"המפגש עם השואה חיזק את הצד היהודי שבי אבל גמר לי את העניין של אלוהים. את העניין של השגחה, או שיש אל שהוא קשור אלינו. קראתי רמב"ם אבל לא אהבתי לקרוא אותו. גם אלוהים לא קרא את הרמב"ם. יש לי משחק של חתול ועכבר עם אלוהים. יש לי סיפרייה של ספרי קודש בבית. אני מאוד אוהב לקרוא את מדרש רבא או את מדרש תנחומא. יש לי את ההכשרה הנפשית והטקסטואלית לקריאת הטקסט הזה. פיתחתי את זה בעצמי. לא ישבתי עם מישהו ולמדתי. אבי, שהיה "יקה" (כינוי ליוצאי גרמניה) כזה, וקרא רק גתה והיינה, היה גם למדן גדול. מצאתי אצלו שמאחורי הספרים שלו החביא כל מיני מדרשים. "הייתי החילוני הראשון שלמד אצל גרשום שלום קבלה. שנה שלמה זוהר ושבתאות. וכולם היו מסתכלים עלי כי אז הקבלה לא הייתה באופנה. כשאני נוסע לחוץ לארץ אני לוקח איתי מחזור. אני אוהב את השפה הזאת. הלשון נורא חשובה לי ואין עוד דבר כזה כמו השפה העברית. "הקריאה במקרא במחזור ובמדרשים שרובם עברית זו חגיגה. זו הפילוסופיה שלנו, ההיסטוריה, חוכמה, הומור, כישופים, הכל יש שם. מה היו החסידים? הם היו עושי כשפים כאלה. קראתי המון ספרות חסידית, דווקא את המעשיות. הייתי קונה בירושלים במאה שערים ערמות ספרים. את כל המעשיות, שכתובות בעברית איומה אבל הסיפורים נפלאים. ר' נחמן הוא כמובן הגדול שבהם. זה השפיע מאוד על הכתיבה שלי: הקשר בין מציאות ודמיון בין מגיה לריאליזם. "אני הייתי הראשון בעברית שחיבר את זה בכל הספרים שלו, כמו שהדרום-אמריקנים עשו עם האינדיאנים. הכישוף הזה שפתאום משהו נהיה, זה אצלי טבעי ולא מרגישים שזה כישוף. חושבים שזה חלק מן המציאות. ככה זה ב"אדם בן כלב", "היהודי האחרון". כל הספרים שלי". המקרא - המורה הגדול "אבל המורה הכי גדול שלי זה המקרא. קראתי השבוע את פרק ד' בבראשית. רק פרק אחד, עמוד וחצי, ותראה מה יש בו. קין והבל. אלוהים נותן לקין אות שלא יפגעו בו. ואז הוא נע ונד בארץ אבל כעבור שני פסוקים נמסר שנשא אישה והוליד ילדים ומנין הגיעו הבחורות האלה? וסיפור למך ונשיו ומופיע שת ופעם ראשונה בימי אנוש התחילו לקרוא בשם אדוני. "בפרק הזה יש מספיק לשבעה כרכים של רומן. כל היחס של שני האחים האלה לאלוהים. איך אלוהים מתעלל בהם. למה הוא לא שעה לקורבנו של קין? אין בתנ"ך יפים ויפות ואין תיאורי נוף ובתים. אבל איזה כוח יש בטקסט הזה. "או פרק כ' בירמיהו. המאבק של ירמיהו עם עצמו ועם עמו ועם אלוהים. איזה עוצמה אדירה יש בפסוקים הללו: פתיתני ה' ואפת, חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום... ארור היום אשר יולדתי בו אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך. ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר יולד לך בן זכר שמח שמחהו... ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם. למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבושת ימי". "או תראה איך מספר התנ"ך סיפור ענק בכמה מילים: "וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נבלתו משלכת בדרך והחמור עומד אצלה והאריה עומד אצל הנבלה" (מלכים א, יג-24). או הסיפור על רצפה בת איה המגוננת בשק על עצמות ילדיה מפני ציפורי הטרף וחיית השדה".
|
"לדעתי, כל הסיפורים שמתחילים עם דוד ונגמרים בסוף מרד אבשלום זה הרומן הכי מדהים שקראתי באיזושהי שפה אי פעם. דוד הוא גם בוגד וגם גנגסטר שלוקח כסף ונשים מהחוואים ובסוף הוא יוצא איש פנטסטי. "התנ"ך תמיד מפתיע מחדש. שירת דבורה או שירת משה. זה משהו שכל פעם שאני קורא אותו מחדש אני לא מאמין למה שאני קורא. היכולת הזו, הכוח הזה, מנין זה בא. "מאברהם ועד דוד כולם אנשים עם יצרים. הגדולה של התנ"ך היא שהדמויות שמופיעות בו אינן מלאכים כמו ישו והשליחים בברית החדשה. שם כולם טובים ויפים. אין אצלנו מלאכים. מלאך בתנ"ך זה תמיד שליח. המלאך רואה את סדום ועמורה ואין לו נקיפות מצפון. איזה מן מלאך זה. אתה רואה ארץ שלמה נחרבת ולא זולגת לך דמעה אחת? והכל כדי להציל את לוט מפני שיש לו פרוטקציה אצל אברהם? אין בתנ"ך הסברים והתנצלויות. למה דוד הולך לפלישתים, מוכר עצמו להילחם בשאול. ואחר-כך הוא בוכה על מות שאול ויונתן". קריאה בלי פירוש "אני קורא את התנ"ך בלי פירושים. אני קורא רק את רש"י. הוא נותן לי ידע על ימי הביניים. הייתי בכל המקומות שבהם חי רש"י. זו הייתה ממלכה יהודית עם שירה גדולה ואנשים גדולים. איך הם הסבירו את הסיפורים האלה במציאות שבה חיו, שהייתה שונה לגמרי מן המציאות התנ"כית. קשה היה להם להבין פסוק כמו "אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו" (איוב ו, 15). נחל כזה קיים בארץ מדברית, בא ביעף מחריב הכל ומשאיר ואדי עם חריצים. בעיניי, רש"י הוא המורה הכי טוב ליהדות ימי הביניים, יותר מכל הפרופסורים. "גמרא פחות עניינה אותי. למדנו בתיכון תלמוד. ניסיתי ללמוד בעצמי. גם בניו-יורק הלכתי פעם לאיזו ישיבה וזה לא תפס אותי. אני אוהב את פרקי אבות ואת המשניות. אני פחות אוהב את התלמוד. ההרגשה שעם ישראל ברגע שיכול היה לעבור ללשון אחרת הוא נטש את העברית לטובת הארמית, האנגלית של אז, זה תמיד מעורר בי חימה".
|
נפגשנו בדירתו השכורה במרכז תל אביב הישנה. מוקף ספרים וציורים, ועל השולחן תנ"ך גדול בכריכה שחורה. סיכמנו לדבר תנ"ך בלי פוליטיקה. אך קניוק לא יכול היה להימנע מלהסביר את המהפך שחל בו מאז היה איש שמאל, שהאמין בשלום עם הערבים, קיים מגע עם אש"ף בשנות השישים וכתב בעד מדינה פלשתינית. הוא סיפר על האכזבה הקשה שבאה בעקבות הסכם אוסלו מידידיו הפלשתינים, על ההבנה שהפלשתינים בעצם הכניסו לתוכנו סוס טרויאני ועל המסקנה שאין סיכוי לפתרון של שלום. הוא לא הפך חסיד ארץ ישראל השלמה. יש לו ביקורת קשה על המתנחלים ועל הממסד הרבני. הוא מתגעגע לתבונה הבנגוריונית. אינו מאמין במאומה. לא באלוהים ולא בקידמה. כל הטבע בנוי על כך שהחזק מכה את החלש ושורד. ואני, אומר קניוק, רוצה להיות החזק. לא מפני שזה מוסרי יותר, אלא מפני שאני שייך לשבט הזה. השבט הישראלי והשבט היהודי. "היינו אנטי-יהודים" "בדור שלי חינכו אותנו לא להיות יהודים. כי יהודי היה משהו גלותי. אני נהייתי יהודי, גם בכתיבה שלי וגם בחיים שלי, בעקבות הפגישה עם ניצולי שואה. פגשתי אלפים מהם, מיד לאחר הקמת המדינה. באוניות, בנמלים במקומות מסתור. משך השנה בה הייתי ימאי שהביא עולים. "לאט לאט הרגשתי כמה אנחנו, ילידי הארץ, קטנים לעומתם. כמה אנחנו אפס לעומתם. חשבנו פעם שאין כמונו הפלמ"ח. ופתאום ראיתי שמה שכל ילד בן 14 עבר שם כדי לשרוד את אושוויץ אני לא אעשה אף פעם בכל המלחמות שאני אשתתף בהן". בר-מצווה ללא אבא "תמיד אהבתי את המסורת של עם ישראל. למרות שגדלתי בבית חילוני קראתי מחזור וסידור. נהייתי דתי מגיל 12 בהשפעת סבי, אבא של אבא, מרדכי קניוק. הוא הגיע לארץ ב-1938 כמה חודשים לפני המלחמה. פה הקים בית כנסת ליד בית המטבחיים בצפון תל אביב, נהיה אופה ועשה את החלות הכי יפות בעיר. הוא היה דתי מאוד. לא כמו הדתיים היום. הוא היה פתוח מאוד. לא ביקש מאמא שלי לעשות מטבח כשר בשבילו. אהבתי את האווירה של בית הכנסת שהוא בנה. הייתי דתי לאיזה שנתיים. לא לגמרי דתי כי גם הייתי בתנועת הנוער "מחנות העולים". לא הלכתי עם כיפה אבל הנחתי תפילין שנתיים אחרי הבר מצווה. עליתי לתורה בבית כנסת בשדרות קרן קיימת. אבא שלי לא בא לבית הכנסת כי אמר שזה מנהג שלא מעניין אותו. "פעם ראשונה שפגשתי עיר יהודית היה כשהגעתי לאמריקה. יצא לי לגור בלואאר איסט סייד. זה היה אזור יהודי שבו מכרו רק טליתות וספרים, בעברית וביידיש. היה תיאטרון יידי ודיברו יידיש. במסעדה יכולת לאכול בשבת ולשלם ביום ראשון. היו שם קומוניסטים וסוציאליסם והיבראיסטים, עולם מופלא שהועבר מוורשה ומאודסה".
|
|