הרהורים על הקדיש ו"המשיח" הרבי מליובאוויטש

לבי התמלא גאווה בשומעי את נאומו של נשיא המדינה, שמעון פרס, שנישא בעברית בבודנסטג הגרמני, אם כי החליק בלשונו כשאמר שהקדיש הוא תפילה בת אלפי שנים שנאמרת לעילוי הנשמות. זה קורה לו מדי פעם (גם כשאמר שהשעון הוא המצאה שוויצרית - זוהי המצאה איטלקית - ולתלמידים בבאר שבע אמר שלא צריך ללמוד היסטוריה, כי המהפכה הצרפתית כבר הייתה והם צריכים להסתכל קדימה; טוב, אז לא צריך ללמוד על בן-גוריון, ומי היה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, וטרומפלדור, וחובבי ציון, וארלוזורוב וז'בוטינסקי וכולי - אז אמר... אך אם הוא היה טורח להבין את מילות הקדיש שנאמר בארמית ואת תולדותיו, סביר להניח שלא היה נכשל בלשונו.

אני מבקש להבהיר כאן כי אנוכי, כותב שורות אלה, חילוני גמור ואינני שומר מצוות, אך אין זה אומר שאינני מכבד את הדת היהודית. אני מכיר ומוקיר את דתנו ומכבד בכל הכבוד הראוי את כל ידידיי הדתיים והחרדיים, ואין בכוונתי לפגוע במי מהם.

להלן מספר עובדות על הקדיש:

• במקורו, הקדיש נאמר לאחר לימוד אגדה (להבדיל מלימוד הלכה), אך בהדרגה נכנס הקדיש לתפילות הציבור בבתי הכנסת, כשהוא משולב בין קטעי תפילות, כגון לאחר "פסוקי דזמרה" או לפני "ברכת יוצר".

• בתחילת ימי הביניים, הקדיש תפס מקום בתפילות אבלים ויתומים ובאזכרות למתים, ובמאות 13-12 חדר המנהג לקרוא קדיש למת.

• עיקרו של הקדיש הוא פיאור גדולת השם ובקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח.

• הקדיש נאמר בארמית, ואין לומר את הקדיש שלא בציבור, כך שחייבים להיות לפחות מניין אנשים.

• הקדיש נאמר בכל תפילה מספר פעמים על-ידי שליח ציבור.

• כמו-כן, נאמר הקדיש על אנשים שנפטרו על-ידי קרוביהם או על-ידי אחרים.

להלן קדיש בארמית ותרגומו לעברית:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אמן)

• יגדל ויתקדש שמו הגדול.

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן)

• בעולם שברא כרצונו, וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו.

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

• בחייכם ובימיכם ובחייהם של כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן.

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

• יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. (אמן)

• יתברך וישתבח ויתפאר, ויתרומם ויתנשא ויתהדר, ויתעלה ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא.

לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

• למעלה מכל הברכות, השירות, השבחים והנחמות שאנו אומרים בעולם ואימרו אמן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן.

• יהי שלום רב מן השמים וחיים עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

[מתוך האתר "אורנים"]

אנו רואים כאן שאין בקדיש כל אזכור למת ולהעלאת נשמתו לשמים, והקדיש אינו אלא המנון שבח והלל לבורא, כאילו הבן (במקרה הטוב) אינו כועס עליו על כי אביו נלקח ממנו, להפך - אנו מהדרים ומהללים את שמו הגדול גם ברגעים הקשים ביותר של הטרגדיה הגדולה מכל, גם כשאב אומר קדיש על מות בנו. יש באמירת הקדיש משום התרפסות שלא במקומה. מקרה שהיה בשבוע שעבר: בתו של ידיד קרוב שלי נפטרה בגיל 34 מסרטן בהיותה בהריון, ואביה אמר קדיש. מזל שהוא לא הבין את אשר הוא קרא.

יש לנו מספיק תפילות לעילוי נשמת המת, כמו "אל מלא רחמים", "יזכור", "תפילת אשכבה" ופסוקי תהילים...

עד כאן הרהוריי באשר לקדיש, ואם יש מאן דפליג, אנא שיאיר את עיניי. ולאחרים, אם זה מעורר אצלכם חומר למחשבה, אז מה טוב.