לא להיבהל מהכרזות מיליטנטיות של גורמים קיצוניים באוכלוסיה הפלשתינית, לא מצד אבו-מאזן וחמאס ולא מצד מנהיגים בישראל לרבות הח"כים הערביים.
גם האיום באינתיפאדה שלישית או רביעית, לא צריך להרתיע את ממשלת ישראל, במאמציה ומאבקה על ירושלים המאוחדת כבירת ישראל. כמו שהפסידו עד כה באינתיפאדות, כך יקרה גם בעתיד. הפלשתינים וחמאס עזה - מחכים זה זמן רב, להזדמנות לפוצץ את ניסיונות הנפל של שיחות להסכם או הסדר מדיני.
הניסיון האמריקני "לשיחות קרבה" - הוא בדיחה גרועה ונלעגת. אחרי שממשלת אולמרט, בראשות
ציפי לבני, ישבו ודנו ודנו ודשו וליבנו וסיכמו - משך שלוש שנים את ההסכמים - לא יצא מזה כלום.
למה? כי אבו-מאזן, הוא אימפוטנט פוליטי - נשיא בובה, שלא מסוגל מעשית לבצע מהלך פוליטי אמיץ, שיש בו פשרה עם ישראל. אבו-מאזן - בקושי שולט ביש"ע וגם זה רק בזכות צה"ל וממשלת ישראל.
אבו-מאזן - אינו מייצג את העם הפלשתיני המחולק כיום מעשית לשניים. פלשתין של יהודה ושומרון ופלשתין עזה - חמאס. כל הסכם, שאבו-מאזן יעשה (אם בכלל) לא שווה את הנייר כי הוא לא יתקבל ויאושר על-ידי חמאס עזה.
כלומר: מדובר בסיטואציה, שיש בה שלושה עמים לשתי מדינות, לפי ההצעה המעניינת של ביבי - בהצהרת בר-אילן. ההתלהבות של הפלשתינים בירושלים, הניסיון להצית אש ותמרות עשן ואיומים באינתיפאדות, הן תוצאה של רוח גבית שקיבלו - ממשל אובמה.
להזכיר לקוראים, מיד עם היבחרו של אובמה לנשיא - כתבתי כאן באתר, שהוא לא מבין את המנטליות, האווירה, ההיסטוריה של המאבק בין היהודים לערבים, ולכן הצעותיו והתלהבותו, לפתור את הבעיה במזרח התיכון - אין לה בסיס ואין לה סיכוי.
אומנם
הילרי קלינטון בקיאה במצב באזור אבל היא במיעוט בממשל אובמה, שדוחף וחותר לפתרון הבעיה עם הפלשתינים, בדרך ובצורה לא נכונה ועכשיו נוספו לכך איומים ואולטימטום.
גם הלחצים מצד מפלגת העבודה והשמאל הישראלי, בנוסחאות השחוקות של "להתניע מהלך מדיני" - אין "אופק מדיני" - בנסיבות הקיימות, מגוחכות למדי. ללא ביסוס, ללא פרטנר רציני לביצוע מעשי ובוודאי שלא על-ידי אבו-מאזן, החלש והלחוץ מבפנים.
הציבור בישראל, כבר שכח - שרק לפני מספר חודשים ספורים, בכינוס פת'ח בבית לחם השנה, התקבלו החלטות, שמונעות כל אפשרות להסדר קבע ואפילו בקושי להסדר ביניים.
עיקרי ההחלטות היו: א. ירושלים היא בירת פלשתין;
ב. המאבק המזוין ימשך;
ג. לא לוותר על זכות השיבה.
ואם יש מישהו שחושב שבתנאים אלה, ניתן להגיע להסדר - לאחר שאבו-מאזן סירב להסכם אולמרט - ציפי לבני, כמו שסירב בזמנו ערפאת להצעתו של ברק, אז או שהוא הוזה, או נאיבי או אוטיסט פוליטי, או כולם יחד.
הפלשתינים מנצלים את המומנטום - של עלבון ביידן, נזיפת קלינטון ותפנית אובמה לקרב על ירושלים - שמייצג עבורם את הקרב על פלשתין.
מדובר במאבק על ריבונות בירושלים ולכן אסור על ממשלת ישראל, להיבהל, לסגת או לגלות חולשה, לא כלפי אבו-מאזן ולא כלפי אובמה.
הנזיפה של ארה"ב בנתניהו, בפרשת ביידן הייתה במקומה, אבל שינוי ההחלטה והאולטימטום לתנאים חדשים - לא מתקבל על הדעת.
נתניהו - צריך להתחשב בארה"ב ובהלך הרוחות הכללי שם, כידידתנו הגדולה, אך לא להיבהל ולהיכנע לדרישותיהם. על נתניהו להחליט - מה טוב ליהודים ולא מה טוב לאובמה.
לזכור: אנחנו עדיין לא המדינה ה-52 של ארה"ב, למרות שיש רבים שהיו מוכנים לאמץ זאת.
העלייה של שרון להר הבית - בתקופת שלטונו של ברק כראש
ממשלה, הציתה את האינתיפאדה הראשונה, הייתה סימן ראשון למאבק על ירושלים וזכותינו על הר-הבית, הרבה לפני שנבנו שם המסגדים.
אגף אורחה (פריט היסטורי) - הפטנט הזה של השתלטות על מקומות קדושים של הנצרות והיהדות והפיכתם למסגדים הייתה מדיניות מקובלת ורשמית של השלטון העותומאני, והכיבוש הערבי של אירופה. השרידים למדיניות זאת - פזורים מאיסטנבול, דרך ספרד ויתר הארצות אירופה.
פתיחת מנהרת הכותל - בתקופת הקדנציה הראשונה של נתניהו, הייתה סימן נוסף למאבק על ירושלים. אבל התקשורת והשמאל פירשו זאת כהתגרות, בדיוק כמו היום - ותקפו בהתלהבות את ביבי ואת זיקתו למורשת ישראל.
חנוכת בית הכנסת החורבה - כסיבה למהומות וזעקת הפלשתינים, הצבועה להציל את מסגד אל-אקצה, רק מרמזת שהמהומות לא קשורות לבנייה ולחנוכת בתי כנסת אלא לאידיאולוגיה ופוליטיקה.
כנ"ל לגבי אתרי המורשת - שהתקשורת חושבת שצריך לקבל אישור לגביהם מאבו-מאזן או אובמה.
הבנייה במזרח ירושלים - נעשית בכלל ליד שכונות בנויות שבה יושבים יהודים מאז 67 והבניה באיזורים אלה, הייתה על-ידי כל ממשלות ישראל ובמיוחד על-ידי ממשלות המערך בראשות רבין ז"ל, פרס וברק.
חלקם של ערביי ישראל: בקונפליקט הנוכחי כמו-גם בקודמים, הוא הזדהותם המוחלטת עם הפלשתינים, לרבות הקיצוניים שבהם, עם חמאס וחיזבאללה, ששאיפתה השמדת ישראל.
באוניברסיטת חיפה - התקיימה הפגנה, ברשות האוניברסיטה של סטודנטים ערביים, לובשי חולצות עם תמונת של ח"כ
עזמי בשארה (לשעבר) שברח לחו"ל, באשמת ריגול בזמן מלחמה וזעקו להציל את מסגד אל-אקצה.
הח"כית חנין זועבי (בל"ד) - הצהירה חגיגית שאינתיפאדה שלישית בלתי-נמנעת.
צא ולמד על הצביעות הפלשתינית - כאשר הווקף עושה חפירות בהר-הבית מתחת למסגדים, בניגוד לעמדת ממשלת ישראל - ובונה היכלי תפילה - זה תקין.
כאשר ישראל בונה בירושלים, ברובע היהודי זו פגיעה, הפרת סטטוס-קוו, מלחמת דת ופגיעה במסגד אל-אקצה.
גבולות ירושלים רבתית - נקבעו בתיקון לחוק לאחר מלחמת 67. ישנה מחלוקת ישנה, בין המחנות, לגבי הגבולות המוניציפליים של ירושלים - והמחלוקת במקומה והגיונית. אבל אין מחלוקת, לגבי היותה של ירושלים בירת ישראל הריבונית והבלעדית.
יש אפשרות, לדעתי: בהסכם קבע של גבולות, לצמצם את הגבול המוניציפלי ולהוציא שכונות לווין ערביות משטח ישראל, אבל עד אז יש לשלוט, למשול ולשמור על ביטחונה של העיר - שהיא היסטורית, מעשית, מדינית וציונית - בירת ישראל.
