סופה במדבר

גל הביקורת הציבורית נגד השלטון הסעודי שפרץ בעקבות השיטפון קיבל חיזוק ממקום אחר: מערוץ אלג'זירה, שבעליו הם האמיר של נסיכות קטר. ערוץ זה מותח ביקורת ללא מעצורים נגד המשטרים הערביים, ולכן הוא כל כך פופולרי בעולם הערבי. מיליוני ערבים צופים בו רק כדי לראות מי מהמנהיגים המושחתים יזכה בו היום לחשיפה מביכה. המסר השני העומד בבסיס האג'נדה של אלג'זירה הוא אנטי-ישראלי, אנטי-מערבי, של תמיכה בחמאס, בחיזבאללה, באלקאעדה ובכל ארגוני האיסלאם הקיצוני.

מאז נוסד ערוץ זה לפני 13 שנה, לא דרכה כף רגלו של איש מצוותו על אדמת סעודיה (למעט בחג'), שכן שלטונות הממלכה הבינו מתחילת דרכו של הערוץ מהי האג'נדה שלו, ומהי הסכנה הנשקפת ממנו למשטר משפחתי, סגור ומושחת כמו זה שבסעודיה. הערוץ לא נשאר חייב, ובמרבית הדיווחים העוסקים בסעודיה הנימה היא שלילית והגישה ביקורתית.

השיטפונות בג'דה העניקו לאלג'זירה הזדמנות נוספת להפנות חיצי ביקורת נגד השלטון בממלכה, והערוץ שפך שמן על מדורת הזעם, שבערה בקרבם של סעודים רבים נגד השלטון בארצם. אלא שהדברים אינם מצטמצמים בסעודיה: הצופה הערבי של אלג'זירה יודע שהמצב אצלו – כמו במרבית מדינות ערב – אינו טוב יותר: אכזריות המשטר, השחיתות השלטונית, ההזנחה האדמיניסטרטיבית, השוחד, הפרוטקציה, קירוב המקורבים ודחיקת המרוחקים, הן מכות מדינה בכל ארצות ערב, והזעם הציבורי הסעודי על הרוגי השיטפונות ונזקיהם דומה לזה של מרבית הצופים הערבים אם לא כולם. בכל מדינה ערבית יושב דיקטטור, גדול או קטן, ועושה לאוכלוסיה בדיוק את מה שעושה מלך סעודיה לאזרחיו, נתיניו.

גם התוצאות הקטלניות אינן נחלת סעודיה בלבד: בשנים האחרונות אירעו מספר אסונות המוניים בעולם הערבי, שכולם פרי שחיתות שלטונית והזנחה מנהלית. הר שהתמוטט על שכונת עוני לא מתוכננת במצרים, סמוך לקהיר, הותיר כ-500 איש קבורים תחת סלעי ענק, וסכר על נחל זיזון שבסוריה, אשר נבנה ללא ברזל בבטון, קרס תחת לחץ המים ששטפו את הנחל וגרם להטבעתם בשנתם של מרבית תושבי כפר סורי, תחת גל מים אדיר.

מצב התברואה בשכונות העוני ברחבי העולם הערבי גובה קורבנות אדם רבים מידי יום ביומו. האבטלה, העוני, הבורות, וההזנחה – כל אלה הם נחלת ציבורים רחבים וגדולים ברחבי העולם הערבי, הנעדרים אפשרות למתוח ביקורת נגד שלטונות הדיכוי. תחושות הזעם המתמשכות נגד "החתולים השמנים", המושחתים ומדושני העונג, מוצאות פורקן בעת אסון, ופותחות לרווחה את חרצובות לשונם של אנשים, שבדרך כלל סובלים בשקט ובהכנעה את הצרות שהשלטון מביא עליהם.

השיטפונות בסעודיה הולידו גל של תעמולה נגד המלך, ובאתרים הקשורים עם גורמי אופוזיציה לשלטון – השוהים מחוץ לסעודיה כמובן – הוא כונה "טרוריסט", "מוצץ דם" (ערפד), "מושחת המפיץ שחיתות בעולם", "קובר בנות בחיים" ועוד כהנה וכהנה ביטויי גנאי והשפלה. ביקורת מקומית וערבית זו עלולה לערער את הלגיטימציה של המלך ולסכן את יציבות משטרו.

ייתכן שחלק מהביקורת נגד מלך סעודיה הסונית מקורו באירן השיעית, על-רקע המאבק על ההגמוניה באזור המפרץ. מתח זה גבר בעת החג', בשל המגבלות שמטיל המשטר הסעודי על עולי רגל שיעים בעריכת טקסים שאינם מקובלים על הסונים, ובשל הקריאות וההסתה של עולי הרגל האירנים נגד הסונים.

גורם נוסף המגביר את המתח בין שתי המדינות הוא המלחמה המתגברת בתוך תימן בין השלטון לבין קבוצת נאמני השיח' אלחות'י המתבצרת בעיר הצפונית צעדה, אשר בחודש האחרון החלה לתקוף את סעודיה. זו לא נשארה חייבת, ומטוסיה תקפו מספר פעמים את המקומות שבהם מתבצרים חיילי אלחות'י. הכל יודעים, שאירן מלבה את הלהבות במלחמה, שהפילה עד היום מאות חללים וגרמה לעשרות אלפי תושבים בחבל צעדה לעזוב את בתיהם מפחד הקרבות, ולחיות במאהלים מאולתרים ובתנאים קיום קשים.

לאחרונה לכדה ממשלת תימן ספינה שהובילה נשק אירני למורדים בצעדה (נשמע מוכר?), ומזה שנים שארגוני המודיעין של סעודיה ותימן עוקבים אחר הפעילות האירנית באזורי הספר של צפון תימן.

אירן מממנת, מאמנת, מחמשת ומציידת את המורדים אנשי אלחות'י, שהוא במקרה גם שיעי. מלחמתה של סעודיה נגד מורדי צעדה היא בעצם מלחמה נגד הזרוע התימנית של אירן, בדיוק כפי שמלחמתה של ישראל נגד חיזבאללה היא מלחמה נגד הזרוע הלבנונית של התמנון האירני.

הלחץ הרב-כיווני – מהאוכלוסיה, מהתקשורת ומבחוץ – חייב את מלך סעודיה לנקוט סדרת צעדים, שטרם היו כמותם בממלכה הסעודית: ראשית, הוא הורה לפצות באופן מיידי כל משפחה שמי מבניה אבד, בסכום של מיליון ריאל סעודי, שהם כרבע מיליון דולר אמריקני. שנית, הוא הורה להקים ועדת חקירה לנסיבות האסון, אשר "כל אדם, יהיה מעמדו רם ככל שיהיה" יחויב להופיע בפניה ולתת דין וחשבון על מעשיו ועל מחדליו. ניסוח זה רומז על כך, שלא רק פקידים זוטרים יחוייבו להופיע ולהעיד, אלא גם בכירים, בני משפחת השלטון. איש אינו מצפה שהמלך יחויב על-ידי הוועדה לעמוד (או אף לשבת) בפניה ולהיחקר, אבל עצם הקמת ועדת חקירה כזו הוא חידוש גדול בחיים הציבוריים בסעודיה.

רבים בסעודיה מצפים לחקירת הוועדה, לחשיפת השחיתויות ולהענשת האחראים להן. הם רואים בוועדה משב רוח מרענן, שיזעזע את המושחתים וישים קץ להתעמרותם בפשוטי העם. רבים אחרים אינם כה אופטימיים, וחושדים שהוועדה הוקמה רק כדי להיות שכפ"ץ, שיספוג את הזעם הציבורי ויגן על המלך והאמירים, וכדי למשוך זמן, עד שהציבור ישכח את השיטפונות ואת נזקיהם וישוב לחיי השגרה שהסכין להם במהלך השנים.

אבל השד שיצא מהבקבוק לא ישוב אליו במהרה. סעודים, שלקחו לעצמם את החופש למתוח ביקורת, לא יסכימו לחזור למנזר השתקנים.

השבוע, לרגל יום הסטודנט, יצאו שוב המוני צעירים אירנים לרחובות הערים הגדולות, והפעם לא בקריאת תגר על אופן ניהול הבחירות, אלא על עצם קיומו של משטר האיאתוללות. הקריאה שאיפיינה את המפגינים הייתה "מות לדיקטטור", כלומר לעלי ח'אמינאי, המנהיג העליון של אירן, מי שהחליט כי הניצחון בבחירות שהיו לפני חמישה חודשים שייך לאחמדינג'אד.

גם הפעם השתמש השלטון באש חיה לפיזור ההפגנות, שתמו לאחר יומיים, וגם הפעם נותרו ברחובות פצועים ואף הרוגים. הכל בטוחים שאין זה הגל האחרון של מחאה נגד השלטון, ושהגל הבא צפוי בעוד עשרים יום, עת יציינו השיעים את יום הירצחו של אלחוסיין בן עלי בשנת 680 לספירה בידי שליחי השלטון של בית אומייה בדמשק. ללא ספק, הסטודנטים של אירן יציירו את עצמם כאלחוסיין המסכן והמדוכא, שהוצא להורג על-ידי שליחי הח'ליף העריץ והאכזר, והשלטון האירני יוצג כתליין, שהוציא להורג את קורבנו העשוק.

הבעיה של השלטון האירני היא שטקסים אלה הם מסורת שיעית מוכרת ומכובדת, ולכאורה אין לשלטון שום סיבה לאסור על קיומם בציבור. לפיכך, אם יחליט לאסור על הציבור האירני לצאת לרחובות לטקסי הזיכרון, בשל החשש כי טקסים המוניים אלה יהפכו להפגנות מחאה גדולות וקשות נגדו, יהיה על השלטון למצוא סיבות טובות מאוד לצעד כזה.

אם גל ההפגנות הבא יהיה גדול מבחינת מספר המשתתפים, רחב בפריסתו הגיאוגרפית ועמוק מבחינת הצטרפות מגזרי אוכלוסיה שונים להפגנות הסטודנטים, הוא יעמיד אתגר ליציבות וללגיטימיות של שלטון האייתוללות. יש משקיפים המדברים על קיצו של השלטון באירן בתוך שנה, אבל העניין כלל אינו ודאי.

ההתפתחויות במזרח התיכון אינן צפויות, ובכל רגע עלולה להתפתח פרשה חדשה, או שעלול להתרחש אסון טבע, שתוצאותיהם עשויים להביא לאזורנו את השינוי המיוחל. יש רק לקוות שגלי ההדף או הפיצוץ לא יגיעו אלינו.