טבע האדם אומר לנו לקחת על עצמנו משימות. זה, בעצם, הדבר שמקדם אותנו כל הזמן. עוד לא הספקתי לסיים פרויקט אחד ומייד אני בוחר פרויקט נוסף. זה נותן תוכן ועניין בחיים. מוסיף חיות וחיוך לכל אחד.
אך לפעמים ההחלטות שלנו מובילות אותנו לכישלון. לא בגלל שאנו לא מסוגלים לבצע את הפרויקט, אלא מפני שבחרנו דרך שמועדת לכישלון.
לדוגמה, אדם שאוהב מתוקים. "מת" על שוקולד ועוגות. הוא מחליט לעשות דיאטה ל-"אני לא נוגע יותר בחיים במתוקים!". החלטה נבונה, עוזרת לרדת במשקל, המתוקים לא בריאים, אני רוצה לשמור על בריאותי ומפחד מסוכרת, עוד סיבות יפות וטובות. רק מה ששכח אותו אדם, שהיום הוא ניזון בעיקר ממתוקים. אוכל לא "מדבר" אליו אך המתוקים - בלעדיהם חייו אינם חיים. האם יוכל אותו אדם להתמיד לאורך זמן בהתנזרות זו או שאחרי יומיים יישבר, ירגיש כישלון ויחזור לסורו - לאכול רק ממתקים? - האם ההחלטה היא מציאותית לגביו?
ברור שלא. מעט מאוד אנשים מבין אלו המכורים למתוק, מצליחים לעמוד בהחלטה כזו. אז מה יכול אותו אדם להחליט ולעמוד בדבריו? להחליט להפחית את כמות המתוקים בהדרגה. לדוגמה, פעם בשבוע לאכול משהו מתוק "גדול ומשביע!" או לחילופין - להחליט על משהו קטן אחד ביום. ואולי יש עוז הצעות. רק צריך להבין שהחלטות קשות מדי כנראה לא נצליח לשמר!
דוגמה נוספת: השבוע ארד לפחות שני ק"ג. החלטה נהדרת, אך אינה לוקחת בחשבון שהגוף אינו מחשב. זה לא תמיד מצליח. לפעמים מצליחים לרדת "רק" ק"ג אחד. שזו באמת הצלחה, אך בגלל הציפיות מרגישים כשלון. מוכר למישהו מכם? ולאן מוביל אותנו הכישלון אם לא לארון הממתקים?
ועל כן, מה בכל זאת היה כדאי להחליט? שכל ירידה, ולו הקטנה ביותר, ראויה להערכה. ירידה "שולית" של 200 גרם לשבוע, מובילה אותנו בסוף שנה ל-10 וחצי ק"ג פחות. זה נראה לא מכובד? ואיך עלינו להתייחס לעצירה - כמו להפוגה, למנוחה קצרה. והעלייה במשקל, שגם היא קיימת בארסנל המצבים הקיימים בעת ירידה במשקל. איך עלינו להתייחס אליה? האם זה כשלון? אולי זה מצב המחייב מעט יותר תשומת לב? מחייב בדיקה ושינוי?
דוגמה נוספת יכולה להיות - אנשים שלא אוהבים פעילות גופנית ומבינים כמה זה חשוב מחליטים לפעמים ש"מהשבוע אני צועדת כל יום לפחות שעה". אדם שלא עסק שנים בספורט שמחליט החלטה שכזו יתמיד בה אולי שבוע. אולי אפילו אחרי יום אחד ייתפסו לו כל השרירים והוא יסבול ויחליט שוב שספורט זה לא בשבילו.
להחליט לעשות מה שפחות אוהבים, מתוך רצון ולא מכורח, זה מאוד קשה ומתסכל כאשר לא מצליחים. אני ממליצה תמיד להתחיל ב-10 דקות, שתיים או שלוש פעמים בשבוע, בשבוע השני - אולי רבע שעה פעמים עד שלוש בשבוע, ולאט לאט להגדיל את המרחק. אדם שלא עסק בספורט מספר שנים - מספיק לו לצעוד שלוש פעמים בשבוע ולאחר תקופת זמן, כאשר הספורט יתחבב עליו מעט - יוכל להוסיף עוד פעם או פעמיים. כל מה שמגזימים בו, נועד בדרך-כלל לכישלון.
