|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ריכוז תוכניות הבל ורעות רוח במרקע, מאלץ את הצופים לרדת ברמתם התרבותית, ומכתיב להם סדר יום לא-תרבותי בשעות הרבות בהן הצופים מרותקים למרקע יום יום. בימים הקרובים נחזה בדמויות מוכרות - משועממות, משתטות, מתבזות, ואלה אליליך ישראל
|
|
|
|
|
|
| צריך לאפשר לצופים משלמי האגרה אלטרנטיבה סבירה - כי במצב בו, בו-זמנית, בכל הרשתות, יופיעו במרקעים טלנובלות ושידורי מציצנות וחטטנות, הרייטינג המושג אומנם יהיה נכון מבחינה מסחרית, אך מזויף ומאולץ | |
|
|
|
|
בימים הקרובים תופיע במרקע סדרת-החיקוי השנייה של "האח הגדול", בה יסתגרו במנותק מיתר העולם כמה סלבריטאים ישראלים - אשר אין להם תחליף עדיף לעיסוק זה, בתקופה האמורה.
המשמעות היא כי אלה שייכלאו שם, הם משועממים דרך קבע במידה כזו שכליאתם במתקן - מעניינת, מרתקת, מאתגרת יותר מהשיגרה של חייהם, כמו שלכמה אביונים מקרב הארץ - בית הסוהר הוא מפלט מועדף.
המשמעות של התופעה היא כפולה: מצד אחד - הכלואים, שכליאתם מעידה עליהם ומדברת בעדה. ומצד שני - הצופים, אשר מכלים את זמנם בהתבוננות חסרת תוכן ונטולת עמקות - אינטלקטואלית, בידורית, חינוכית.
צריך לאפשר לצופים משלמי האגרה אלטרנטיבה סבירה - כי במצב בו, בו-זמנית, בכל הרשתות, יופיעו במרקעים טלנובלות ושידורי מציצנות וחטטנות, הרייטינג המושג אומנם יהיה נכון מבחינה מסחרית, אך מזויף ומאולץ, בהיות הצופים מסתפקים בברירת מחדל ולא בבחירה אמיתית.
ריכוז תוכניות הבל ורעות רוח במרקע, מאלץ את הצופים לרדת ברמתם התרבותית, ומכתיב להם סדר יום לא-תרבותי בשעות הרבות בהן הצופים מרותקים למרקע יום יום.
הלעטת הציבור בזבל
טלוויזיה ממלכתית - אמורה ליצור אווירה שונה ולאפשר - לכל הפחות למי שמעוניין - לצפות בתוכניות חינוכיות ותורמות ידע, מידע, תרבות, מוסר, ערכים.
ללא קיומה של טלוויזיה ממלכתית ראויה מסוג זה - החלל מתמלא בזבל והציבור מולעט בו ויורד ברמתו התרבותית, החברתית, המוסרית, הערכית אל התהום, ככדור שלג במדרון.
התחרות על הרייטינג הופכת להיות תחרות צהובה - ולצופה אין בחירה ואין ברירה.
כך או כך, בימים הקרובים נחזה בדמויות מוכרות - משועממות, משתטות, מתבזות, ואלה אליליך ישראל.
|
| תאריך:
|
01/03/2009
|
|
|
עודכן:
|
01/03/2009
|
|
ד"ר אברהם בן-עזרא
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גכון מאד
|
1/03/09 11:37
|
|
את המחזאי והבימאי, חנוך לוין, שבימים אלה מלא עשור למותו, אפשר לאהוב או לשנוא, אבל אי-אפשר להתעלם ממנו. במחזותיו הפרובוקטיביים ומעוררי השערוריות הוא הטביע את חותמו הבלתי-ימחה על התיאטרון הישראלי. "מלכת האמבטיה", "קטשופ" ו"את ואני והמלחמה הבאה", ביטאו מחאה ברורה נגד הממסד, ששלח את בניו למות במלחמה, והצגתם על הבימה עוררה סערות ציבוריות נרחבות. אבל בצד המחזות הפרובוקטיביים היו לו, ללוין, גם מחזות ליריים ופיוטיים, שבהם הוצגו דמויות ארכיטיפיות, הלקוחות מן המקרא ומן המיתולוגיה היוונית, כמו "יסורי איוב" ו"נשות טרויה".
|
|
|
|
|
מהימנותו של מסד הנתונים של ארגון בצלם על אודות ההרוגים באינתיפאדת אל-אקצה מפוקפקת, כפי שהראיתי בסדרת מאמרים שפורסמו באתר News1. במקרים רבים משמיט ארגון בצלם פרטים חיוניים, ולעיתים אינו מדייק. הפעם אציג דוגמה בולטת נוספת לחוסר הדיוק של ארגון בצלם בהצגת הנתונים ובדרך ניתוחם.
|
|
|
|
|
פיליפ קרסנטי, מבקר התקשורת הצרפתי, נאבק במשך שנים בגבורה נגד תחנת "פראנס 2" הצרפתית וכתבה צ'ארלס אנדרלין שהפיצו את עלילת הדם הבוטה ביותר של המאה האחרונה נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל. קרסנטי שהתארח השבוע בפאנל דיון של ארגון המשפטנים היהודיים הבינלאומי בתל אביב מצא עצמו מוקף במכחישי מציאות. אם תהה קרסנטי מדוע בעת שבה הוא מסתער קדימה במלחמה על שמה הטוב של מדינת ישראל הוא מוצא עצמו לבד בעומק קווי האויב הרי שהתשובה לפניכם.
|
|
|
|
|
ממשרדי בפקולטה לפמיניסטולוגיה במכללת "מראה", איני יכול שלא לגחך בהביטי על בעלי-טור מתחרים המנסים ללא הצלחה למצוא את ההסבר להתנהגותה המוזרה של היונה המתאבדת, ציפי לבני. במה שנראה כהתנהגות אידיאולוגית של ממש - דבר הידוע כי פס מעולמנו מזמן, וכי ודאי שאינו מצוי בסביבתה של ראש מפלגת קדימה - מסרבת אשה זו להיכנס לממשלה הבאה, למרות הידיעה הכמעט ודאית שבכך היא היא מחסלת את מפלגתה-היא.
|
|
|
|
|
נכון לזמן כתיבת שורות אלה ממשלת נתניהו השנייה המתגבשת לא תכלול גם את חברי מפלגת קדימה. אז נכון, דליה איציק לא ממש שמחה וגם השר שאול מופז וודאי עולה הלילה על יצועו בתחושה קשה של החמצה, אבל אין מה לעשות - כולם מקבלים את דין התנועה שהתקבל פה אחד - הפה של יושבת הראש ציפי לבני. לא הועילו הפגישות, הלחץ הציבורי ואפילו לא קולם של הפרשנים הפוליטיים שקראו בגרון ניחר לשרה לבני לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסה (היו כמובן גם בוטים יותר שקראו לה להחזיר לספריית הוידאו את הסרט בו היא חיה, אבל כידוע אנו כתב-עת מהוגן).
|
|
|
|
|
