|
|
זה לא צריך לעניין אף אחד אם אורנה בנאי, יהודית רביץ ויהודה פוליקר עדיין "בארון" [AP]
|
|
|
|
|
|
|
כמה ממארגני עצרת המחאה נגד הרצח שבוצע בבר של קהילת הגאים בתל אביב במוצאי השבת שעברה, לא היו מרוצים. פחות מדי אנשים באו לטעמם ולא כל האמנים שהייתה ציפייה שיתייצבו על הבמה באמת הופיעו. על-פי הדיווחים בתקשורת, לעצרת הגיעו עשרות אלפים (כ–20,000) ועל הבמה הופיעו שורה של אמנים, רובם מהשורה הראשונה בישראל. גם נשיא המדינה היה, גם כמה שרים, ח"כים ופוליטיקאים אחרים.
מעולם לא הופיע נשיא מדינה בעצרת/כינוס של קהילת הגאים, מעולם לא בא ראש ממשלה לבקר במרכז שלהם, להביע הזדהות עם זכותם לשוויון ולחיים בכבוד. נכון שכל זה קרה בגלל אותו מעשה רצח נפשע שהתרחש מספר ימים קודם לכן; אבל גם לגינוי והוקעה של רצח נפשע מחד-גיסא והזדהות ואמפתיה כלפי הקהילה הנפגעת מאידך-גיסא, יש דרגות ומינונים. במקרה הזה המינון היה גבוה. בצדק.
הייתה הצדקה מלאה לקיומה של עצרת המחאה (במימון עיריית תל אביב שהייתה שותפה להפקה), כי באמת התבקשה מחאה ציבורית נגד הרצח והזדהות עם הקהילה והצעירים שנפגעו. יותר מכך: זכותם של ראשי הקהילה לנהל מסע הסברה נגד ההתבטאויות גסות ומרושעות בגנותם של ההומו-לסבים מצד אישי ציבור, רובם מהמגזר החרדי, אפילו אם יתברר כי הטרגדיה הנוראה לא התרחשה על-רקע ההסתה הזו.
אבל כל זה כאמור לא הספיק למארגנים ולפעילים שונים הרואים עצמם כמנהיגי הקהילה ההומו–לסבית. מדברים שונים שאמרו ומהתבטאויות שלהם בכלי התקשורת, עולה כי הם קובלים על כך שלא נראו בעצרת נציגים של ציבורים שונים בחברה הישראלית. לא היו חובשי כיפות, לא היו מהפריפריה למרות ההסעות, וחלק מהאמנים שציפו שיגיעו לא באו. זו גישה מתנשאת שאין לה מקום. לא כל מי שמתקומם נגד הרצח הנורא חייב להתייצב לעצרת המחאה. האירוע הטרגי אינו מחייב להזדהות עם אורח החיים של הגאים, אף שיש להבטיח את זכותם לנהל אותו כרצונם, בכבוד וללא הפרעה.
חמור מכך: אדון איתן פוקס, פעיל "גאה" וממארגני העצרת, בשיחה עם הארץ מגנה את האמן יהודה פוליקר שהיה אמור להופיע וביטל, ומונה את יהודית רביץ ואורנה בנאי בין האמנים שלא התגייסו והתייצבו. לדבריו, מצער ש"אמנים אלה אינם מכירים במה שמוטל עליהם כדמות ציבורית". כאילו הם חייבים משהו למישהו או לקהילת ההומו-לסביות. הפעיל "הגאה" הזה לא מזכיר את השמות הללו סתם כך. הוא מנצל את ההזדמנות לקרוא להם בדרך זו וברמז עבה "לצאת מן הארון". לי, מכל מקום, לא ברור אם הם שם, זה לא מעניין אותי ולא צריך לעניין אף אחד. בניגוד לדעתו של הדובר, אין לאמנים האלה שום מחויבות ציבורית בקטע הזה בגלל שהם ידועים ומפורסמים.
אמירות כאלה הנשמעות ולא בפעם הראשונה, הן בבחינת "ציד מכשפות" מהסוג הגרוע. מן הראוי שלפחות אנשי הקהילה הגאה יניחו לדרך הזו.
