ראש הממשלה אהוד אולמרט מסר תגובה ארסית בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שהחליט להגיש נגדו כתב אישום בפרשת מעטפות הכסף, בכפוף לשימוע. מזוז מתבסס על שקרים שכבר הוכחו, נאמר בהודעת אולמרט, שנמסרה באמצעות יועץ התקשורת שהוא מעסיק. אולמרט מכחיש את החשדות נגדו, מכל וכל, ומאשים את מזוז ואת הפרקליטות בשיקולים זרים. לטענתו, הם טיפסו על עץ גבוה וגרמו להתפוטרות ראש ממשלה, ולכן הם נאלצים עתה להגיש כתב אישום.

אולמרט ואנשיו טוענים, כי העובדה שכתב האישום בפרשת מעטפות הכסף לא יכלול אישום בעבירות שוחד, מעידה כי "ההר הוליד עכבר". המציאות, כמובן, שונה. מזוז נקט בזהירות כפולה ומכופלת - למרות שישנן ראיות לעבירות שוחד - דווקא בשל זאת ש"אולמרט בידיו" לכמה שנות מאסר.

בהודעתו מתמקד אולמרט רק בפרשת מעטפות הכסף שקיבל מאיש העסקים משה טלנסקי. בהודעה אין מילה וחצי מילה על אודות הגילויים החדשים הנכללים בהודעת מזוז בפרשה חדשה יחסית, כפי שיובהר להלן - פרשת אולמרט-אלמליח. מפרשה זו כבר ניתן ללמוד:

• על אופן התנהלותו הנכלולית של אולמרט, שלא נמנע גם משיבוש מהלכי בדיקה וחקירה;

• על הצדקנית עליזה אולמרט. 100 אלף דולר הופקדו על-ידי אלמליח בחשבון המשותף לה ולבעלה, והיא לא מחתה ולא מנעה זאת בגופה... מעניין מדוע. מושחתת כבר אמרנו?

• על מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, שגילה ב-2003 את דבר ההלוואה הבלתי חוקית הראשונה שניתנה לאולמרט ב-1993, אך נמנע ממיצוי הדין עם אולמרט.

היועץ מגלה, כי גם לאחר שהתגלה למבקר המדינה, כי אולמרט קיבל ב-1993 הלוואה שלא כדין בסך 75 אלף דולר מאיל ההון ג'ון אלמליח, בתקופה שאולמרט כיהן בתפקידים ציבוריים בכירים, וגם לאחר פניות של המבקר אליו לצורך בירור העניין, הסתיר אולמרט מהמבקר מידע נוסף, דרמטי בהרבה: שהוא קיבל ב-1998 מאלמליח הלוואה נוספת בסך 100 אלף דולר.

האיסורים בכללי ועדת אשר

מזוז מפרט בהודעתו את הרציונל העומד מאחורי האיסור לקבל כספים כשאיש ציבור מכהן בתפקיד שר או סגן שר. איסור זה מעוגן במה שמכונה: "כללי ועדת אשר" (ציטוט):

לשם מניעת ניגוד עניינים ושמירה על טוהר המידות אצל שרים וסגני שרים, החליטה הממשלה בשנת 1978 לאמץ את ההמלצות שנכללו בדוח של ועדה שמינתה, בראשות שופט בית המשפט העליון שלמה אשר (להלן: "כללי ועדת אשר"). הכללים עוגנו בהחלטת ממשלה מ-1978, ונקבע כי הם יחולו על השרים (לאחר מכן תוקנו הכללים פעמיים בהחלטות ממשלה מ-1.7.1980 ומ-28.11.02). על-פי כללי ועדת אשר, כפי שאומצו על-ידי הממשלה, חל, בין היתר, איסור על השרים לקבל שכר או טובת הנאה כל שהיא זולת שכרם, וכן מחויבים השרים, בין השאר, גם בחובות דיווח שונות למבקר המדינה ובכלל זה, על הכנסות, טובות הנאה, נכסים וכספים המוחזקים על-ידם.

אולמרט הסתיר את ההלוואה השנייה

מזוז קובע בהודעתו, כי אולמרט הפר את כללי ועדת אשר, ופעל תוך הסתרה ומרמה מול מבקר המדינה. המבקר מתייחס לעבירות שביצע אולמרט בהסתירו קבלת כספים בפרשת מעטפות הכסף (טלנסקי), ובהמשך מגלה את מעשיו הנכלוליים בפרשת קבלת הכספים מג'ו אלמליח (ציטוט):

א) במסגרת פעילותו על-פי כללי ועדת אשר, נודע בשנת 2003 למבקר המדינה דאז (שופט בית המשפט העליון (בדימ.), א' גולדברג), כי בשנת 1993 קיבל אולמרט הלוואה בסך 75,000 דולר, מאדם בשם ג'ו אלמליח, וכי ההלוואה לא הוחזרה.

בעקבות זאת, פנה המבקר לאולמרט וביקש ממנו פרטים נוספים על תנאי ההלוואה וכן על תחומי עיסוקו של מר אלמליח ועל מידת קרבתו לאולמרט. המבקר ציין מפורשות, כי הוא עושה כן כדי לבדוק האם אין בהלוואה משום קבלת טובת הנאה אסורה לפי כללי ועדת אשר, וכן כדי לוודא שאין חשש לניגוד עניינים בין אולמרט לבין מר אלמליח. למרות התכתבות ענפה בעניין זה, הסתיר אולמרט מהמבקר את העובדה כי בחודש פברואר 1998, העביר מר ג'ו אלמליח סכום נוסף של כ-100,000 דולר לחשבונם הפרטי המשותף של מר אולמרט ורעייתו [כדאי לשים לב: הכסף הופקד בחשבון הנושא גם את שמה של עליזה אולמרט. אך הרעייה הטובה לא שאלה ולא דחתה את הכספים שהוזרמו לחשבון המשותף לה ולבעלה, י.י.].

ב) בהסתירו, במרמה, ממבקר המדינה בין היתר את הכספים שקיבל מטלנסקי, את הכספים שהוחזקו ונוהלו עבורו על-ידי עו"ד מסר ואת המהות האמיתית של קשריו עם ג'ו אלמליח - הפר אולמרט את ההוראות האוסרות עליו קבלת כספים וטובות הנאה זולת שכרו, ואת ההוראות המחייבות אותו לדווח למבקר המדינה, בין היתר על קבלת הכנסות וטובות הנאה מכל מקור שהוא ועל כל סכום כסף שהוא מחזיק או שמוחזק עבורו.

- עד כאן הציטוט.

מזוז קובע בהודעתו-החלטתו, כי מכלול התנהגותו של אולמרט מהווה ניצול לרעה של תפקידיו ומעמדו הציבוריים, לפעילות שיטתית, לאורך שנים, להפקת טובות-הנאה כספיות אישיות מטלנסקי ומאלמליח. בנוסף, הוא נקט פעולות הסתרה ומרמה של עניינים אלו ונושאים אחרים כלפי מבקר המדינה. כל זאת - בדרך המנוגדת לנורמות ולכללים המחייבים שר ועובד ציבור. התנהלות זו של אולמרט עולה כדי עבירה של מרמה והפרת אמונים; זאת באשר במעשים אלה יש משום פגיעה מהותית בטוהר המידות של עובדי הציבור, באמון הציבור ברשויות השלטון ובתקינות פעילות המינהל הציבורי.

אולמרט קיבל דבר במרמה

מכלול מעשיו והתנהלותו כאמור של אולמרט היה כרוך גם בסטייה מהשורה, המתבטאת, בין היתר, בהפרת האיסורים על קבלת טובות הנאה ואי-דיווח על טובות הנאה אלו בניגוד לכללי ועדת אשר. בהתנהלותו כאמור מול מבקר המדינה, עבר אולמרט גם עבירה של קבלת דבר במרמה. העבירות המיוחסות לאולמרט הן: מעשי מרמה והפרת אמונים - סעיף 284 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה - סעיף 415 (רישא) לחוק העונשין.

מהדברים שמגלה היועמ"ש עולה: אולמרט פעל בדרך של שיבוש מהלכי בדיקה וחקירה. הוא הונה את מבקר המדינה בכך שהסתיר ממנו מידע על אודות ההלוואה מ-1998, על-אף שידע - מהתייחסותו המבקר להלוואה הראשונה מ-1993 - על האיסור הגלום בקבלת ההלוואות.

• לחובתו של המבקר דאז, אליעזר גולדברג, ניתן לקבוע:

המבקר נמנע מלפעול נגד אולמרט, גם לאחר שגילה את דבר ההלוואה הראשונה, שנלקחה/ניתנה שלא כדין ובלא דיווח כחוק. ההלוואה טרם הושבה. מבחינה זו חטא גולדברג לתפקידו. כדאי להזכיר כי גולדברג כיהן קודם לכן בתפקיד שופט בית המשפט העליון. הוא פעל נגד בכירים יותר בצמרת הפוליטית בישראל, ובראשם נגד אריאל שרון. התעלומה עתה היא: מדוע עצר היכן שהיה צריך ללכת קדימה. מדוע לא פעל למיצוי הדין עם אולמרט. מיותר כמעט לציין ולחזור שוב ואף לזעוק: כמה נזק היה מונע גולדברג ממדינת ישראל ואזרחיה, לו היה מבצע את תפקידו ללא מורא.