יש מחשב - אפשר לכתוב רומן

כיום, בתקופתה הישראלית של הספרות העברית, ממעטים המו"לים לדבר על הספרות כעל אגף הבונה את התרבות הלאומית בדור הזה, ורואים בה בעיקר פעילות האמורה להניב הכנסות גבוהות ל"תעשיית הספר" המקומית. לכן הם משקיעים יותר בחיצוניותו המושכת של הספר מאשר בבדיקה קפדנית של תוכנו. העטיפות המכוערות והשמות הצעקניים שנבחרו לרבים מהכותרים, שנוספו בעשור האחרון למדף ספרי המקור, מלמדים על המאמץ להגביר את סיכוייהם להימכר.

כמו-כן שינו המו"לים בעשור שנחתם את הסדר ההגיוני בהשקת יצירה חדשה של סופר עברי. אין הם ממתינים עוד לפסקי הטעם של מבקרי הספרות ולשיפוטם של הקוראים, אלא מקדימים להפעיל מערך שיווק אגרסיבי שמְיַתֵר לחלוטין את ההערכה הבלתי משוחדת של אלה. משום כך, גם ספר בינוני ואפילו דל ערך המופיע אצלנו בשנים האחרונות, אינו צריך לחשוש שמא יידחה בשל איכותו הספרותית הירודה, שהרי גורלו נקבע לא על-פי טיבו העצמי, אלא על-ידי המאמץ השיווקי שמשקיע בו בית ההוצאה שלו.

מאמץ זה כולל הבטחה להבליטו ברשתות להפצת ספרים, על-ידי הגדלת שיעור הכנסותיה של הרשת ממחיר הספר, גיוס המוכרים בסניפי הרשתות להמליץ עליו בתמורה לבּוֹנוּסים, והכללתו החפוזה במבצעים שונים. כל הפעולות הללו נוגסות, כמובן, משכרם של הסופרים. מול תעלולי שיווק אלה וההפרזה בכמות הספרים חסרי הערך והמיותרים שנדפסים אצלנו תחת המותג "ספרות מקור", שום ספר מקור איכותי לא יצליח לשרוד בחנויות הספרים.

יתר על כן: כבר ביום הופעתו של הספר – שהתמזל מזלו להופיע במסגרת סדרת פרוזה של בית הוצאה גדול, מרופד ומוגן כמו אתרוג – הוא מגיע לקורא כשהוא מאובזר ברשימה המגוננת של כל מכריו וידידיו של המחבר, שקראו-העירו-יעצו-עודדו-תמכו-עזרו, ובכך לא רק תרמו להבקעתו לאוויר העולם, אלא גם סייעו לו להפוך, כבר ביום הופעתו, ל"אירוע" המתרחש רק אחת לעשור בספרות הישראלית. כמו-כן מלווה הספר בהמלצה חמה של עורכו ובדברי הלל של סופרי הבית האחרים של ההוצאה. ולבסוף תושלם מעטפת ההגנה עליו בעזרת רשימת ביקורת קצרה ומתפעלת על העמוד האחורי של העטיפה, מטעם בית ההוצאה.

וכך, החל מיום הופעתו, מובטח לספר המסלול המצפה לכל "ספר מקור" ב"רפובליקת הספרות הישראלית", שאין מקפידה ממנה על ערך השוויוניות. ההוצאה תקיים לספר ערבי השקה בשלוש הערים הגדולות, בעיר מגוריו של המחבר (או לחילופין באוניברסיטה או במכללה שבה הוא עובד) ובמספר רשויות מרוחקות, שעדיין מתאמצות לקיים ערבי ספרות אחדים במשך השנה בתקציביהן הדלים. לערבי השקה אלה היא תטרח, כמובן, לגייס מקרב אנשיה או ממקורביו של הסופר את הדוברים בשבח הספר, וגם המחבר מצידו יתאמץ להבטיח שכל בני משפחתו, ידידיו ומכריו יוזמנו וגם יתייצבו לערבים אלה, כדי למנוע את חרפת מיעוט המשתתפים. שם יתברר לסופר, שהשחית את זמנו בחברת אנשים שלא קראו את ספרו ושספק אם יקראו בו גם לאחר שהאזינו לדבריו.

במקביל, תפזר ההוצאה עותקי חינם לבעלי ההשפעה באמצעי התקשורת, כדי להבטיח שמוספי הספרות ומדורי התרבות שלהם יציינו את הופעת הספר. ספר שסיכוייו מעטים להגיע לתפוצה סבירה כבר בשבועות הראשונים להופעתו, גם ייתמך מיום הופעתו בתשדירי רדיו במימון המו"ל שלו, ואל התשדירים יתווספו מודעות אחדות במוסף "ספרים" של העיתון לאנשים חושבים, ובהן משפטי שבח שנתלשו-נלקטו מתוך רשימות ביקורת קצרצרות עליו, שרובן התפרסמו במדורים זניחים של מקומונים או באתרי אינטרנט פטפטניים.

בפעולות אלה תמצה ההוצאה את השקת הספר בחודשים הראשונים, שהם המכריעים, כי בהם יתברר גורלו – אם יימכרו עותקיו, או שרוב כרכיו יישארו במחסני ההוצאה ורק הסופר יגיע מדי פעם בצנעה אליהם – כל עוד לא נשלחו ספריו לגריסה – לרכוש שם בהנחה כמות עותקים כלשהי, כדי להעניק את ספרו כמתנות לקרוביו ולידידיו.
אחרי כל מסע התלאות הזה, אם ישלים הסופר כרך סיפורת נוסף ואם תיאות ההוצאה להסתכן פעם נוספת בהפקתו – היא גם תתעקש הפעם לקבל ממנו את תרומתו הכספית להסתכנות הזו, והפעם כבר תדפיס על העטיפה בהבלטה שהספר החדש ממשיך את ההצלחה שרשם לזכותו ספרו הקודם של המחבר, אשר מיד עם הופעתו נחקק כאירוע בתולדות הספרות הישראלית, זכה להערכת הקוראים והיה רב-מכר בולט.

מסע תלאות זה שאיפיין בעשור האחרון את דרכו של ספר מקור חדש, מבטא את תהליך המיסחור המוגבר ששטף את הספרות הישראלית באותה תקופה. רבים צפו זאת כאשר התהליך היה עדיין בתחילתו, אי שם במחצית הראשונה של שנות ה-80', אך אז לא היטו אוזן לאזהרתם. עכשיו כבר קשה למנוע את הצטרפותם של טקסטים ממוסחרים ונחותים, שבעבר היו נפסלים על-ידי המו"לים – והם הולכים ומשתלטים על המדף ספרי המקור באמצעות שיטות השיווק האגרסיביות המתוארות.


לטקסט הממוסחר שלוש תכונות בולטות:

• עלילה טריוויאלית, עלילה "מן החיים" המוכרים היטב לקוראים, להבדיל מעלילה תובענית, שמחייבת את הקוראים להתמודד עם "עולם" זר. אין הכוונה דווקא לגיבורים ממדינות זרות, אלא לישראלים שחוו חוויות גופניות, רגשיות, מוסריות ומחשבתיות הזרות למרבית הקוראים.

• דרך סיפר פשוטה וידידותית, ועלילה המסופרת באופן ליניארי וכרונולוגי, להבדיל מעלילה מתוחכמת, המערבת זמנים, מקיימת פערים, מסתייעת במספר "מספרים" ומזרימה נקודות תצפית ותודעות של הגיבורים.

• שפה דיבורית, מילים מוכרות ומשפטי חיווי קצרים וברורים, להבדיל מלשון עשירה, שמבעיה הם אירוניים, מטפוריים ורב-משמעיים.

לכן, אין להשתומם על כך, שאחרי הפצתם של כרכים כאלה – במיוחד אם חתומים על הכתוב בהם סופרים הנחשבים ל"בכירים" או ל"מצליחים"– מרגיש כל מי שמחשב בביתו, כי כדי לכתוב ספר פרוזה אין צורך בכישרון מיוחד, ניסיון חיים עשיר וחוכמה טבעית, ואפילו לא שליטה מספקת בשפה או התמצאות בתאוריה של הספרות ובנבכי "המספר", "הדמות", "העלילה" ו"המבנה".

מרבית "כותבי המחשב" האלה בוחרים משום מה דווקא בתבנית הרומן – סוגה בעלת היקף גדול, שנדרשות בשלות מיוחדת ומיומנות ניכרת כדי להתמודד עם אתגריה – ודוחסים לתוך "הרומן" סיפור מעשה חסר דמיון, הזרוע באירועים "מדהימים", רובם סנטימנטליים או מלודרמטיים – סיפור מעשה שהוא לרוב העתק פשטני של הביוגרפיה שלהם, עם שמות "גיבורים" מומצאים. בסיפורי מעשה מגושמים כאלה כמעט תמיד מתפענחים "תעלומות" מעברם של הגיבורים או "סודות" מעברה של המשפחה. וכל זה טובע בנופים מ"כאן" ו"משם", מתובל בפירורי "פנטסיה", מנומר בתיאורי מין "רכים" או ממש פורנוגרפיים, ומקושר היטב ל"מצב" – לסכסוך עם הפלשתינים, ל"כיבוש" ולשאר התוספות ברוח השאננות לציון.

כיוון ש"סופרי המחשב" הם למעשה חקיינים ברמות שונות, השואבים את השראתם מספריהם של סופרים מוכרים ומצליחים – מתאים מיפרט התוכן הזה לספרים, שמהם הסיקו מה אמור לכלול רומן מצליח.

ולכן, האסון שפקד את הספרות הישראלית בעשור שזה עתה נחתם הוא, שגם הסופרים האמיתיים, שבעבר הקפידו על רמת יצירותיהם, נכנעו ל"רוח הזמן" והתאימו את ספריהם המאוחרים לדרישות השוק, שהמיסחור כילה בו כל חלקה בריאה.

במצב דברים זה אין להלין על הקוראים שאיבדו עניין בספרי המקור, זנחו את הסופרים הוותיקים והפסיקו לצפות להצטרפותם של סופרים חדשים. אחרי שאבד להם האמון ב"תעשיית הספר העברי", הם מעדיפים לקרוא את ספריהם המתורגמים של כותבי הניכר. עובדה זו מתבטאת בעובדה, שמספר הכותרים המתורגמים הנוספים מדי שנה למדף הקריאה של הקורא העברי, עולה זה מכבר על מספר כותרי המקור החדשים המוצעים לו באותו פרק זמן. כך ירד לטמיון מאמץ של שנים, מאמץ שהצליח, לשכנע את הקורא בארץ להעדיף את ספרי המקור על הספרים המתורגמים.