תביעה על סמך חוזה פגום

לפעמים נערך בין מזמין עבודת בנייה לקבלן בניין הסכם שנפל בו פגם, ולעתים מדובר בפגם ההופך את ההסכם לבלתי חוקי, בכללו או בחלקו.

והיה ובמקרה כזה מתגלע סכסוך בין הצדדים, האם יידון בית המשפט בסכסוך?

אם בית המשפט יידון בסכסוך, יהיה זה ביטול הכלל ש"מעוולה לא תצמח עילה", ויהא בכך משום עידוד לכריתת חוזים בלתי חוקיים וזילות הדינים.

מצד שני, אם יימנע בית המשפט מלדון בסכסוך, עלולה להיות בהימנעות זו תרומה לעשיית עושר ולא במשפט.

מסתבר כי מניעת עושר ללא משפט עולה בחשיבותה על ביטול העילה שמקורה בעוולה.

בנוסף לכך, יש לתת את הדעת על כך, כי במקרים מסוימים ייתכן מצב בו ההסכם חוקי מבחינתו של צד א', אך אינו חוקי מבחינת צד ב': ייתכן כי בתנאים מסוימים, צד א' לא עובר שום עבירה בחתימתו על חוזה אשר מבחינת צד ב' הינו עבירה ברורה, לדוגמא, עבירה בגלל מגבלות אתיות או אחרות החלות רק על צד ב' עקב מעמדו המקצועי, עקב תפקידו הציבורי או מסיבה אחרת.

בענייננו, סוגייה מהסוג שבכותרת עלתה בע"א 10144/05 דוד ברקן נגד משה ואושרה ג'ינו, בית המשפט העליון, שופטים: א' גרוניס, א' חיות, ח' מלצר, פדאור 07 (32) 840, פסק דין מיום ד' בתשרי תשס"ח [16 לספט' 2007].

בחוזה שבין קבלן לבין מזמין, נכללו מרכיבים בלתי חוקיים מתוך כוונה להערים על שלטונות המס, ובסעיפים אלו בית המשפט המחוזי שדן בסכסוך תחילה, פסק שלא יתקיים זיכוי לתביעה.

בערעור בבית המשפט העליון, מתח בית המשפט ביקורת על הצדדים בשל כך אולם בדק את זכויות הצדדים על אף אי החוקיות - ופסק:


"5. הננו בדעה, כי לא היה זה מן הראוי לדחות את התביעה מכל וכל. אכן, דרכם של בעלי הדין ראויה לביקורת, במיוחד משנתברר כי הם פעלו על מנת להימנע מתשלום מסים שונים. לשם כך הועברו תשלומים שונים במזומן ולא דרך חשבון הבנק המשותף. כלומר, בעלי הדין בנו מלכתחילה מערכת המקשה בצורה ממשית להשיב לשאלה האם קיים פער בין העלות לבין התשלומים ששילם המערער ומהו אותו פער, אם בכלל. עם זאת, בית המשפט ראה לנכון לצלול לעומק הנתונים שהוצגו בפניו ומצא כי קיים פער מסוים, שאינו זניח, בין העלות לבין הסכום ששולם. ברי, כי אילו היה מדובר בסכום זניח, לא היה זה מן הנכון לפסוק סכום כלשהו לזכות המערער. ברם, משנתברר כי באופן גס ניתן לדבר על פער של מאות אלפי שקלים, ראוי היה לפסוק סכום מסוים לזכות המערער. בנסיבות המתוארות, אין כמובן אפשרות להגיע לסכום מדויק. עצם העובדה שלא ניתן להגיע לסכום מדויק אינה צריכה לפעול באופן מלא לחובתו של המערער. שני הצדדים פעלו במשותף ובהסכמה ויצרו מערכת המקשה על מתן תשובה מדויקת. אכן, נטל הראיה מוטל על המערער, הוא התובע. הואיל ומדובר בפער כה גדול לטובת המערער, מן הראוי שחוסר הדיוק המתבקש יפעל אמנם לחובתו אך לא באופן שתביעתו כולה תידחה. בנסיבות העניין אין מנוס מלהחדיר מרכיב מסוים של הערכה לחישובים השונים. הננו מעמידים את הסכום לו זכאי המערער על סך של 200,000 ש"ח.

6. אשר על כן, הננו מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולחייב את המשיבים, יחד ולחוד, לשלם למערער סכום של 200,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.6.97. המשיבים יישאו בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום של 40,000 ₪".

[ההדגשה אינה במקור].


בית המשפט היה ער לכך כי הצדדים התחמקו מתשלומי מסים, אולם החליט שלא להיתפש לעניין זה, זאת ועוד, ההתחמקות מתשלומי מסים הקשתה על עבודתו של בית המשפט לחשב את הזכויות והחובות הכספיים שבין הצדדים. אף על פי כן, החליט בית המשפט העליון להתייחס למהות המחלוקת, ולרדת לעומק הסוגיה החוזית - תוך דילוג על חוקיות החוזה והפגמים שנפלו בו.

במאמר מוסגר ייאמר כי גם בית המשפט המחוזי לא דחה את התביעה בגלל אי חוקיות ההסכם, אלא מטעמי חישוב, שלא נראה לבית המשפט העליון מאוזן וצודק.