|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קבלת פנים לשני שרים: מיכאל איתן ויעקב נאמן
|
נאמן חוזר אל כס שר המשפטים, אותו נאלץ לעזוב לפני כעשור, בעקבות תיק שתפרו לו, ממנו זוכה פוזיטיבית. ח"כ איתן נכנס לממשלה בתפקיד חדש: השר הממונה על שיפור השירות לציבור. כאשר הוא נשאל מה תוכנו של התפקיד הזה ענה: קיבלתי מעטפה ריקה, זה התפקיד, ומה שאני אמלא במעטפה - זה יהיה תוכן התפקיד ● העמדת השרים במבחן ראשון
|
|
ח"כ מיכאל איתן [צילום: אתר הכנסת]
|
|
|
|
|
מבחן לח"כ איתן
כפר סבא, 16.4.2009
לכבוד
ח"כ מיכאל איתן
השר הממונה על שיפור השירות לציבור
ממשלת ישראל
ירושלים
נכבדי,
הנדון: "אין לנו מה להוסיף"
אני מברך אותך על כניסתך לתפקיד אשר יש לבנותו יש-מאין, ומקווה שתמלא ב"מעטפה" הזאת כמה שיותר תוכן.
כ"יריית פתיחה" אני מזמין אותך לטפל באחת הרעות החולות ביותר של הטיפול בפניות האזרח: תשובת "אין לנו מה להוסיף", אשר יש הקוראים לה "תשובה אוטיסטית".
אין לי ספק שאתה מכיר את התופעה הזאת, אבל כיוון שפניותיי אל הרשויות זוכות לפומביות הראויה להן, אתן כאן דוגמה ציורית לבעיה:
אתה פונה אל עובד-ציבור ותשובתו השלילית מסתמכת על סעיף פלוני בחוק אלמוני;
אתה חוזר אל עובד הציבור, ו"מגלה" לו שהסעיף הזה בוטל ואינו קיים עוד;
עובד הציבור נועץ עקבים בסירובו, ומסתמך על סעיף אחר;
אתה איתן בדעתך, ומגלה לפקיד כי גם הסעיף הזה כבר עבר מן העולם, אבל הפקיד מוצא לו תירוץ מפוקפק אחר, אולי סעיף-חוק נוסף, אשר גם הוא כבר לא קיים;
ומה עושה הפקיד כאשר נגמרים לו כל אותם "נימוקים מתחלפים"? הוא פוטר את עצמו ב"אין לנו מה להוסיף"...
לפעמים הפקיד כלל לא נזקק לנימוקים המתחלפים, והוא פוטר את עצמו כבר עם ההשגה הראשונה.
תשובת "אין לנו מה להוסיף" כזאת היא תשובה כוחנית, שחצנית וחצופה, ומי שמשיב כך יש להעיפו מהשירות הציבורי, ויפה שעה אחת קודם.
אכן, יש לפעמים מקום לתשובת "אין לנו מה להוסיף", אבל זה רק כאשר בפנייתו החוזרת של האזרח אין שום חידוש, ואין שום התייחסות לתשובה המקורית. כך, למשל, אם בפנייה החוזרת אין יותר מאשר "אולי בכל זאת ...", אפשר בהחלט להשיב כאמור.
אבל כאשר בפנייה החוזרת יש משום השגה עניינית על התשובה הקודמת, קמה החובה להתייחס עניינית להשגה הזאת.
וזה מביא אותנו אל המקרה אשר הוליד את מכתבי זה אליך.
בתיק תלונתי אל נציב תלונות הציבור על שופטים (מספרם 1172/08/י/עליון י-ם) ניהלתי כמה סבבים של התכתבות עם אחת הפקידות (מרת רונית זמיר), אשר הייתה חתומה גם על ההחלטה המקורית לדחות את תלונתי. אני, מצידי, דרשתי לראות את ההחלטות החתומות על-ידי הנתל"ש בכבודו ובעצמו, בין על ההחלטה המקורית ובין על ההחלטה בהשגה שלי על אותה ההחלטה.
מרת זמיר, מצידה, ענתה לי שהנציב "הסמיך אותה בעל-פה" להשיב לי, תשובה משונה כאשר מדובר בבעל סמכות סטאטוטורית (תאר לעצמך ששר "מסמיך בעל-פה" פקיד כלשהו לחתום על תקנות... תאר לעצמך שכל החייבים לחתום על חוק לפני פרסומו ברשומות "מסמיכים בעל-פה" פקידים שיחתמו במקומם).
כיוון שמרת זמיר הנ"ל לא הבהירה לי מה פשר ה"הסמכה" הזאת, ומה היקפה, חזרתי ופניתי אל הנתל"ש, מר אליעזר גולדברג, ושאלתיו:
... מהי "עמקות" ההסמכה: עליה דיברה מרת זמיר: האם הסמכת אותה גם להחליט מה תהיה התשובה, או שאתה החלטת מה תהיה התשובה, והסמכת אותה להמציא את הנימוקים לה? ואולי הסמכת אותה רק לנסח את התשובה, אחרי שאתה קבעת מה תהיה התשובה. ומה יהיו נימוקיה? ומה באשר לנימוס ול"סגנון" - האם גם באלה נתת לגב' זמיר גם "קארט-בלאנש"?
וגם הוספתי כי "כמובן שהשאלות האלה חלות לא רק על תשובתה של הגב' זמיר למכתבי מיום 14.1.09, אלא.גם על ה"החלטה" המקורית בתיק זה, מיום 1.1.09".
והנה, שוב אני מקבל תשובה מהגברת הנ"ל, וזה לשונה:
"הריני לאשר קבלת מכתבך שבנדון.
"הנציב הסמיכני להודיעך כי אין לנו מה להוסיף למכתבינו אליך עד כה".
ואני שואל: האם זו תשובה לשאלה בדבר מהות ההסמכה ועמקותה?
ומה פירוש "אין לנו מה להוסיף", כאשר אני לא ביקשתי "להוסיף", אלא פתחתי נושא חדש לחלוטין?!
לדעתי, הנתל"ש, מר גולדברג, כלל לא היה מעורב בתיק הזה, והפקידה הנ"ל ניהלה אותו מכוח איזו "חלוקת עבודה" אשר כלל לא ברור איך נעשתה, ועל-פי איזו סמכות חוקית. הרי אם כל ההחלטות בתיק היו של הנתל"ש עצמו, מה מנע ממנו לחתום בעצמו, זולת אגו נפוח?
אני מזמינך, איפוא, לדאוג לכך שהנתל"ש יענה לי בחתימתו על כל השאלות בדבר ה"הסמכה" המשונה הזאת, וכן ימציא לי, כפי שביקשתי לפני כן, העתקים מכל ההחלטות שהוא נתן בתיק הזה.
כמו-כן אני מזמינך ליזום פנייה אל כל עובדי המדינה - באמצעות נציב שירות המדינה או בכל דרך אחרת - במטרה להדביר את הנגע הזה, ואם זה לא יעזור - גם ליזום הליכי משמעת והליכים אחרים כנגד כל עובד המדינה אשר ימשיך לתת את התשובה הכוחנית, השחצנית והחצופה - "אין לנו מה להוסיף".
בברכה,
שמחה ניר, עו"ד
העתק: מר אליעזר גולדברג, נציב תלונות הציבור על שופטים
|
|
|
השר יעקב נאמן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
כפר סבא, 16.4.2009 לכבוד הפרופ' יעקב נאמן שר המשפטים משרד המשפטים ירושלים נכבדי, הנדון: שיר בן-גיגי מלשכתך, האידיוטית החצופה אותה ירשת מקודמך אני מברך אותך על כניסתך לתפקיד אשר יש לבנותו יש-מאין, ומקווה שתמלא אותו כך שדורית ביניש ושות' עוד יתגעגעו לדניאל פרידמן. אבל תחילה יש לנקות את האורווה בלשכתך פנימה, ובטרם אגש לנושא גופו, אקדים תרופה להתרסת באיזה סגנון אדוני מדבר - התרסה שהיא מפלטו האחרון של מי שאין לו תשובה עניינית לטענות המועלות בפניו: אחרי שבית המשפט העליון הגדיר עבירת קנס פלונית כ "אבי אבות הטומאה", כל הביטויים הידועים - חוץ מגסויות כגון "חתיכת חרא" - כבר בפנים. כמובן שאינך חייב להסכים אתי שהגב' בן-גיגי היא אידיוטית וחצופה, אבל זה עניין של הערכה, ולא של "סגנון". ולגופו של עניין: בזמנו פניתי אל אחד מקודמיך והזמנתיו להעביר מכהונתה את השופטת גיליה רביד, משום בורותה המקצועית. פנייתי האמורה הועברה על-ידי הטייס האוטומטי שבלשכת השר אל הנתל"ש - נציבת תלונות הציבור על שופטים - וזו החליטה (ובצדק!) שהנושא אינו בסמכותה, ומשכך הווה, חזרתי ופניתי אל השר, כמי שמוסמך לטפל בנושא, אבל הטייס האוטומטי העביר גם את הפנייה הזאת אל הנתל"ש, וכל ניסיונותיי, מול עוזרי השר, להניח את הנושא על שולחנו של השר עלו בתוהו. ביום 6.3.09 חזרתי ופניתי באותו הנושא אל "הפרופ' דניאל פרידמן (או מי שיבוא תחתיו), שר המשפטים ויו"ר הוועדה לבחירת שופטים", ואגב עניינה של השופטת גיליה רביד הזמנתי את השר לנקוט בהליכים דומים גם כנגד שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן. בפנייתי זו גוללתי את השתלשלות העניינים הקודמת בעניין השופטת רביד, וגם הוספתי כי הפן ה"התנהגותי" בעניינו של השופט ג'ובראן כבר נדון על-ידי הנתל"ש (אשר דחה את תלונתי), ופנייתי הנוכחית היא בעניין התאמתו של שופט זה לכהונתו בבית המשפט העליון. אחרי כל ההסברים שנתתי בפנייתי זו לא נותר כל מקום לספק בכך שלנתל"ש אין סמכות לטפל בנושא, ושהכתובת הנכונה היא שר המשפטים - במיוחד אחרי שהנתל"ש כבר קבעה שעניינים כאלה אינם בסמכותה, ומה שהיה בסמכות הנתל"ש כבר מוצה. אציין עוד כי סמכותו של הנתל"ש הינה, כעולה מחוק הנתל"ש (להלן - חנתל"ש), סמכות מייעצת בלבד, ואין בחנתל"ש שום הוראה השוללת מהשר סמכות כלשהי מהנתונות לו בדין. ומה עונה לי הגב' שיר בן-גיגי מלשכתך? היא "מציעה" לי לפנות אל הנתל"ש, דבר המעיד כי היא לא קראה את מכתבי, ומשראתה את כותרת "הנדון" - זה הספיק לה. כיוון שהגב' בן-גיגי אינה היועצת המשפטית שלי, וכיוון שאיתן הייתי בדעתי שפנייתי הייתה אל הכתובת הנכונה (שר המשפטים), חזרתי אל לשכת השר, ביום 18.3.09, בדרישה "למשוך את מכתבכם שבנדון, תוך 24 שעות, ולא יאוחר ממחר, ה-19.3.09, בשעה 22:00, ועד לאותו מועד גם להודיעני על המועד האחרון למתן תשובתו העניינית של השר". ביום 1 באפריל (כמה אירוני!) עונה לי הגב' בן-גיגי (מס' נכתב 2009-0002-1458) כהאי לישנא: "הריני לאשר קבלת מכתבך שבנדון אל שר המשפטים.
"אתכבד להשיבך כי פנייתך נענתה על ידנו בצורה עניינית, בתאריך 16.3.09.
כאמור, בירור נשוא פנייתך מצוי בסמכותה של נציבות תלונות הציבור על שופטים.
משכך, מוצע כי תפנה אליה במישרין". ועם כל הכבוד: א. לעניין שימושה של הגב' בן-גיגי בגוף ראשון רבים ראה את מאמרי לשכת שר המשפטים, דניאל פרידמן: על שיר בן-גיגי והתולעים: [קישור]; ב. אני לא דיברתי על ה"צורה" בה נענתה פנייתי "על ידנו" (קרי: על-ידי הפקידה בן-גיגי), אלא על תשובתו העניינית של השר, ותשובתה של בן-גיגי אפילו לא התיימרה להיות תשובתו של השר, והיא גם לא הייתה עניינית; ג. חוצפה תהומית היא לפקידה להתווכח בעניינים משפטיים עם משפטן; ד. כאשר מתווכחים עם אדם המציג תזה כלשהי, צריך קודם לקרוא את התזה שאיתה מתווכחים; ה. ובאשר למחלוקת בעניין סמכותו של השר וחוסר הסמכות של הנתל"ש - או שאני אידיוט, או שבן-גיגי אידיוטית. אני עומד על דעתי שבן-גיגי היא האידיוטית, ושיש להעיף אותה מלשכת השר - ויפה שעה אחת קודם. אני דורש תשובה עניינית לפנייתי מיום 6.3.09, תוך מועד 45 הימים אשר נקבעו בחוק ההנמקות (לפי חשבוני - עוד 4 ימים). אני מבקש להדגיש כי בכל הנוגע לעניין השופטת גיליה רביד פנייתי כוללת גם התנגדות לקידומה, וצריך להיות סופר-אידיוט כדי לומר שגם דבר כזה צריך להפנות אל הנתל"ש, כפי שעשתה בן-גיגי. בנוסף לכך, אני מזמינך להעיף את שיר בן-גיגי לאלתר מלשכת השר, כי אין שם מקום לאידיוטים. בכבוד רב, שמחה ניר, עו"ד העתק: ח"כ מיכאל איתן, השר הממונה על שיפור השירות לציבור
|
|
| תאריך:
|
24/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
24/04/2009
|
|
עו"ד שמחה ניר
|
|
קבלת פנים לשני שרים: מיכאל איתן ויעקב נאמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בן זאב
|
24/04/09 20:26
|
|
|
|
2
|
|
קוראים שואלים
|
25/04/09 22:44
|
|
חוק העולים החדשים והתושבים החוזרים, אשר התקבל אך לאחרונה בכנסת, נועד לעודד קליטת עלייה, להשיב הון אנושי איכותי למדינת ישראל ולעודד משקיעים בעלי יכולת כלכלית גבוהה להיות תושבי ישראל. חוק זה מבורך, במיוחד על-רקע המשבר הכלכלי העולמי כאשר מדינת ישראל משוועת להון אנושי איכותי, אשר יוזרם אל המשק הישראלי.
|
|
|
|
|
שתי מדינות לשני עמים הינו המותג הפוליטי-מדיני המשמעותי ביותר בחודשים האחרונים. במידה רבה הוא עיצב את תוצאות הבחירות האחרונות, כמו גם את תוצאות המו"מ הקואליציוני והקמת הממשלה. גם היום, נושא 2 המדינות ל 2 עמים מהווה את הנדבך המרכזי בסוגיית מדיניות החוץ הישראלית העתידית.
|
|
|
|
|
האנטישמים בודאי ישיבו שהציונים (לא נעים להם לומר היהודים, כן!?) הם המצורעים של העולם. ואי-אפשר לבוא אליהם בטענות, כי בעניין הזה הם רק מחקים את האוטו-אנטישמיים שחיים בקרבנו. אבל באמת, מהו עניין הצרעת שנדונה באריכות בשתי הפרשיות שקוראים בשבת זו? דפדוף קל בספרות (הוירטואלית) אודות המחלה המכונה בשם זה בימינו – מעלה שאין שום דמיון, ולו הקלוש ביותר, בין יחסה של התורה לנגע הצרעת ובין מה שמקובל היום ביחס למחלה הנושאת שם זה. אנחנו ננסה להתבונן ביחסה של התורה לנגע הצרעת ולנגעים בכלל ובדרך המוצעת לנו כדי להירפא מהם, ואולי נצליח להבין את מצבנו כיום וגם לזהות את המצורע של העולם כולו.
|
|
|
|
|
האמריקנים אומרים: אם זה מתעופף ואם זה שוחה ואם זה מגעגע, הרי זה ברווז! על כך יש להוסיף שזה יהיה ברווז, גם אם פוליטיקאים יאמרו אלף פעם שזה חתול.
|
|
|
|
|
עמיתנו מאתר 'רשימות', מוטי לקסמן, קרא למפגש האחרון שקיימנו בישוב קדימה "אנשי הכיתה האלמונית". בעצם הוא התכוון לעבר, שכן לאחר המפגש לא זו בלבד שלא היינו אלמונים, אלא עשינו היכרויות מצוינות במישור האישי. מולו התייצב נועם, לא במפגש אלא באתר, והגיב על התזכורת לקיום המפגש ככה: "אבל אני לעצמי עדיין מעדיף לשמור על הבלוגייה כעולם מקביל של דמויות הנבנות ממילים ותמונות וצלילים הבוקעים מן המסך".
|
|
|
|
|
