שאלת סיווג נכסים המצויים בתחומה של רשות מוניציפלית לצרכי חיוב בארנונה הינה רבת משמעות עבור בתי עסק המחזיקים בשטחי מסחר המחויבים בארנונה בהתאם לאופי השימוש העיקרי בנכס.
ארנונה מוטלת מכוח סעיף 8(א) לחוק ההסדרים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992, הקובע כי: "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס".
סעיף זה מגביל את הרשות המקומית בשיקול דעתה בבואה להטיל ארנונה, כך שהארנונה תוטל עפ"י השימוש שנעשה בנכס בפועל ולא עפ"י זיקת הנכס לנכסים אחרים או מיהות המשתמש בנכס.
זה מכבר התקבל על-ידי ועדת הערר לענייני ארנונה כללית של עיריית תל אביב - יפו, ערר לשנת הכספים 2009 מטעם חברת סנטר טסט בדיקות רכב בטכנולוגיה מתקדמת בע"מ, בעניין שינוי סיווג נכס שהוחזק על ידה, מתעריף שירותים- "בניינים אשר אינם משמשים למגורים" לתעריף "בתי מלאכה", וזאת לאחר שהשגתה בעניין למנהל הארנונה נדחתה.
לטענת החברה שגה מנהל הארנונה של עיריית תל אביב עת סיווג את מכון הבדיקות והמוסך כ"בניינים אשר אינם משמשים למגורים", ולא כ"בית מלאכה" המופיע באופן פרטני בצו הארנונה של עיריית תל אביב ובאופן העולה בקנה אחד בנסיבות המקרה עם סוג הנכס, שימושו והפעילות הייצורית האופיינית לחברה.
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב טען מנגד כי יש לראות בפעילותה המסחרית של החברה כשירותית גרידא מאחר שהחברה הפעילה, אד הוק, מכון לבדיקת כלי רכב לפני קנייה ולאחר תאונות ולא מוסך במובן הקלאסי, ועל כן סירב לשנות את הסיווג לנכס לתעריף בתי מלאכה, שמשמעו הינה הפחתת עשרות אלפי שקלים בחיוב הארנונה השנתי של סנטר טסט והשבת הסכומים ששולמו כבר על-ידי סנטר טסט לעיריית תל אביב.
למונח "פעילות ייצורית" מספר מבחנים משפטיים
התשובה לשאלה אם פעילות המתנהלת בבית עסק הינה ייצורית אם לאו, אינה נשענת על אינטואיציה בלבד אלא מבוססת על שורה של מבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה ובכלל זאת יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר דהיינו הפיכת חומר גלם למוצרים, טיבו של תהליך הייצור, היקף הפעילות הייצורית ומבחן השבחת הנכסים.
החברה, אשר יוצגה על ידי, טענה כי המלאכה הנעשית במוסך נושאת מאפיינים רבים יותר של ייצור מאשר של שירות, לפיכך יש לראות בבדיקה המבוצעת במכון או במוסך מעין פס ייצור או תהליך ממשי שאותו עוברים הרכבים (הלקוחות) הבאים בשערי המוסך, כאשר סוף התהליך מוליך לעברו של תוצר מוגמר המשביח את הנכס, קרי הרכב של הלקוח.
"מוסכניק" אינו עוסק במסחר, ממכר או בשירותים, אלא בעבודת כפיים. עבודת המוסכניק היא עבודה אישית ויש לומר כי מתקיים קשר אישי בין המוסכניק העובד במוסך-בית המלאכה, לבין הלקוח. הפעילות במוסך הינה ייצורית לכל דבר, מתבצע בה תהליך של בדיקה, השבחה, תיקון, חיווי ויש לומר כי נוצר בה יש מוחשי חדש ומשופר. סנטר טסט אשר החזיקה באולם עבודה בו למעשה בוצעו בדיקות רכבים כאשר באולם זה היו קיימים ליפטים ומכונות לבדיקת הרכב ומתחת לקרקע נמצא מסלול לבדיקת הספקים, מומנטים, מסלול לבדיקת בולמים, לכיוון פרונט ולבדיקת תקינות ברקסים.
לא זאת אלא שעיון בצו הארנונה של עיריית תל אביב לשנת 2009 בגינה הוגש הערר, מעלה כי קיים היה סיווג ספציפי "בית מלאכה", ועל כן ומטבע הדברים יש לסווג את השטח המשמש כמוסך בהתאם לסיווג העיקרי שעושה המכון שימוש ולסיווג המופיע בצו ולא בסיווג שהינו כללי כדוגמת "בניינים שאינם משמשים למגורים" שאינו עולה בקנה אחד עם הפעילות המסחרית לאשורה.
אמור מעתה כי הן פעילות מסחרית במכון המבצע בדיקות של כלי רכב, קל וחומר פעילות במוסך, הינה פעילות ייצורית לכל דבר ועניין ומכאן כי החיוב הנכון בארנונה, בהעדר הגדרה מדויקת וקונקרטית של הרשות ביחס לנכסים בתחומה, הינו על בסיס סיווג ותעריף "בית מלאכה" הנמוך משמעותית מתעריף "בניינים שאינם משמשים למגורים".
