|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שליחי חב"ד בעולם ממשיכים בפעילותם הברוכה למרות הטרגדיה שפקדה את התנועה בשבוע שעבר. התגברו והמשיכו...
|
שתי תנועות מרכזיות, משפיעות וגדולות בעם היהודי חוו בשבת שעברה אירועים מכוננים. לשתיהן יש שליחים, לשתיהן קיימת הנהלה בארץ ובעולם ולשתיהן יש אף את אותה המטרה: לשמור על הניצוץ היהודי של בני העם היהודי בגולה, ולמנוע התבוללות.
לאחת, תנועת "בני עקיבא", שפועלת ברחבי העולם לשם הנחלת ערכי היהדות והנחלת אהבת הארץ והציונות, הייתה השבת שעברה יום חג. היה זה בעצם חגה של הציונות הדתית כולה. הפעילות הענפה בארץ ובעולם במשך עשרות שנים, מיקמה את בני עקיבא כאחת התנועות המובילות בציבור הדתי לאומי. התנועה הגיעה לגבורות שמונים שנה ועתה מתחילות החגיגות. ריקודים, מופעים, מפקד אש ושבט חדש שנוסף לתנועה בהתרגשות במוצאי שבת הארגון, היוו את תחילת האירועים.
לאחרת, תנועת "חב"ד", הייתה זו שבת שחורה. במוצאי השבת התגלתה לעיני עם ישראל כולו ולתנועה בפרט, גודל הזוועה, כאשר שניים מן השלוחים במומבאי נרצחו באכזריות על-ידי מחבלים. כינוס השלוחים העולמי שהתכנס ימים ספורים לפני הפיגועים, הוא אבן שואבת לכל השנה כולה, ואז הגיע אותו פיגוע זוועתי ושינה את ההרגשה המרוממת של הביחד ושל האחדות באותו הכינוס. התרוממות הרוח הפכה באחת לבכיות ולעיכול הבשורה המרה.
הניצוץ היהודי בגלות
היו שכתבו כי יש בפיגוע הזה סתירה למאמרם של חז"ל "שלוחי מצווה אינם ניזוקים", ויש שאף תהו מדוע השליחים הולכים רחוק כל כך על מפת העולם ולא עולים אל מדינת ישראל, הבית של העם היהודי. לאלו ולאלו רצוני לומר שאם הם היו מכירים את פועלם הרב של השלוחים ואת תרומתם למטיילים הרבים ולאנשי העסקים הפוקדים מדינות שכוחות אל, שהריקנות היהודית ניבטת מכל פינה בהם ומחוללים שם נפלאות, הרי שהם לא היו אומרים זאת.
שיביטו ויראו את סדרי הפסח המדהימים שמרימים שם שלוחי חב"ד בהשתתפות מאות אנשים. את החסד שהם עושים עם כל יהודי ואת העזרה שהם מעניקים לו ולא משנה איך הוא נראה. את ההכרה שבגלות כולנו יהודים. את הענקת השייכות לעם היהודי בגלות על אף ולמרות הקושי שבכך כשמסביב אלפי גויים.
חב"ד הביאו את אהבת היהודי באשר הוא יהודי אל כל מקום שכף רגלו של יהודי עלולה לדרוך שם. הם דואגים למזון כשר, לתפילות במניין ולכל עניין שיש ליהודים לחפש במדינה זרה. ניתן לומר על הפעילים שבבתי חב"ד ברחבי העולם כי פועלם זהו חסד של אמת. חסד אמיתי ללא שום תמורה מהמקבל. חסד נטו.
מתגברים וממשיכים הלאה
אי אפשר לומר לשלוחים שיעלו לארץ, מפני שבכך לא תיפתר הבעיה שלשמה הם נשלחו לשם. הרי התיירים לא יפסיקו ללכת אל אותן ארצות ובוודאי שאף אנשי העסקים לא ידירו את רגלם מאותם מקומות, ולכן אל לנו לבטל את פועלם. כל אחד ואחד מאיתנו כאשר הוא בחו"ל ואף כשהוא כאן בארץ, זקוק להם.
אני כואב את כאבם. אינני יודע מדוע עשה ה' ככה בבית חב"ד ומדוע שלוחי המצווה ניזוקו. אך אני יודע, שהם יתגברו בגבורה עם כל הכאב וימשיכו הלאה, כי תרומתם לעם היהודי היא גדולה וחשובה מכדי להיפסק.
אף "בני עקיבא" ביום חגה ממשיכה בגבורה (ואף לשבט החדש "הגבורה" ייקרא). כך הוא העם היהודי וכך הן אף שתי התנועות המשפיעות והחשובות הללו: ממשיכים בגבורה למרות הכל. העם בציון ובניו-יורק של אמריקה ובאנטרקטיקה שבקוטב הצפוני, זקוקים להם. כי אם הם כיהודים לא היו שם, אף יהודי לא היה נשאר שם כיהודי.
|
| תאריך:
|
05/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
05/12/2008
|
|
משה ניסנבוים
|
|
הטור הזה מתכוון לצאת לחופשה. כך וכך שנים הוא מתפרסם מדי שבוע בקביעות, וככל הנראה צבר לו קוראים נאמנים המצפים לפרסומו מדי שבוע, ואם לא יתפרסם המאמר, אולי יתאכזבו. אבל הם יוכלו להתנחם בלפחות חמישה מאמרים שפורסמו ברשת בשנים קודמות. כדי למצוא אותם, די אם יקלידו בגוגל את שם הכותב ושם פרשת השבוע, 'וישלח'. לכאורה, חופשה היא צורך הנובע מעייפות החומר, צריכים להתרענן, לחדש כוחות. אבל האמת היא שזה נובע גם מההכרח לקחת פסק זמן להתבוננות והתחדשות רוחנית. אחרי הכל, ברובד הגלוי, החיים הגשמיים, הארציים, תופסים חלק נכבד מחיינו; את רוב הזמן אנחנו מקדישים להם. אבל המשימה שלנו בעולם הזה היא לחבר את הגשמיות עם הרוחניות ובעיקר להגביר את הרוחניות על הארציות. על כן, מדי פעם עלינו לקחת פסק זמן לבחינה עצמית; להתבונן במצבנו ולבחון אם אכן אנחנו חותרים אל היעד של הגברת הרוחניות או שמא נסחפים עם הזרם החומרני.
|
|
|
|
|
קבוצת העבירות הנקראת 'שחיתות ואיום' אשר עניינה בלחשים, שפת רזים וכו', היא אסורה. חוק הבחירות אוסר על "שידולו של אדם להצביע בעד רשימת מועמדים בדרך של השבעה, קללה, הבטחה להעניק ברכה או מתן קמע".
|
|
|
|
|
היום, בתאריך 5.12, קיים מנעד לא קל בין מרקורי ואורנוס, שמביא למצבים של חוסר הבנה, תקשורת לקויה ומפגשים מתוכננים שמשתנים ברגע האחרון. חפצים קטנים כמו טלפון נייד נעלמים או אולי הונחו במקום אחר, אבל למחרת השפיות חוזרת, כשכוכב מרקורי במנעד נחמד לכוכב סאטורן.
|
|
|
|
|
דן מרידור, שכמו לבני, אולמרט ושרון היה פעם בימין, הפך בשנים האחרונות ליקיר פלשתין. הוא אינו חדל מלפעול למען נסיגה וכמו איש שמאל תקני, מקיים מפגשים דביקים עם ראשי הפת"ח. לא בטוח שכיום הוא יתנדב להזכיר כי עוד ב-2002 הציע לסגת חד-צדדית ביו"ש, שנתיים לפני 'ההברקה' של שרון. לו היו שומעים בקולו, היינו עלולים לחיות כיום בסיוט שבו החמאס יושב גם בפאתי פתח תקוה, ירושלים ובאר שבע, ועם עוד כמאה אלף פליטים יהודים נוספים.
|
|
|
|
|
הרואה את שלטי הענק בכבישים המכריזים 'לבני טובה למדינה' מתחת לתמונת חיוכה החמצמץ של ציפורה, נזכר מבלי משים בסדרת הטלוויזיה הבריטית 'כן אדוני השר' (יס מיניסטר). הסדרה תיארה שר בריטי אשר דאגתו היחידה בכל מעשיו במשרדו בממשלה הייתה קידומו האישי. הוא נתקל בתוכניות של משרדו ואינו מבין את משמעותן עד שמסבירים לו עוזריו (והבולט ביניהם 'סיר המפרי') את השפעתן על קידומו האישי ולפי זה קובע אם לתמוך או להתנגד לתוכנית. אותו שר לא יוצלח מגיע בזכות צירוף מקרים להיות מועמד הפשרה כאשר מתפטר ראש הממשלה וממשיך בדרכו לסדרה השניה 'כן אדוני ראש הממשלה'.
|
|
|
|
|
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
