בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במקרה של תאונה מאטה החברה אוטובוסים שחלפו על פני מקום התאונה ומעכבת נוסעים כדי לרצות נוסעים אחרים ולחסוך מעצמה קיטורים מצד נוסעים מתבכיינים
|
מערכת זו, יותר מאשר להאיץ את מהירותם של אוטובוסים איטיים מאטה את המהירים
|
|
|
|
|
|
מערכת הד-ווייס (HEADWAYS) בה משתמשת חברת קווים אומנם מפחיתה את גודש האוטובוסים, מפזרת את הנטל בין הנהגים וחוסכת הוצאות לחברה, אך לא בהכרח משפרת את השירות לנוסע, ואולי אף להפך. נסביר: הנוסע באוטובוס מעוניין להגיע מהר ככל האפשר ליעדו. מערכת זו, יותר מאשר להאיץ את מהירותם של אוטובוסים איטיים מאטה את המהירים. השיקול הכספי ברור: ניסע לאט וכך יהיו לנו יותר נוסעים. מה שלא מבינים מנהלי חברות האוטובוסים הוא שככל שהשירות איטי יותר כך פוחתת מידת שביעות הרצון אצל הלקוחות. דוגמה ברורה לכך ניתן למצוא באיסוף הנוסעים. שלא כמו בחלק ממדינות המערב, קורה לא אחת שאוטובוס עוצר בתחנה, אוסף נוסעים וכאשר הנוסעים עולים כבר הוא אינו מתחיל בנסיעה לפני שאחרוני הנוסעים העבירו את כרטיסיהם. ברווח הזמן הזה מגיעים לתחנה נוסעים חדשים שמבקשים לעלות לאוטובוס, והנהג במקום להמשיך בנסיעתו מעלה אותם ולפעמים גם נוסעים שבאים אחריהם. באופן זה הוא מעכב את הנסיעה וגם גורם להידחסותם באוטובוס של נוסעים רבים כמו בקופסת סרדינים. שירות טוב לנוסע פירושו להביא אותו אל היעד בצורה מהירה וללא עכבות. על הנסיעה להיות מהירה באופן התואם את החוק ואינו מסכן את הנוסע בשאיפה שכל עצירה בתחנה תהיה קצרה ככל שניתן. תרבות נהיגה שכזו משפיעה לטובה לא רק על הנוסעים אלא על זרימת התנועה של שאר הנהגים בכבישים. עיכוב לא מוצדק במקרה של תאונה, מאטה מערכת הד-ווייס את האוטובוסים שהספיקו לחלוף לפני התאונה, כדי שיקלטו את הנוסעים שמיועדים לחכות לאוטובוסים המתעכבים. עיכוב זה, שלכאורה בא להטיב עם אלה שעתידים להתעכב ולחסוך מהנהגים צעקות בנוסח "למה איחרת?!", אינו מוצדק ואולי אף לא חוקי. במצב רגיל אסור לאוטובוס לאחר להגיע לתחנה. לא כן במצב של תאונה או פקק. התרבות הצרכנית הקלוקלת הגורמת לחלק מהנוסעים להטיל את האחריות לאיחור על הנהג פוגעת בתדמית החברה. אולם שיפור התדמית, אסור שייעשה על חשבונם של נוסעים אחרים. הודאתה של קווים בכך שהיא מעכבת במתכוון נוסעים מעלה סוגייה חדשה אותה צריך המאסדר (משרד התחבורה) לברר. ייתכן שגם חברות תחבורה ציבורית נוספות עושות שימוש במערכת זו ומעכבות את נוסעיהן. על הנוסע להכיר בכך שייתכנו עיכובים בלתי צפויים. אין שום הצדקה לפגוע בנוסעים אחרים כדי לרצות אחרים. אי התערבות בנושא מצד המאסדר צריכה בהכרח להביא להתערבות מצד המחוקק.
|
תאריך:
|
26/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
27/06/2010
|
|
עידן יוסף
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מיץמן
|
26/06/10 23:08
|
|
כן, השר יובל שטייניץ אינו מרוצה מסירובו של הציבור הישראלי להניח לפרשת גלעד שליט לגווע, וברוב נחישות הוא מודיע על החלטות אשר אמורות להתקבל בשכל ולא ברגש, ובוודאי שלא ברחוב.
|
|
|
כשאני מתקשרת להזכיר לרוני שקבענו להיפגש ולשוחח על הפרעות אכילה הוא ממהר לתקן אותי "אכילה רגשית", לא "הפרעות אכילה", והוא צודק.
|
|
|
נראה כי המשטים לעבר עזה הפכו לאופנה, שכן נמצא המרשם הנכון שבאמצעותו ניתן לכופף את ישראל. מארגני המשטים הבינו כי פיגועים ואוטובוסים מפוצצים מעוררים את אהדת העולם לישראל, משייכים את אויבי ישראל לטרור, לאלימות ולדם, ומאחדים את הישראלים מאחורי הימין הקיצוני. לעומת זאת, משט של סיוע הומניטרי יוצר דעת קהל אוהדת לערבים הדואגים כל כך לזכויות האדם של המסכנים הכלואים בעזה והמביעים את דאגתם בדרכי שלום.
|
|
|
את תוצאותיו של הניסוי הבא במרבית כיתות הלימוד בישראל ניתן לנבא. נשאל את התלמידים על אירועים חשובים בהיסטוריה היהודית, ואת האירועים שיציינו התלמידים נמקם על ציר זמן שיתחיל מנדידת אברהם אבינו מאוּר כַּשְׂדִּים ויסתיים ב"עופרת יצוקה". צפיפות ההתרחשויות תאלצנו לכתוב את האירועים בכתב קטן ובתמציתיות עד בערך למרד בר-כוכבא. משם ואילך, לעומת זאת, יישאר הציר בלתי מוכתם (אפשר למעט גירוש ספרד) עד אולי הקונגרס הציוני הראשון, שעמו מתחדשת ההיסטוריה היהודית לאחר כאלפיים שנות דממה.
|
|
|
אקדים ואומר כי איני חבר של יוני, ועל כן לא אתיימר לדבר בשמו או בשם רצונותיו כמו "חבריו ובני מחזורו", שחתמו על מכתב גלוי לאחיו של יוני בהקשר של גלעד שליט. בכלל, בחיפה, העיר בה גדלתי, מנהגי האבלות היו קצת שונים: שם לא מקובל היה ש"חברים" מנסים להטיף למשפחה לנהוג כך או אחרת, ודאי לא מעל דפי התקשורת. שם, בחיפה, היה מקובל יותר לבוא לבקר מאשר לנסות לקדם אג'נדה על גב המשפחה האבלה. אבל זה היה בחיפה.
|
|
|
|