זו מדיניות הפנים-טיפש

גם התנהלותו של אהוד ברק מרמזת על ריחוק מכוון מנושאי הפנים, החברה והמדינה. ניכר בו כי הינו צועד באותו הנתיב בו מהלך וכושל מר בנימין נתניהו. מפלגתו של ברק נמצאת בצרות צרורות. לא "המורדים" הינה בעיית מפלגתו הקשה ביותר, וזאת בניגוד למקובל לחשוב, אלא אובדן הדרך דווקא בענייני פנים. מפלגת העבודה עוסקת בענייני הפלשתינים, המגזר הערבי וההתנחלויות כאילו אין מחר, כאילו אין מדינה לנהל, כאילו שהחצר האחורית שלו נמחקה כליל. התוצאה נראית כבר בקלפי ובסקרי דעת הקהל. הבוחר הפוטנציאלי מצביע ברגליים נגד מפלגה הנתפסת בעיניו כאובדת דרך, הן במשעול המדיני אשר אינו לרוחו של מרבית הציבור, אך בוודאי וללא ספק בקוצר ידה בענייני הפנים.

על שני המנהיגים להתעשת, גם אם עיסוק בענייני פנים נתפס בידי שניהם כמשני לנושאים העומדים ברומו של עולם, אלו נושאי הביטחון והקיום, אין הדבר כך במבחן המעשה באשר חברה חזקה ומלוכדת היא-היא הגורם הקיומי הראשי בחיינו. אוויר הפסגות של שועי עולם בהם הינם מתחככים אין לו דבר וחצי דבר עם שרידותם הפוליטית בארצם, ובוודאי כי כישלונם המסתמן באופק להוות משיכה נאותה לבוחר הפוטנציאלי העתידי, תקשה עליהם עוד יותר להעביר החלטות נאותות בכל תחום שהוא, ואף תרחיקם בסופו של יום אף יותר מעשייה כלשהי עבור מדינת ישראל בכל מישור שהוא.

שני המנהיגים המובילים הבולטים כיום במדינת ישראל, בנימין נתניהו כראש הממשלה ואהוד ברק כשר הביטחון כושלים שניהם בתחום זה. נבצר מהם להבין כי גם אם הצדק עמם בנושאי פנים הצריכים לעיתים את המבער השלטוני האחורי על פני ענייני חוץ קיומיים, הרי "האמת חייבת להראות ולא רק להיעשות".

בנימין נתניהו מצטייר יותר ויותר כאדם אשר ההחלטה לכאן אם לכאן קשה עליו הר כגיגית. הוא אינו מצטייר כאדם נחרץ בדעתו, אלא כאחד הנוטה לכיוונו של האדם והדעה האחרונים ששטח בפניו את בעייתם. התנהלות זו נתפסת כאופיינית לאדם אשר מטענו הרעיוני אינו מקובע חזק דיו בדעתו. באורח מפתיע, הידרשותם של נתניהו וברק לנושאי הפנים חשובים בעיניהם כזוטות שיש להשאירם לדרגים הנמוכים יותר בממשלה.

נראה כי נתניהו עצמו, או אפשר יועציו הסובבים אותו ובפרט יועצי התדמית שלו, יועצים לו עצות אחיתופל. דוגמתו של הנשיא האמריקני אובמה חייבת להילקח בתשומת לב. הצלחתו או כישלונו של אובמה אינם נמדדים במהלכי החוץ שלו, אלא דווקא ורק בהתנהלותו בענייני הפנים האמריקנים. התקפלותו של בנימין נתניהו בנושא החוק הביומטרי ובנושא הפיצול בתפקידי היועץ המשפטי לממשלה הינם אך המקרים האחרונים בשרשרת תמוהה של התנהלות "רכיכתית", נעדרת כושר החלטה לכאורה, הנמשכת זה זמן רב מדי.

שני מדדים האמורים לכאורה לסנגר על התנהלותו של נתניהו יוצאים מופרכים. נתניהו חש כי עצם מהלכי "שב ואל תעשה" לצרכי שרידותו בקדנציה השנייה שלו בתפקיד הרם, מהווה הצדקה למהלכים פשרניים והססניים במדיניות הפנים של ממשלתו וכמובן טעות בידו. בוחריו לא נתנו לו קולם על-מנת לשרוד, בוחריו נתנו בו אמונם על-מנת שיזיז מהלכים לכיוון בו הם כציבור חפצים.

באשר למדד השני, התבטא מר בנימין נתניהו לפני ימים ספורים עבור המדיה ולא נראה כי התבטאותו זו קיבלה משקל ציבורי מתאים. נתניהו תירץ את חוסר או דחיית החלטתו בנושא פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה ובמשתמע בשורת נושאים אחרים, בכך כי ישראל עומדת בפני החלטות הרות-גורל (נראה שמכוון בכך לנושאי ביטחון חיצוניים - אירן למשל), וכך לטעמו אין הזמן בשל לשינויים בנושאי פיצול התפקידים המוצע על-ידי שר המשפטים יעקב נאמן.

עם כל הכבוד הוא טועה ומטעה, גם אם בתום לב. אנו מצפים ממנהיגינו שיהיו רב-תכליתיים (כמובן עד גבול מסוים), באם המנהיג יטפל בשרשרת מטלותיו בטור ארוך, האחת אחר השנייה, בעוד ענייני המדינה דורשים טיפול במקביל, בו-זמנית בעניינים שונים אך נדחים מטעמים שאינם לעניין, הרי ענייני הציבור והמדינה ייטו במהרה למסלול כשלוני.

נושא פיצול תפקידי היועץ המשפטי הוא שיקבע את דמותה של הדמוקרטיה הישראלית לדורות עתיד רבים. בידו של מר נתניהו להראות ואף כך להוות, כרפורמטור הגדול ביותר לחיוב אשר קם לנו מאז קום המדינה בנושא החברתי-הדמוקרטי, במידה שיקדם את נושא הפיצול. כנראה שאינו מעריך נכון את האכזבה העמוקה, האדירה, בשדרות הרחבות ביותר של הציבור בכך שחוסר החלטתו, חוסר המעש שמגלה בנושא זה גורם, ואת ההשפעה האלקטוראלית השלילית המכרעת שיהיה לנושא זה על עתיד ממשלתו.

האם מרמז הדבר על ניתוק מסוים מהעם ומאווייו? כנראה שלא הפנים עדיין כי יחסי שיתוף פעולה עם המערכת המשפטית הינם חשובים, כך גם יחסיו עם שותפים קואליציוניים אחרים, אך מונים רבים יותר, ת"ק מונים חשובים, אמונו ופתקי הצבעתו של הבוחר. הימים בהם המערכת המשפטית והמדיה עושת-דברה היו דומיננטיים בקביעת הלך רוחות הציבור, חלפו ללא שוב, ערכם הסגולי פחות כיום באורח ניכר. ממילא נתניהו אינו כוס התה שלהם ובהזדמנות הראשונה ירמסוהו עד דק ואכן אינם טומנים ידם בצלחת. איכותו כמנהיג נבחנת גם ביכולתו לשכנע, להגיע לעמק השווה עם שותפיו לקואליציה בנושאים החשובים לעתידה של מדינת ישראל ואשר בהם הוא מאמין.

דומה כי מר נתניהו הוכה בסנוורים מהעדנה הזמנית בסקרי דעת הקהל. הוא אינו מפנים כי עבור גוש הימין תמיכה בו אינה נעשית "מאהבת מרדכי אלא משנאת המן" דהיינו, הציבור הימני כה חושש ובדין, לאשר מסוגל לעולל השמאל למדינת ישראל, עד כי מר נתניהו נתפס כרע במיעוטו. מאידך-גיסא, כמה זמן תחזיק תזה זו מים?