עבריינים-לא חרדים בירושלים

לכאורה, נראה כי שונאי החרדים, החרדופובים, חגגו הפעם את נצחונם. מצד אחד- אם חרדית המרעיבה את ילדה עד שהוא נראה כמו שלד מהלך. מצד שני- חרדים מתפרעים ברחובות ומציתים אשפה. רק לכאורה. לאמיתו של דבר, הכשלים, המחדלים והעבירות החמורות באמת בוצעו על-ידי אלה ש"רחצו בניקיון כפיהם" - משטרת ירושלים, העירייה ובית החולים הדסה.

ציון לגנאי מס' 1 - לבית חולים הדסה

נתחיל בבית החולים - הילד היה מאושפז כמה חודשים. האם הרופאים לא שמו לב כי הוא מאבד ממשקלו? מדוע לא בדקו את הסיבות לכך? האם לא בוצע מעקב אחר האוכל שקיבל? האחריות המלאה על הילד, בעת אשפוזו, מוטלת על בית החולים. אם נגרם לילד נזק בריאותי כלשהו בעת אשפוזו, ואין זה משנה מצד מי, זוהי אחריותם המלאה. מכאן שיש לחקור בבית החולים חשד לרשלנות רפואית חמורה ומסכנת חיים.

ציון לגנאי מס' 2 - לתקשורת

ואולם נראה כי עבירה אף יותר חמורה נעברה על הילד בעת אשפוזו בהדסה. פרסום תמונת העירום של הילד בבית החולים בתקשורת (גם בטשטוש פניו) היא עבירה בוטה על חוק זכויות החולה, חוק הגנת הפרטיות וחוק העונשין. כל אלה הן עבירות פליליות חמורות שעל המשטרה היה לחקור מרגע הפרסום.

ציון לגנאי מס' 3 - לראש עיריית י-ם

נמשיך בעירייה - הכרזתו של ראש העירייה, ניר ברקת, כי הוא משעה את כל השירותים העירוניים משכונות מאה שערים וגאולה היא עבירה על פרק י'ב של פקודת העיריות הקובע את חובותיה של העירייה בכל הנוגע לתחזוקת הרחובות, מבני הציבור, פינוי אשפה ומתן שאר השירותים העירוניים. בהקשר זה הייתה המשטרה ושר הפנים מחויבים להודיע לברקת על חובותיו על-פי החוק ובמידה שזה לא היה מקיימם, יש להדיחו מתפקידו ואף להעמידו לדין על אי-קיום חובה חקוקה.

גם הטענות כאילו ההפגנות גרמו לנזקים בסך מיליון שקל לעירייה הן אבסורדיות. הנזק שנגרם מהאשפה שלא נאספה ומהרחובות החסומים לעסקים ולתושבי מאה שערים וגאולה אשר לא נטלו חלק בהפגנות עולה עשרת מונים על הנזק שנגרם לעירייה. כל סוחר, בעל עסק או תושב משלם ארנונה יכול לתבוע את ניר ברקת אישית על הנזק שגרם לו.

ציון לגנאי מס' 4 - לניצב המשטרה הירושלמי

הגוף שתפקד באורח הגרוע ביותר בכל הפרשה היה משטרת מחוז ירושלים, בראשותו של ניצב אהרון פרנקו. מעצרה של האם היה מיותר, וככל הנראה אף בניגוד לחוק. ניתן לעצור אדם לפני הגשת כתב אישום אם הוא מהווה סכנה לציבור או שיש סכנה של הימלטות מן הדין, וגם אז חובה לשקול חלופות מעצר, כגון מעצר בית. לכל היותר, האם היוותה סיכון רק לילדיה, וניתן היה להפיג סיכון זה במעצר בית מרוחק ממשפחתה.

ציון לגנאי מס' 5 - לשוטרים

הדרך בה טיפלה המשטרה בהפגנות היה פתטי ומגוחך. מדובר היה בסך-הכל בכמה עשרות צעירים שהתפרעו והמשטרה לא הצליחה לנטרלם. במקום להשיב את הסדר לרחובות הבירה, בחרה המשטרה לסגור את השכונות ולתת לצעירים להתפרע ולחבל בציוד ציבורי כרצונם. זוהי פשיטת רגל מוחלטת של החובה המשטרתית הבסיסית לשמור על הסדר הציבורי. פרנקו, שהזעיק לירושלים 7,000 שוטרים מכל רחבי הארץ על-מנת לאפשר לכמה מאות הומואים לצעוד כ-500 מטר, לא הצליח להשתלט על המהומות במשך שבוע שלם, וגם לא ביקש סיוע ממחוזות אחרים לשם כך. זהו כישלון משטרתי ממדרגה ראשונה המחייב הסקת מסקנות אישיות.

מפרשת האם, הילד והמהומות ניתן לסכם כי כולם - המשטרה, בית החולים, ראש העירייה והתקשורת, עשו "סיבוב" של יח"צנות ופרסום לעצמם בקרב הציבור החרדופובי, בעוד שתפקודם נע בין גרוע, רשלני ועד כדי עבריינות לשמה.