בקרוב, ככל הנראה, יחזור החייל השבוי גלעד שליט לביתו ולמשפחתו. העובדה הקיימת כי אין דיון ציבורי בנוגע למחיר העסקה, היא חמורה מאוד ותוביל לכך שגם בעתיד תמשיך ישראל לשלם מחירים כבדים בעוון שבויים ונעדרים.
השבוע הגישה תנועת "אלמגור", בשיתוף מספר הורים שכולים, עתירה לבג"צ על-מנת לחשוף את מחיר העסקה העומדת להירקם בין מדינת ישראל לבין ארגון הטרור "חמאס", אך בג"צ נמנע מלהתערב בנושא רגיש זה ודחה את העתירה על הסף.
ד"ר רונן ברגמן, השבוע בידיעות אחרונות, כתב על כך שכבר בחודש אוגוסט השנה נכתב ששליט ישוחרר במהלך חודש דצמבר - מהלך שלא היה מופרך עד לפני שבועיים, אך כיום נראה רחוק מתמיד בשל המחלוקת לגבי שמות האסירים שישוחררו ולגבי גירושם לרצועת עזה או למדינה רחוקה בחו"ל.
בעבר נרשמה מידתיות בעסקות שבויים, כאשר תמורת שבוי שוחרר מחבל אחד. כך היה למשל כאשר בינואר 1970 נחטף השומר שמואל רוזנווסר ממטולה על-ידי ארגון הפת"ח שחצה את גדר המערכת בלבנון. ולאחר משא-ומתן קצר שוחרר כעבור כשנה המחבל מחמוד חיג'אזי, אשר ישב שש שנים בכלא הישראלי לאחר שעונשו הומר מעונש מוות שנגזר עליו בתחילה. בשנת 1979 החזיר ראש הממשלה דאז מנחם בגין את החייל אברהם עמרם תמורת 76 מחבלים.
במהלך 40 השנים האחרונות נשבר הסכר והתמוטטה הנוסחה ההגיונית - שבוי תמורת שבוי, גופה תמורת גופה. זה התחיל בשנת 1983 כאשר שוחררו שישה חיילי נח"ל תמורת 98 מחבלים, ועוד 4,700 לבנונים ששהו במתקן הכליאה ברצועת הביטחון בדרום לבנון. השיא היה בעסקת ג'יבריל בשנת 1985 כאשר שר הביטחון דאז
יצחק רבין, שהתנגד לעסקה המוצעת, נכנע למאבקה של חיה גרוף ותמורת החזרת שלושה חיילים שוחררו לא פחות מ-1,150 מחבלים. כאן היו צריכים קברניטי המדינה לשים סוף לסיפור ולקבוע קווים אדומים כפי שנוקטות מדינות דמוקרטיות במערב, אך לאף מנהיג לא היה את השכל והאומץ הדרושים לכך.
לדאבוני, אני מהמר שגם הוועדה שהקים שר הביטחון
אהוד ברק בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס
מאיר שמגר לא תשפיע על הנושא והמלצותיה לא ייושמו.
במשך השנים המשיך סחר-מכר, שבו למדו ארגוני הטרור שניתן לסחוט ממדינת ישראל עוד ועוד מבלי לתת תמורה. כך קרה בשנת 1996 כאשר תמורת גופותיהם של החיילים רחמים אלשיך ויוסף פינק שוחררו 123 גופות של אנשי חיזבאללה. ב-2004 שוחררו 430 מחבלים תמורת גופותיהם של החיילים בני אברהם, עומר סועאד ועדי אביטן ותמורת האזרח אלחנן טננבאום.
הגיע הזמן שראש הממשלה ישים סוף לעניין ולא ייכנע ללחצים, יאפשר דיון ציבורי ויקבע כללים ברורים לנוהל חטיפה. אחרת - גם את הגרעין האירני נתקשה לנצח.
