרות - מעין בית-נכות לתחבורה, המשקף את ההוד וההדר של חיי חצר המלוכה הווינאית.
ואם בכרכרות עסקינן, זה המקום להזכיר את בית הספר הספרדי לרכיבה, שזירת המפגן בו היא הגדולה והמפוארת מסוגה בעולם, שבה נערכו הנשפיות העליזות והמפורסמות של האצולה הווינאית אחרי מפלת נפוליאון.
כנסיית סטפן הקדוש, המפורסמת שבכנסיות האוסטריות, היא תוצר מושלם של הארכיטקטורה הגותית, ולא הרחק ממנה ממוקמים "בית פיגרו", הבית שבו חי מוצרט, ודירתו של זיגמונד פרויד, ובו מסמכים וצילומים המנציחים את פועלו.
מדרחוב קרטנר, אחד המדרחובים הראשונים של אירופה, מקסים ביופיו. הוא נחשב לאלגנטי וליקר ביותר שברחובות וינה, ומלבד החנויות האופנתיות, בעלות המותגים הבינלאומיים, יש בו גם בתי-קפה ציוריים לרוב, שהווינאים מתייחסים אליהם בדחילו ורחימו.
ולבסוף: אזור גרינצינג, לבילוי של ערב-הווי. זהו אזור הפונדקים ובתי היין, הנגמא כמים, ולצידו מיטב הנקניקים, הסלטים והגבינות, כמיטב המסורת האוסטרית. מלצריות בתלבושות עממיות ונגני אקורדיאון במכנסי עור וכובעי טירול מנעימים את הערב, לתיירים הרבים הפוקדים את האיזור, בצלילים של שירי יודל עליזים, עד לשעות הקטנות של הלילה.
