|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הביקורת כלפי התקשורת היא נושא חשוב מאוד. להלן ציטוטים מפורטים מפיהם של אנשי התקשורת עצמם ובהם ביקורת על משלח-ידם ● כל המביא דבר בשם אומרו כאילו הביא גאולה לעולם...
|
|
איילה חסון [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
|
מתי גולן [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בהמשך הודה גולן שהתקשורת היא אחד הגורמים הכי מסיתים במדינה, ומתאפיינת לעתים קרובות בכותרות ענק, במקרים רבים ללא דיוק ואף ללא אמת, תוך כדי גרימת נזקים. שוב אישרה חסון: "במקום פלורליזם יש הרבה מאותו הדבר, אין פלורליזם חשיבתי או יצירתיות ואין סובלנות לשמוע את האחר; התקשורת מאוד אגרסיבית" | |
|
|
|
|
תוכנית "הכל דיבורים" עם איילה חסון בקול ישראל (6.8.09) כללה ראיונות ארכניים ומתישים עם שלושה יושבי-ראש של מפלגת העבודה - ברק, פרץ ובן-אליעזר - אבל כללה לסיום גם חשיפה מעניינת. רמז לא מתוכנן לגבי הצפוי נכלל כבר בדברי חסון לפואד: "פרס הלך לקדימה וזה עבר בשקט גמור, אבל פוליטית הוא עשה מעשה, שאם הוא לא היה עובר למפלגה שהתקשורת עודדה, כולנו, אז היה חוטף על זה בראש בצורה בלתי רגילה". ובהמשך: "חבריי בתקשורת מותחים ביקורת עצומה ובצדק על מה שמכונה 'חוק מופז', אני קוראת כל היום מאמרים שמגנים את התופעה של לקחת קולות ממפלגה...". וכן: "אותו דין ל'חוק מופז' ול'חוק הרביעייה', אותו דין ציבורי, משפטי, מוסרי ופוליטי. מבחינת השיפוטיות הערכית שלנו את הסיטואציה, לא ראוי שמי שנבחר תחת המותג קדימה ייקח איתו אנשים...". משמעות הציטוטים: כאשר שרון לקח קולות מהליכוד והקים את קדימה, וכאשר פרס פרש מהעבודה וחבר למפלגה שהתקשורת רצתה ביקרה "זה עבר בשקט", אבל אם מופז ייקח קולות ממפלגה זו וישיבם לליכוד זה ראוי לגינוי. הח"מ התריע לא פעם על תופעת עדר התקשורת השועט באופן אחיד, במקרים רבים בלי לחשוב, בלי לחקור ובלי לבחון: בעד אוסלו, בעד גדר "הביטחון", בעד "ההינתקות", בעד קדימה, בעד הרס מאחזים בלתי-חוקיים (רק של יהודים), בעד קביעת האשמים בפיגוע בקהילה ההומו-לסבית ללא ראיות, בעד חמלה כלפי עובדים זרים בלתי חוקיים וילדיהם, ובהתעלמות ממצוקת פליטי גוש קטיף וילדיהם. דוגמאות: מנגינת האתרוגים לעולם נשארת - Ynet - 19.07.06 - [קישור] עדר התקשורת פועה בצייתנות -WALLA - 11.02.07 - [קישור] על ההתמסרות לשמאל - הארץ - 02.08.09 - [קישור] ללא קשר לאמור עד כאן, בסוף התוכנית שוחחה חסון עם העיתונאי מתי גולן "על צרכני התקשורת החושדים שיש איזו שהיא ברנז'ה" - חוששים בצדק, כפי שהודתה - או שיש רוח מפקד המכתיבה פרשנויות ואפילו קובעת מתוך הפרשנויות את הסיקורים. כאשר היא השתמשה בביטויים כמו מפלגה ברנז'אית ומהלך מדיני ברנז'אי נדמה היה שחסון ואורחה שכחו שיש מאזינים אחדים לתוכנית. הם נשמעו כמשכשכים ומלהגים בבריכת התקשורת ועושים בה כבתוך שלהם. ניתן היה לדמיין את איילה חסון עומדת בבגד-ים על המקפצה... גולן טען ש "כך היו הדברים מאז ומתמיד, כתוצאה משלטון השמאל במשך עשרות שנים", וחסון השיבה ש "בעניין הפוליטי זה מובן מאליו". בהמשך הם הרחיבו את שיחתם לעדריות הברנז'ה גם בנושאים ברנז'איים אחרים. למשל: גולן קבע ש "בעניין הפיגוע במועדון ההומו-לסבי כל התקשורת מתנבאת באותה רוח וקובעת שמדובר בתוצאה של רצון לפגוע בקהילה זו", וחסון אישרה: "אמר לי קולגה שאם הוא יגיד משהו אחר בנושא יקרעו לו את הצורה". כלומר: אין סובלנות ופתיחות בברנז'ה. בהמשך הודה גולן שהתקשורת היא אחד הגורמים הכי מסיתים במדינה, ומתאפיינת לעתים קרובות בכותרות ענק, במקרים רבים ללא דיוק ואף ללא אמת, תוך כדי גרימת נזקים. שוב אישרה חסון: "במקום פלורליזם יש הרבה מאותו הדבר, אין פלורליזם חשיבתי או יצירתיות ואין סובלנות לשמוע את האחר; התקשורת מאוד אגרסיבית". המתדיינים הסכימו שבתוך הברנז'ה "יש תחרות וחסרים הערכה הדדית או פרגון, אבל כל העדר מתייצב כשיש מטרה ברנז'אית ולא ערכית". הם אף הסכימו ש"עיתון 'הארץ' מכתיב לברנז'ה לא מעט, הברנז'ה מאוד יראה מעיתון זה, "אף אחד אינו מעז להחציף פנים, חייבים להתיישר לפי הקו הזה". לא נותר לי אלא לעודד את הביקורת העצמית ששני העיתונאים ביטאו בשיחתם הגלויה והפרטית בבריכה הברנז'אית, ברגע נדיר של גילוי לב, כאשר סברו שאיש אינו מאזין. חסון הגדירה את הברנז'ה כחבורה סגורה. נכון יותר להגדירה ככת השלטת במדינת ישראל. שלטונה רב-הכוח ורב-השנים של כת עדרית ואחידה זו מעוות את דעת הקהל, מסרס מקבלי החלטות ושוחק את אמון הציבור במי שמעצבים את דעותיו בצורה מגמתית ומקוממת. מדובר לא רק בחוסר איזון באמצעי השידור "הממלכתיים" שאמורים להקפיד על איזון, אלא אף בפגיעה בדמוקרטיה: המצב נמשך ללא קשר להחלטת העם בבחירות. |
|
ד"ר רון בריימן - יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005 ודובר מפלגת התקווה.
|
|
| תאריך:
|
09/08/2009
|
|
|
עודכן:
|
09/08/2009
|
|
ד"ר רון בריימן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הניה
|
9/08/09 23:23
|
|
|
|
2
|
|
בתיה
|
10/08/09 00:13
|
|
|
|
3
|
|
בתיה
|
10/08/09 00:25
|
|
|
|
4
|
|
דבורה הנביאה
|
10/08/09 07:09
|
|
|
|
5
|
|
נ.ג
|
10/08/09 07:43
|
|
|
|
6
|
|
שרון הראל
|
10/08/09 08:04
|
|
|
|
|
|
ורביב דרוקר מ- 10
|
10/08/09 08:40
|
|
|
|
7
|
|
ד"ר שלום פליסר
|
10/08/09 08:40
|
|
|
|
|
|
דוד צימרמן
|
10/08/09 14:42
|
|
|
|
8
|
|
עתונאים עלובים...
|
10/08/09 10:36
|
|
|
|
9
|
|
אריה פרי
|
10/08/09 12:31
|
|
|
|
10
|
|
מפי העתונאים
|
10/08/09 14:49
|
|
|
|
11
|
|
אזרח בננלאנד
|
23/08/09 13:32
|
|
|
לו היינו שואלים פילולוגים מה הם ההבדלים בין טרטורים לבין התעללות, ודאי היו חייבים לעשות מאמץ אינטלקטואלי רציני כדי למצוא את המענה ההולם. למען האמת, אין זה חשוב כלל איך מכנים את אותן התופעות השליליות, על גבול הסאדיזם, המתגלות בצה"ל, חדשות לבקרים.
|
|
|
|
|
מה התקשורת הייתה עושה, ומה בית המשפט היה פוסק, אילו אזרח ערבי היה מוכיח שהגיע לבית מפעל-הפיס בתל אביב, הציג את הכרטיס הזוכה, והמאבטחים נקראו לסלקו מבלי שקיבל את מה שמגיע לו?
|
|
|
|
|
נדב תמיר הוא בחור צעיר ונמרץ שהחליט למנף את עצמו מאלמוניות היישר אל בבת-עינה של התקשורת. במכתב ששלח מר תמיר בתפוצת נאטו כלל ארצית, עולמית, דיפלומטית, והכי חשוב, כלל תקשורתית, עורך מר תמיר חשבון נוקב עם מדינת ישראל המתעקשת להיות ריבונית ולהגן על אדמתה ועמה ואומר: זה לא עולה בקנה אחד עם הרצונות של יהדות ארצות הברית, עם הממשל החדש של אמריקה, ועל כן, אני אנצל את ההזדמנות ואהיה לסלבריטי.
|
|
|
|
|
אחד הטיעונים של המצדדים במינוי היא העובדה שהוא איננו היחיד שלימד בעברו במוסדות קונסרבטיביים, אלא טובים ושלמים ממנו לימדו ומלמדים שם, ואוסיף לרשימה זו את שמו של הרב פרופ' שאול ליברמן, שנחשב לאחד הגדולים, אם לא ל"מרא דאתרא" במדעי היהדות, המשמש גם לאחר מותו, למורה הדרך של רבים בתחום זה, ונמנה בזמנו עם סגל ההוראה של אותו מוסד, ואף עמד בראשו.
|
|
|
|
|
למחרת מלחמת ששת-הימים בא אלי למערכת עמוס קינן, מזועזע עד היסוד. כחייל היה עד-ראייה לגירוש התושבים מכפרי לטרון. גברים, נשים, זקנים וילדים נשלחו בחום הלוהט של חודש יוני במסע רגלי לעבר רמאללה. זה הזכיר לו את מראות השואה. ביקשתי ממנו לשבת ולחבר מייד דוח על מה שראה. מיהרתי לכנסת (הייתי אז ח"כ) ומסרתי את הדוח לראש-הממשלה, לוי אשכול, ולכמה שרים, ביניהם מנחם בגין, ויקטור שם-טוב ועוד. אבל זה היה מאוחר מדי - הכפרים כבר נמחקו מעל פני-האדמה, ובמקומם קם לימים, לדיראון עולם, "פארק קנדה". (דוח של עד-ראייה אחר, לעומת זאת, על החרבת העיר קלקיליה נשא פרי. אחרי שמסרתי את הדוח לשרים, הופסקה פעולת-ההריסה והעיר שוקמה.) הדוח של קינן הוא מסמך אנושי ומסמך ספרותי. הוא מעיד על כותבו, שהלך בשבוע שעבר לעולמו. עמוס קינן היה איש-מוסר.
|
|
|
|
|
