בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
החייל הבוזז והציציות המתנפנפות
|
קיים פער בלתי ניתן לגישור בין העבירות שבהן הורשע סמל מסיירת גבעתי - ביזת כרטיס אשראי במהלך לחימה - לבין ציציותיו המתנפנפות בגאון ● בשלוש מילים: יוהרה וחילול השם
|
החייל והציציות בבית הדין הצבאי [צילום: חדשות 10]
|
|
|
|
|
בית הדין הצבאי בדרום הרשיע סמל מסיירת גבעתי בביזה. החייל גנב כרטיס אשראי של פלשתיני שהושאר בבית בעזה בזמן המהלך הקרקעי של צה"ל במבצע עופרת יצוקה. החייל נטל את הכרטיס, משך באמצעותו שלוש פעמים כסף בכספומטים שונים בישראל, ורק אז נעצר. אפשר לומר הרבה דברים על כמה חשוב לא לבזוז במהלך לחימה על-מנת לשמור על הצידוק המוסרי ועל מסורת "ובביזה לא שלחו את ידם" שנלמדת ממגילת אסתר, אבל ברשותכם, אתייחס לפרט אחר, שולי, שהתגלה לי רק אתמול. אותו חייל שגנב את כרטיס האשראי הוא דתי. לא סתם דתי - עם ציציות ארוכות (בטח צמר). פרט זה, שולי למראה, אך למען האמת מרכזי ביותר בממד הערכי של הפרשה, קפץ לי אל מול העיניים כשראיתי את צילומי כניסתו של החייל לבית הדין. מיהו אותו חייל? אינני יודע. הוא כיסה את פניו בחולצה צבאית. אבל ציציותיו העידו בו שלפחות כלפי חוץ הוא נראה ירא שמים. אז נכון, אינני בוחן כליות ולב, ובהחלט ייתכן שהחייל חזר בתשובה שלמה על עבירת הביזה שעבר, וברור שלא מדובר פה במקרה נוסף של עברייני הכיפות שבמקריות מפתיעה מגלים את הבורא שנייה לאחר שנעצרו על-ידי המשטרה ומופיעים בבית המשפט כשכיפה - רצוי גדולה - מעטרת את קודקודיהם. אבל יש מקרים שבהם צריך קצת להתפתל עם מצוות הציצית שהיא בכלל חובת הבגד הנלבש ולא חובה התלויה ועומדת על כל יהודי באשר הוא. נתפסת? הובאת לדין? תכניס ת'ציצית למכנסיים. תקפיד על זה יותר בבקשה. אם בבית קברות יכולים גם אשכנזים להכניס ציציות למכנסיים מפאת כבוד המתים, אפשר גם להכניס את אותן ציציות מפאת כבודם של כל החיים במגזר וכן, גם מפאת כבודו של בורא עולם. במחלוקת בין אשכנזים לספרדים על הוצאת חוטי הציצית אל מחוץ לחולצה טוענים האוסרים שמדובר ביוהרה. משמעות המילה יוהרה, למתקשים להבין, היא שאדם מציג עצמו כמי שיש בו מה שאין בו ושלא היה בו מעולם. בחברה שבה אדם עם ציציות ארוכות מתנפנפות לו בין החולצה למכנסיים נתפס כצדיק - יש פער שאי-אפשר להשלים איתו בין האופן שבו אדם מציג עצמו בפני החברה (גם אם בפנים מכוסות) לבין מעשיו החמורים. חילול השם קוראים לזה. גם אני אינני כליל השלמות. לפחות אני מודע לזה, ומסיבה זאת בדיוק ובשל הפער הזה בין מה שאני חושב שראוי שאהיה לבין מה שאני באמת, אני לא מוציא את ציציותיי החוצה כבר מספר שנים. במקביל, ייתכן שמדובר בצעיר ירא שמים, ייתכן גם שחזר בתשובה והתחרט על מעשהו הנפשע, אבל למען השם - תכניס ת'ציצית.
|
תאריך:
|
28/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
28/07/2009
|
|
איציק וולף
|
החייל הבוזז והציציות המתנפנפות
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מתעב "מצורעים"
|
29/07/09 09:34
|
|
2
|
|
gili
|
30/07/09 15:29
|
|
"'אבא הרג את כולם'... ילד קטן, כבן שבע או שמונה שנים, עמד עם אמו ליד דוכן קיוסק העיתונים וקרא בקול נמוך את האותיות השחורות הכתובות על השער האדום של גיליון 'העולם הזה'. נראה כי זה מקרוב החל הילד לקרוא 'בלי נקודות'. הוא היה גאה וניסה לקרוא מילים ואותיות מכל הבא ליד. שלטים, שמות עיתונים, מודעות. השער הצבעוני ותמונת הילד שעליו משכו את ליבו ושהוא שמח שעלה בידו לקרוא את הכתוב. בתחילה הסיח את דעתו ממשמעות המילים, ורק אחר כך, כשהבין את פשרם, השתנתה ארשת פניו.
|
|
|
ח"כ אורלי לוי טעתה כשהגישה תלונה נגד עליזה בראשי, מזכירת הליכוד בכנסת, שבעידנא דריתחא, לטענתה, קראה לה "פרחה".
|
|
|
תעמולה ארסית מתוזמנת ומתוזמרת של מירב אמצעי המדיה והאופוזיציה בכנסת כנגד ממשלת הימין והעומד בראשה מר בנימין נתניהו אינה דבר חדש במקומותינו. החל ממערכת הבחירות האחרונה ועד עצם היום הזה עמלו אלו לבשר לעם ישראל בכל הזדמנות, לצורך ושלא לצורך, כי ממשלה זו אינה לגיטימית. כמות הארס המאכל שנטפה משיני המשנאים, למצער כבר נקבה ואיכלה חורים בניירות תעמולתם. באם יכלו להטביע את הממשלה הנבחרת בכוס מים, היו מבצעים זממם זה מזמן, בשקיקה נוטפת ריר, בנפש חפצה, בגיל ובדיצה.
|
|
|
כשם שבמשחק המלכים יש דרגות שונות והמצליחים מגיעים לדרגת אומן ורב-אומן, כך גם במדיניות יש אומנות. כפי שצריך לדעת לשחק פוקר כהלכה כדי להרוויח – כך גם צריך לדעת להתנהל בחכמה ובערמומיות בסבך הפוליטי המורכב בו משחקים שחקנים מכל סוג ומין, כולל רמאים ומערימים.
|
|
|
האם אנחנו ההורים באמת תמיד רוצים את טובת הילד? להורים רבים יש נטייה להפנות את ילדם לנתיבים בהם הם עצמם נכשלו, או לחילופין – לייעד אותם להיות ממשיכי דרכם. הבעיה היא שילדים עלולים לחוות תסכול עמוק אם לא יצליחו בתחום אליו ייעדו אותם. הפתרון, טמון בילדים עצמם: כדי לגלות את הפוטנציאל האמיתי של הילד, מומלץ לבחור במסגרת פרוגרסיבית המתאימה לחזקות ולחולשות של כל ילד בנפרד.
|
|
|
|