|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"תהיו ילדים טובים, או ש..."
|
היועץ המשפטי לממשלה מזוז "מוותר" לחברי קק"ל, אבל בבת אחת שולח אצבע מאיימת: נא לאשר ללא שינויים את העסקה עם הממשלה, אחרת...
|
|
גננת מאיימת. מני מזוז [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
ההתפתחויות של השעות האחרונות בפרשת עסקת חילופי הקרקעות בין המדינה לקק"ל נשמעות, במידה מסוימת, כמריבה של ילדים בגן. הילדים מתקוטטים על סוכריה. מופיעה הגננת, מניפה אצבע מאיימת ומזהירה את הילדים: לא לריב! לקבל את הוראותיי! אחרת...
הגננת, במקרה שלנו, היא היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, באמצעות נציגתו, פרקליטת מחוז ירושלים ליאורה חביליו. הקטטה נוגעת לתאריך שבו תיערך האסיפה הכללית של קק"ל, לאישור העסקה בינה לבין המדינה. ואשר לאצבע המאיימת, מיד נסביר מה עומד מאחוריה.
קק"ל היא חברה על-פי חוק החברות. הדירקטוריון שלה אישר ברוב קולות, ב-2 ביוני, עסקת חילופין גדולה: קק"ל תעביר למדינה מגרשים יקרים בערים הגדולות. בתמורה, תקבל מהמדינה 70 אלף דונם בנגב, השווים כמובן רק חלקיק משווי המגרשים העירוניים. את ההפרש, תקבל קק"ל במזומן, תוך ניכוי סכומים מסוימים. עסקה זו מסלקת את קק"ל מהערים הגדולות ומאזורי הביקוש העיקריים, לראשונה לאחר 107 שנות קיומה. החלטה זו טעונה אישור האסיפה הכללית.
כדי לשכנע את ראשי קק"ל להסכים לעסקה, נתנה להם המדינה סוכריה: קק"ל תוכל למנות 5 מ-12 החברים ב"רשות המקרקעין" החדשה, שתבוא במקום מינהל מקרקעי ישראל. זו סוכריה טעימה, כי תחילה הציעה המדינה לקק"ל שני מושבים בלבד. הצעה זו מאפשרת לראשי קק"ל לתת כיבודים לכמה עסקנים, וגם מקלה על יצירת בלוק חוסם נגד הצעות הממשלה.
התנאי שהציגה הממשלה: האסיפה הכללית של קק"ל חייבת לאשר את החילופין לפני שהממשלה תגיש לכנסת מחרתיים, 16 ביוני, את הצעת החוק המסדירה את חילופי הקרקעות. לכן מיהרו ראשי קק"ל לזמן את האסיפה כבר להיום.
|
|
איש האיחוד הלאומי שטירפד את המהלך
|
|
|
|
אורי בנק [צילום: פלאש 90]
|
|
|
מי שטירפד את המהלך היה אחד הדירקטורים של קק"ל, אורי בנק, 40, חבר בכיר במפלגת האיחוד הלאומי ומועמד מטעמה לכנסת. בנק מתנגד לעסקה, והצביע נגדה בדירקטוריון. ביום ג' שעבר הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לצו מניעה נגד כינוס האסיפה היום. הנימוק: ראשי קק"ל, בהם המנכ"ל אפרים שטנצלר, מבקשים לעשות מחטף, ולאשר את העסקה בפורום מצומצם. בנק ביקש לדחות את האסיפה בארבעה ימים לפחות, כדי לאפשר לחברי הוועד הפועל הציוני, שהם גם חברי קק"ל, המגיעים ממילא לארץ השבוע, לרגל מושב הוועד הפועל, להשתתף באסיפה הכללית.
החישוב של בנק הוא, שהשתתפות נציגים רבים מחו"ל תאפשר - אולי - לדחות את העסקה, או לפחות להכניס בה שינויים. אבל מה שקרה בפועל היה פלונטר: הממשלה הרי הודיעה, שהאסיפה הכללית חייבת לאשר את ההסכם, עם ההטבות, לפני הגשת החוק לכנסת.
|
|
הממשלה אינה יכולה לדחות את הגשת החוק לכנסת מחרתיים, יום ג'. היא לחוצה בלוח זמנים משלה: חוק זה כרוך בחוק התקציב, שיש לאשר עוד 16 ביולי, אחרת, חייבים לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. צריך לתת לכנסת ולוועדת הכספים חודש כדי לדון בתקציב, ולכן יש להגישו ביום ג', 6 ביוני.
בשתי היממות האחרונות התנהלו דיונים אינטנסיביים בין כל המעורבים, כדי להתיר את הפלונטר. היועץ המשפטי מני מזוז הוזמן לישיבת בית המשפט המחוזי ביום ו', אך לא הגיע. בית המשפט המליץ על דחייה. היו חילופי מכתבים ושיחות טלפון בין כל המעורבים. התוצאה הסופית: פרקליטות המדינה הצהירה שתסכים לחכות ארבעה ימים, החוק יוגש כמות שהוא, בהנחה שהאסיפה הכללית, שתכונס יומיים לאחר הגשת החוק לכנסת, אכן תאשר את העסקה כמות שהיא.
כאן באה האצבע המאיימת, פורמלית של פרקליטת מחוז ירושלים ליאורה חביליו, אבל מעשית של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז: אם האסיפה הכללית של יום ה' לא תהיה ממושמעת, תדחה את העסקה או תכניס בה שינויים, תבטל הממשלה את הבטחותיה, מספר נציגיכם יוקטן, ואולי תאבדו עוד הטבות.
איך עושים את זה, בעצם? הממשלה תגיש את הצעת החוק עם ההטבות, לכנסת, מחרתיים, יום ג', יומיים לפני האסיפה הכללית. אם האסיפה הכללית תעז לשנות משהו בעסקה, תדאג הממשלה לשנות את הצעת החוק תוך כדי הדיונים בכנסת. זהו אומנם צעד חריג, כי לא מקובל שממשלה, המגישה הצעת חוק, תכניס בה לאחר מספר ימים תיקונים. אבל, חריג או לא חריג, זה מה שנעשה, אתם אמנם, חברי האסיפה, הגוף העליון של חברת קק"ל, מוסמכים לכאורה להחליט ולקבוע הכל, אבל שלא תעזו לשנות במשהו את מה שכבר סוכם!
|
|
| תאריך:
|
14/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
14/06/2009
|
|
אלעזר לוין
|
|
"תהיו ילדים טובים, או ש..."
|
|
העם היהודי, לדורותיו, לא חלם על הקמתה של מדינת ישראל. משאת נפשו הייתה תמיד: ארץ ישראל. הארץ המובטחת. המולדת שננטשה בכפייה. המקומות שבהם התהלכו אבותיו. הערים והכפרים שהיו פזורים לפני אלפי שנים בכל השטח שמן הים ועד למדבר - משני צידיו של נהר הירדן. הרי אדום ומואב. מורדות הבשן. רמת הגולן. מדבר סיני. מערת המכפלה. קבר רחל. הר הבית. עיר דוד. חברון. בית לחם. זה היה החלום - ואותו ביקשו לממש ראשי התנועה הציונית. מדינת היהודים שאותה חזה בנימין זאב הרצל לא באה במקומו של החזון הגדול. האמיתי, הבלתי ניתן לטשטוש. היא הייתה רק אמצעי למימוש החזון הזה.
|
|
|
|
|
אחד הרשמים שהבאתי איתי מביקור קצר בלונדון הוא שגשוג תחנות רדיו דיגיטליות לאורכה ולרוחבה של הממלכה המאוחדת. התוודעתי לשיטת ה-dab - digital audio broadcasting - טכנולוגיה שמשמשת את הרדיו הדיגיטלי, המאופיין במגוון גדול יותר של תחנות בתדרים שונים, בניקיון הצליל (מורגש מצוין בתחנות המוזיקה) ובזיהוי ויזואלי של תחנות, תוכניות ועוד שפע של מידע. הרדיו זוכה לשיבה נמרצת, אף שהוא לא נעלם ולא נאלם, אלא נסוג בעידן הטלוויזיה ועוד יותר בעידן האינטרנט. אבל עם הכנסת הגורם הדיגיטלי וכאפיק לפרסומת זולה ולהאזנה של קהלים שונים - הוא זוכה לתחייה. בארץ... קשת-קליטה.
|
|
|
|
|
אובמה בקהיר דיבר בשם האמת המחלטת והמוסר הצרוף, כמטיף. בהיסטוריה מטיפים כאלה, בקנאותם הסוחפת ובהחלטיותם הצדקנית, הביאו עלינו אסונות לרוב.
|
|
|
|
|
ראשית, גילוי נאות: אני לא מכירה את משה תמיר. שמעתי עליו דברים טובים, גם פחות, אבל אין לי דעה על כישוריו הפיקודיים. אין לי שום סיבה לא להאמין למי שחושבים שצה"ל זקוק לקצינים כמוהו. מפקד לדוגמה. אין הרבה כאלה וצריך לטפח אותם, למעננו. אבל משה תמיר הסתבך. לא רק בכך שבמהלך יום כיף למשפחות נתן לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צבאי, והוא הצליח להתנגש ברכב אחר (למרבה המזל, בלי נפגעים), אלא גם, ובעיקר, במאמצי טיוח והסתרה לאחר מעשה. לא היה מנוס מלדווח על הנזק שנגרם לטרקטורון, אבל אחר-כך גייס תמיר את הנהג שלו וסידר שהוא יודה באשמה, ונקט כל מיני שיטות אחרות. החברים והמפקדים לא התרשמו מחומרת המעשה וניסו לסגור את הפרשה בבית, כפי שכנראה עושים שם לעתים מזומנות. בסופו של דבר לא הייתה ברירה אלא לפתוח בחקירה. גם החוקרים ניסו לסגור את הסיפור מהר, בטפיחות שכם כנראה (לדברי השופטים במשפטו), באווירה משפחתית.
|
|
|
|
|
מחלה אוטו-אימונית הפילה לקרשים את מפלגת העבודה, והצמיחה את פרי הבאושים אהוד ברק. אפילו אטד אינו אלא סתם רקב, שנטפל לשורשיה - כמו ארווינה, המכה בצמחים, והורסת את היבול.
|
|
|
|
|
