|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"איכה" שבטיילת התל אביבית פועלת, אומנם, הרחק מאור הזרקורים, אבל היא מסעדה משובחת שאסור להחמיצה
|
בענף המסעדנות מתחולל באחרונה מהפך של ממש, כשהשפים, המופקדים על הבישול, מתאימים את עצמם למצוקת המיתון, הפושה בכל חלקה טובה. רבים מהם הפכו, בעל-כורחם, את מסעדותיהם היוקרתיות לעממיות יותר, והדבר ניכר לא רק בתעריפים הזולים המונהגים בהם, אלא גם באורח הבישול. התחכום והפלצנות, שאיפיינו בעבר את תבשיליהם, שוב אינם ניכרים כבעבר, וממילא גם אינם מצטיינים ביצירתיות-יתר.
מנגד יש מסעדות שעברו מהפך שונה בכור ההיתוך הזה. אחת מהן היא "איכה" התל אביבית (רחוב הרברט סמואל 56, פינת אלנבי, ליד בית האופרה הישנה), שפתחה אך לפני שנה את דלתותיה כמסעדת-גריל מזרחית לכל דבר, אך שהפכה באחרונה, בעצת כותב שורות אלה, למסעדה בוכרית, כיאה לאופייה. את השיפודים, החומוס, הטחינה והחמוצים, ששלטו בה ביד רמה, מחליפים עכשיו האושפולו, החורצ'ו והכיסונים המבושלים והממולאים, מאפה-יד ביתי, כמיטב הקולינריה הבוכרית. בעוד שעד לפני חודשים אחדים נהנו מן המעדנים האלה בעיקר יוצאי בוכרה - הם הפכו עתה, בזכות הפופולריות שלהם, לנחלת כלל הסועדים, וטוב שכך.
הכתובת המתנוססת על חזית המסעדה עלולה, אומנם, להטעות, באשר עדיין מצוין בה כי היא מסעדת-גריל מזרחית. אבל, התפריט הדומיננטי שהנהיג בעליה של המסעדה, אברהם מרדכי, הוא בוכרי לכל דבר, מעדנים מעולים לעת צהריים הסבנו ליד חלון אוורירי, הפונה לכיוון הטיילת של חוף הים. אל השולחן הגיעו, כסיפתח, קעריות של סלטים מגוונים, כמו גזר, סלק, כרוב, חצילים, פטריות, דג מלוח, פלפל וזיתים. את אלה ליווה לחם בוכרי, פריך ועטור כולו בסומסום, היישר מן התנור.
כמנה ראשונה ביקשנו מרק. בת הזוג הלכה על זה של נתחי-בשר דקים עם אטריות, ואני הזמנתי מרק-כופתאות פיקנטי, שטעמו היה כצפיחית בדבש. אחר כך הגיעה לשולחן מנה נכבדה של אשפולו - אורז בוכרי עם בשר וירקות מבושלים, הנחשב למעדן הלאומי של בוכרה היפה. והגיע גם כרוב ממולא ובצק אפוי עם בשר. אבל, החגיגה האמיתית נכונה לנו עם שישה כיסונים מבושלים וממולאים, נוסח הדים-סאם הווינטאמי, אבל מעודנים יותר, שממש השיבו את הנפש. את הטעמים הפיקנטיים שטפנו בלימונדה ובסודה מרעננות.
הקינוח, של מוס שוקולד קפוא, עם פסיפלורה, היה גם הוא לעילא ולעילא, אף כי לא תוצרת-בית, אלא של קונדיטוריית "פטיסרי" שברחוב טשרניחובסקי. קפה טורקי מהביל וניחוח, היה האקורד האחרון של הסעודה המוצלחת הזו.
החשבון הסתכם ב-210 שקל, ועליהם הוספנו תשר נכבד, כהוקרה עמוקה לשירות האדיב והמסור של אשת המסעדה, יאנה, מסעדנית בזכות עצמה, שטרחה כל העת להדריך אותנו בצפונותיו של המטבח הבוכרי. ל"איכה" נשוב, כמובן, בהקדם האפשרי!
|
| תאריך:
|
15/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
15/05/2009
|
|
ראובן לייב
|
|
ביום שבו הגישו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יובל שטייניץ, את התוכנית הכלכלית החדשה שלהם להחלצות מן המשבר הכלכלי, הגישה גם ממשלת בריטניה את הצעת התקציב שלה לשנה הבאה. מצב דברים זה מאפשר השוואה מרתקת, בזמן אמת, בין שתי התוכניות. ההשוואה מזכירה, בראש ובראשונה, כי כלכלה טובה היא תוצר של מדיניות פוליטית. ההשוואה מלמדת גם כי בעוד ממשלת בריטניה מפנימה את חומרת המשבר ומציעה שימוש במדיניות כלכלית מרחיבה שנועדה להמריץ את הפעילות הכלכלית במשק, ממשלת ישראל ממשיכה לדגול באימוץ התפיסות הניאו-ליברליות (כמובן שכל השוואה כזו היא מוגבלת, שהרי יש להתחשב ב”תנאי הארץ ותושביה”, אך נראה לי שבכל זאת ניתן ללמוד ממנה דבר או שניים).
|
|
|
|
|
יש אפשרות להלחם, להכניע את הפשע, אבל צריכים אמצעים, אנשים מיומנים, עקביות ונחישות - ותיאום. כאשר התיאום בין הגופים לא עובד - המכונה מזייפת. יש להשלים עם העובדה - שיש "פשע מאורגן" בארץ.
|
|
|
|
|
אוי כמה שאני אוהב שמתווכחים אתי על דברים שלא אמרתי, וזה מביא אותי אל התגובונים לטורי הקודם, הנושא את הכותרת תרבות שפיטה קלוקלת, סיקור עיתונאי לא ראוי. באותו מאמר לא נגעתי בשאלת שכרם של עורכי-הדין ובשאלה אם הם מרוויחים ביושר את שכרם, או שאין להם אלוהים, זולת הכסף - שאלות נכבדות, אשר כל אחת מהן ראויה למאמר נפרד, אם לא לספר שלם.
|
|
|
|
|
היזם יגאל אהובי נותן השבוע שיעור על הנושא: איך עושים עסקת נדל"ן גדולה בתקופת מיתון ומשבר. לא סתם עסקה, אלא באנגליה, שהכלכלה שלה נמצאת במשבר הולך ומעמיק. אהובי, באמצעות חברותיו הפרטית והציבורית, קנה 5 בנייני משרדים בדרום אנגליה, בהשקעה של 370 מיליון שקל. היות שאנחנו בתקופת משבר ובמדינה בעייתית, החליט אהובי להיכנס לעסקה בטוחה,לכאורה, הנראית כך:
|
|
|
|
|
...לפתע פתאום ראיתי תעודת זהות כחולה שוכבת ללא ניע על הכביש. עצרתי את הרכב הלבן שלי בצד הדרך, ויצאתי בריצה נחרצת-מה נחרדת-מה לעבר התעודה הכחולה, שהיא בעצם פנקס פלסטיק כחול, שבחיים שלי לא אסכים לוותר עליו.
|
|
|
|
|
