אחד הזכרונות המצחיקים ביותר שלי מאישיות בכירה מאוד בישראל של שנות השמונים קשור לביקור ממלכתי קצרצר בבריסל. האיש הבכיר ופמלייתו הכבודה לא נשארו ללון בבירת הקהילייה האירופית אך קומה שלמה בהילטון המקומי נשכרה עבור השעות הספורות שבילו שם לרגל פגישה. בסוויטה המהודרת פוזרו מיטב מעדני בלגיה, אך אחת מנורות הניאון לא חדלה לרצד והפריעה לשיחה עם עיתונאים ישראלים ומקומיים. הבכיר קם ברוגז וחיפש את מתג החשמל, ולפתע התפרץ על עוזריו המבוהלים: "בכלל למה מדליקים אור באמצע היום? אני תמיד דורש לחסוך בחשמל!".
בטירת גימניש הגרמנית הפגין בכיר ישראלי היסטורי אחר חוש הומור בפני עיתונאים שבאו לחזות בהדרו (על-חשבון המארחים, שבהזדמנות אחרת יתארחו אצלנו): "הנה כבר לימדתי אותו עברית!", הצביע על המשרת שעמד דום לפקודתו בפינת האולם עתיר הקריסטלים והשטיחים הרכים. "תביא קוניאק!" ציווה, והקוניאק הגיע מיד על טס מוכסף. "תביא בוטנים!" - גם הפיצוחים הגיעו. "רואים! הוא כבר למד".
ואיפה למד הוא להיות כל כך אדנותי ואנין? עיתונאים חמורי סבר עסקו בסוף השבוע במוצאם הצנוע של
אהוד ברק ו
דליה איציק, אחרוני הנתפסים בנהנתנות שערורייתית. אבל המורשת האמיתית שעליה צמחה הצמרת הישראלית קשורה למשטר הצנע הפוריטני של רעיון המלחמה המתמדת, המבוטא להפליא בשירם של מוהר ווילנסקי: "יא משלטי! ביתי שלי ללא קירות... נכון שאין בו לוקסוס רב, והחימום היחידי / הוא חום הלב ואש הקרב!...".
אש הקרב הייתה בחירה מוצלחת לקריירה של גנרל ברק. ה"קונספציה" של המלחמה המתמדת משתלמת יפה לחונטה הביטחונית האדירה שיתדות משלטיה תקועים עמוק בתקציב המשפחתי של כל אחד ואחת מאיתנו, ול"מחנה הלאומי" שאחיזתו באוכלוסיה היהודית בישראל כה איתנה. אזרחי ישראל ממשיכים לעשות ויתורים מפליגים בתחום החינוך, הרווחה, הבריאות, התחבורה ואיכות החיים מפני ששטיפת המוח המתמדת, שעל פיה ללא "הביטחון" לא נשרוד כאן, הצליחה בגדול. כאשר חמישים מיליארד שקל נשפכים מדי שנה כדי להתגונן מפני זורקי אבנים, יורי צינורות חלולים וקומץ מתאבדים שאדמותיהם וכבודם נשדדים ללא הרף, באמת קטנוני להתקמצן על מיליון שקל לביקור ממלכתי בפריז.
בעיתוי הולם הזכירו השבוע כמאה בני נוער שעדיין יש מי שמוכנים להקריב הרבה למען ערכים אחרים. "הצבא הישראלי אינו 'צבא הגנה', אלא צבא של כיבוש ותוקפנות. ממשלת ישראל אינה שוחרת שלום, אלא מקיימת מדיניות לאומנית ואלימה", נאמר במכתב השמיניסטים 2009 שרוב אמצעי התקשורת בחרו השבוע להתעלם מפרסומו. אחד מהחותמים כבר סולק מבית משפחתו. הוא וכמה מחבריו אמורים להיכנס בקרוב לכלא הצבאי בגין סירובם להפוך לחיילים בצבאם של ברק ונתניהו. "זוהי דרכנו, ועליה אנחנו מוכנים לשלם את המחיר", כתבו הנערים והנערות.
על הדרגשים הקשים במכלאות הצבא הם יביאו למדינה הזאת, שגידלה אותם, הרבה יותר כבוד מאנשי השררה רודפי הממון והפינוקים שהפכו אותה למשלט קנאי ושנוא.
