בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שוחטים להר הבית ● בשר טרי להוראה ● המכשפות מערוץ 10 ● חוסכים לשופט ● הסכמים ציבוריים
|
שורה של גרונות משוספים [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מבעירי השריפות חובבי הר ה בית, או בשם הדומה שהם מכנים בו את עצמם, עותרים לבג"צ כדי שיתאפשר להם להקריב קורבן בהר הבית. 2,000 שנה לא מצאו, לא הרמב"ם ולא הרמב"ן, לא רש"י ולא הגאון מוילנא, לא קודמיהם מימי התנאים והאמוראים ולא יורשיהם הסאטמרים הפונוביצ'ים והלובאביצ'רים, שנכון הדבר לעלות להר להקריב בו קורבן. עד שנמצאו לנו עכשיו הגאונים, וכל חכמי הדורות הקודמים נמחקים ומבוטלים בפני חכמי חלם המודרנים שלנו. מן המפורסמות היא שחייב השוחט לבדוק היטב את להב הסכין ואז הוא מצווה לברך. מעניין איזו ברכה יאמר אותו שוחט הזוי, זה שיניף סכינו מול הר הבית וישסף צוואר, שיהיה הראשון בסידרה של גרונות רבים שישוספו בעקבותיו? "ברוך המקריב בני אדם על מזבחו"?
|
|
|
הבטחות לא ברורות. סער [צילום: פלאש 90]
|
|
משרד החינוך והג'ויינט הכריזו על תוכנית לקליטת בוגרי אוניבסיטה "מצטיינים" (כך טוענת התוכנית) למסלול שיכשירם בתוך חודש וחצי להיות מורים בחטיבות הביניים. למי שיתחייבו להישאר בהוראה למשך שנתיים מובטחת מלגת השתלמות, שכר מורה (6,000 שקלים ברוטו) וגם מלגה ללימודי תואר שני. כן מובטח להם שאם יחליטו לפרוש מההוראה אחרי שנתיים הם יקבלו עדיפות בקבלה לעבודה חדשה בחברות המובילות במשק. חוזקה של שרשרת הוא כחוזקה של החוליה החלשה שבה. תמוה איך יכולים הג'ויינט או משרד החינוך להבטיח למישהו קידום בקבלה לעבודה בחברות המובילות במשק ועל מה זה נשען? אבל אם יש "אקדמאים מצטיינים" שמאמינים לזה ולהבטחות כאלה, אולי באמת מתאים להם להיות מורים. הם בטח גם יאמינו אחר-כך לחוזרי המנכ"ל על שיפור בחינוך ולנאומי השר על רפורמה.
|
|
|
לספק שידורים מינימליים
|
|
ההסתדרות, פקידי האוצר והעובדים סיכמו וחתמו: 700 עובדי רשות השידור יצאו לגימלאות בתנאים משופרים ואילו הנותרים בעבודה יקבלו מיד תוספת שכר של 5% ועוד מסלולי קידום. כדי לממן זאת תתייקר האגרה המוטלת על הציבור (זו שהובטח לנו ביטולה) וכולם מאושרים. ואיש לא שם לב שאין בהסכם שום התחייבות לספק לציבור שידורים מינימליים שעולים ברמתם על רמת תוכנית בוידיאו של תלמידי חוג הצילום במתנ"ס המקומי? בעצם גם אם הם היו חותמים על זה, הם לא היו מקיימים. הם פשוט לא מסוגלים. חבל על הזמן ועל הכסף. זה קרה כי ל-2 מיליון משלמי האגרה לא היה שום נציג במו"מ ובהסכם. בעצם איפה יש למשלמי המיסים ייצוג בישראל?
|
|
|
רועי ורמוס. מנכ"ל פסגות [צילום: יח"צ]
|
|
המנכ"ל והיו"ר של בית ההשקעות " פסגות", המחזיקה בסכומי עתק מפקדונות הציבור, טוענים שלא ידעו על הפעילות הבלתי-חוקית שביצעו הבכירים בחברה. מאחר שלא מדובר בגניבה על-ידי עובדים לטובת עצמם, אלא בפעילות שהגדילה את הרווחים של בית ההשקעות עצמו, מוזר איך יכולה טענה כזו להישמע על-ידי מנהלי החברה שראו את הכסף. רשות ניירות הערך תחפש עכשיו ראיות לכך שמנהלי "פסגות" ידעו על המעשים, ואז הם יועמדו (אולי) לדין, בעוד 5 שנים, וההליכים יסתיימו (אולי) בעוד 15 שנה, לפני ערעור. ככה פועלים אצלנו. לא כמו באותן מדינות מוזרות בהן רשות ניירות הערך המקומית הייתה מדיחה מייד את המנהלים ללא משפט. ואיך? בהסתמך על הודעתם שהם לא יודעים בכלל מה מתרחש בבית השקעות שלהם ומאיפה מגיעים אליהם הרווחים.
|
|
|
וכי למה להטריד את זמנו של שופט?
|
|
לנאשמים שמשפטם לא נסתיים והם יושבים במעצר יותר מ-9 חודשים, מתחייב אישור שופט ביהמ"ש העליון בהארכת מעצרם, ומותר להאריכו ב-90 יום בלבד בכל פעם. כל הארכה נוספת דורשת שוב הבאת העציר בפני שופט. הכוונה היא שלא לאסור אדם בטרם הורשע, לדרבן את בתי המשפט לסיים את המשפטים בזמן ולתת לנאשם הזדמנות לטעון בפני שופט נגד המשך מעצרו. עכשיו מבקש משרד המשפטים לבטל זאת. למה להטריד את זמנו של שופט בעליון? מערכת החוק שלנו חושבת שדי שנאשם בישראל יזכה לראות שופט אחת ל-6 חודשים וזה יחתום על המשך מעצרו לעוד חצי שנה. זוהי נורמה ישראלית חדשה: הביאס קורפוס, אבל בעוד חצי שנה. משרד המשפטים טוען לחיסכון: כל דיון בהארכת מעצר לוקח לשופט רבע שעה ואף חצי שעה. אז אם יש בעליון 1,000 דיונים כאלה בשנה (וזה מה שיש) עצם השינוי יחסוך למערכת המשפט 500 דיונים, כל אחד רבע עד חצי שעה, שזה חיסכון של 125 עד 250 שעות שיפוט של שופט בעליון, שרוצה כבר ללכת ה ביתה. לנאשמים זה יוסיף אומנם עוד 3 חודשים בכלא עבור כל רבע שעה כזו, מה שיטיל עליהם עוד 15,000 חודשי מאסר, אבל מהי חשיבותם של כל חודשי המאסר הללו מול החיסכון ב-125 שעות שופט? וכי בשביל מי הקימו את מערכת המשפט - בשבילכם?
|
|
|
תמיד טוב שיהיו כמה אבנים בכיס [צילום: פלאש 90]
|
|
שוב זכו כלי הקודש הרפואיים שלנו מסוגם של הרנטגן, האולטראסאונד ושאר יצרני שמן הזית המבורך (2% חומציות, כבישה קרה בדולרים) לסיקור בתקשורת. רק שלנוכח הסכומים שהם מגלגלים לא ברור לי אם השידורים הלללו נעשים במסגרת סקירה כלכלית, חדשות הרפואה או כקדימון למדור הפלילי. למי שמתעניינים ביעוץ אישי ורפואי מומלצת התוכנית של ערוץ 10 בטלוויזיה, שרק תאורת האולפן המודרני מבהירה שהיא לא משודרת מהמערה של 3 המכשפות של מקבת, למרות שהטקסטים זהים. וזה מה שהומלץ בה השבוע: אם הילד שלך סובל מחרדות, חוסר קשב בלימודים, וחוסר ביטחון עצמי, יש לתת לו שייקח עימו בכיס אבן שנקראת "טייגר אי" (אבן חומה עם פסים), ואחרי כמה חודשים מובטח שהילד שלכם יצמח ויפרח ויחזור לו הביטחון העצמי. דווקא נשמע נכון. ל בית הספר כיום תמיד טוב ללכת עם רוגטקה וכמה אבנים בכיס. זה נותן ביטחון. התוכנית דווקא אחראית: אחרי שהובאה שם עדות ממי שהשתמשה באבן כזו, אבל התחילו לה כאבים ברגל, בצד של הכיס עם האבן, והבדיקה גילתה ששכחו לחטא את האבן מהלקוח הקודם, אז התוכנית המליצה לכולם לחטא את האבן בהרתחה במי מלח קודם לשימוש. לזכותם: רמת הסניטציה וההקפדה שלהם על איכות הציוד הרפואי היא מעל לתקן האירופי המקובל. אני מכיר מכשפות שלא שטפו את המטאטא שלהן כבר 200 שנה. חפשו את התוכנית בערוץ 10. מכסים שם את הבעיות מכל תחומי הנפש והרפואה. משתתפים רבנים, קלפי טארוט, נומרולוגים, אסטרולוגים ומה לא. אני למשל, עוקב ומחכה שיביאו לתוכנית את הרב קולונוסקופיה.
|
|
תאריך:
|
20/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
20/03/2010
|
|
אברהם (פריצי) פריד
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
זומבישבסקי משה
|
20/03/10 16:26
|
|
2
|
|
עידן סובול
|
20/03/10 19:10
|
|
|
|
|
בסיכום ההשוואה שהוא עורך בין ה-Sitzkrieg של צרפת ב-1940 ובין ישראל של תש"ע (2010) מציב דמיטרי רייזמן את השאלה: "צבא חזק ביותר באזור ערב המלחמה, הינתקות, גנרל שהוא גיבור לאומי לשעבר העומד בראש מערכת הביטחון ומטיף להימנעות מלחימה ולמזעור האבידות, קונספציית המגננה וקו "הגדר", שמאל קיצוני המניע את ה"מאבק למען השלום" בהנחייתם ובמימונם של גורמים עוינים מחו"ל, ציבור רחב הנסחף לתוך מערבולת של "תהליך שלום", ניוון ערכִּי וייאוש בקרב חיילים ואזרחים - האם אלה הם אבני הדרך של המלחמה "המוזרה" הבאה?".
|
|
|
כאשר הביעה לפני חצי שנה הסופרת המצליחה יוכי ברנדס את דעתה על "חוק הספרים", היא סברה בתמימותה כי היא תורמת לדיון הציבורי שנועד לקדם את התרבות בישראל. ברנדס אמרה בדיון בכנסת, כי היא מתנגדת לחוק המבקש לקבוע "קרטל חוקי" של מחירים ולמנוע את מבצעי ההנחות של הרשתות. "אם החוק יעבור", אמרה, "מחירי הספרים יעלו, אנשים יקנו ויקראו פחות ספרים, והפריחה ושגשוג של היצירה הספרותית בישראל ייעצרו. סופרים מצליחים מאוד מכרו לפני המבצעים וימכרו היטב גם אחריהם. בלי המבצעים אני אמכור 20 אלף עותקים פחות. זו לא רק התאזנות, פשוט עדיף לי להרוויח פחות על כל ספר ולהגיע ליותר קוראים". בעמדתה זו של ברנדס לא היה משום חידוש מהפכני או חריפות מיוחדת, שהרי גם הממונה על ההגבלים העסקיים הגיעה בשנה שעברה למסקנות דומות.
|
|
|
ללא ספק, פרסום ההחלטה על בניית 1,600 הדירות ברמת-שלמה מהווה בימים אלה בעיה גדולה ביחסי ישראל-ארה"ב, ובמקביל יש מי שדואג ללבות את שלהבתן של הפרעות בירושלים. הקשר בין הדברים ברור: בוושינגטון ובמזרח התיכון מריחים חולשה מצד ישראל, וחולשה מזמינה לחצים, הן במישור הדיפלומטי והן ברחוב.
|
|
|
השמאל הישראלי, הידוע ב"פלורליזם" שלו וב"כבוד" שהוא נוקט כלפי יריביו הפוליטיים, בכל זאת מצליח מדי פעם להפתיע. אחת ההפתעות האלה הייתה כרזה של מי שהיה לימים חתן פרס ישראל לעיצוב, דוד טרטקובר, אשר ביום השנה הראשון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין פרסם כרזת שטנה מפוארת: בחלקה העליון דמותו של יצחק רבין על-רקע תכלת ומעליה הכיתוב "לא נשכח", ובחלקה התחתון - צדודיתו של בנימין נתניהו כשהיא מצולמת מלמטה, על-רקע שחור, ונתניהו עצמו צבוע אדום, נחיריו מובלטים, שפתיו קפוצות ומעליו הכיתוב "ולא נסלח". בראיון עמו הסביר טרטקובר כי בחר דווקא בתמונה זו עקב דמיונה לדמותו המצולמת של בניטו מוסוליני.
|
|
|
|