כתב העת היוקרתי Jane's לענייני צבא וביטחון עומד לקיים בינואר 2009 סימפוזיון חשוב ביותר שאמור לסקור את הלקחים הצבאיים והאסטרטגיים בעקבות מלחמת רוסיה-גאורגיה. לקראת הכינוס, פרסם כתב העת נייר עמדה ובו מפורטים הנושאים שיועלו לדיון בפני מומחים מכל העולם. בשורה התחתונה, הכוונה היא לבחון את מידת התאמתו של הצבא הרוסי, על כל זרועותיו, למציאות החדשה. בנייר העמדה מובעת הדעה שצבא רוסיה וממילא המנהיגות הפוליטית של 2008 לא הצליחו לשנות מהותית את המשתנים של התרבות הצבאית - האסטרטגית שאפיינה את בריה"מ. זו מסקנה רבת משמעות עבור כל מי שעוסק בביטחון לאומי. ככל הנראה, גם בצבאות אחרים קשה מאוד להפנים שההתקדמות בכל התחומים האחרים בהכרח משפיעה על תחום הביטחון.
למען הדיוק וההגינות, יש לקבוע שגם צבא ארה"ב, עם כל עוצמתו הטכנולוגית, לא השכיל להכין את עצמו למציאות המשתנה, והפרות הבאושים של כשל זה ניתן לראות בעירק, באפגניסטן ובאזורים אחרים. דבקות באותה תרבות שהייתה אולי נכונה בעבר ואי- מוכנות להבין את השינויים המתרחשים לנגד עינינו, הם מבחינת איוולת שאין למעלה ממנה.
שינויים בתרבות מקובעת הם מלאכה קשה ביותר, אך יחד עם זאת, דווקא בתחום הצבאי - אסטרטגי אמורים היו השינויים לעבור במהירות גבוהה יותר מאשר בכל תחום אחר.
כתב העת Jane's מצביע על אחד הקשיים בשינוי התרבות הצבאית והוא הקצונה הותיקה אשר ממשיכה לנהל את ענייני הצבא באותה צורה שהם עשו זאת בעבר. הקצונה הבכירה אינה מסוגלת להתאים את עצמה למציאות המשתנה, ומאידך, אין דור חדש של קצינים בעלי הכשרה ומעוף המסוגל להוביל את השינויים.
מקומה של ישראל אינו נפקד מרשימת המדינות שלא השכילו להבין את אשר היה ברור שיקרה: שדה הקרב הנוכחי וכמובן העתידי, לא ידמו לזה של אתמול. המנהיגות הצבאית והפוליטית של ישראל שבוייה בתוך אותן תפיסות ישנות, של מלחמות האתמול במקום להביט אל העתיד.
אין ספק שהבסיס לכל השינויים הם החיילים והקצינים, ההון האנושי שיש לנצלו בצורה מיטבית כדי שבבוא יום הפקודה יורה את הדרך. לדאבון הלב, ישראל ממשיכה באותה שיטה ישנה נושנה של הכשרת כוח האדם במקום לכונן ומייד אקדמיה צבאית שתכשיר את סגל הפיקוד למשימות בצורה אופטימאלית.
תורת הביטחון, אם בכלל היא הייתה קיימת פעם, הרי שלא עודכנה שנים רבות, ודאי לא לסוג לחימה כפי שאנו מתוודעים כיום. מלחמת לבנון השנייה חשפה ליקויים חמורים ביותר לא רק בתחום החיילות אלא בתחום התפיסות הצבאיות והאסטרטגיות. אין צורך להכביר מילים. דוח וינוגרד כתוב באופן ברור לחלוטין. הדוח חשף ליקויים לא רק ברמת החיילות אלא ברמה הפיקודית הגבוהה ביותר. הניגוד למלחמות אחרות שגם בהן היו ליקויים רבים, מלחמת לבנון השנייה מצאה צה"ל לא מוכן, לא מנטאלית ולא מקצועית. האחראים לכך הם אותם מפקדים וקברניטים שלא השכילו לראות את הנולד שנים רבות קודם לכן ולהביא לשינוי מהותי בתרבות האסטרטגית של ישראל.
בימים אלה מלאו 35 שנים למלחמת יום הכיפורים. האם את הלקחים של המלחמה ההיא למדנו? ספק. על אף כל הכשלים שליוו את פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הצבא, בסופו של תהליך, ניצח תוך מחיר כבד ביותר.
מה שנדרש למדינת ישראל הוא שינוי התפיסה התרבותית-צבאית-אסטרטגית ולא רק אימונים וטכנולוגיה. כל עוד לא תיעשה עבודת חריש עמוקה ביותר שתמפה את הבעיות הביטחוניות החדשות, האיומים האסטרטגיים והאחרים, היעדים המדיניים הרצויים וכל עוד תימשך הדבקות בישן, כולל הסירוב להכיר בחיילות כמקצוע לכל דבר שיש ללמוד אותו היטב כיעוד לחיים, הסיכויים להתגבר על הקשיים העצומים העומדים בפני ישראל, קטנים. מצער הוא שאין בנמצא מי ש"יתפוס את השור בקרניו" ויתחיל במהפכה הדרושה לביטחון ישראל.
