לאן תלך אימא אסתר?

בעקבות המשט האחרון לעזה שהסתיים במותם של "שוחרי שלום" פרו-חמאסים אשר התנפלו על חיילי הקומנדו הימי לרוצחם, הפגינו המוני בני אדם בעולם נגד ישראל, וחלקם אף תבעו בגלוי את החרבתה. זאת תביעה שהופכת לאט לאט לסוג של מנטרה חוזרת ונשנית, שככל שחוזרים עליה יותר, יש סכנה שתהפוך למציאות.

כמו תביעתו המתמשכת של קאטו בסופו של כל נאום ברומא הקיסרית: "ואת קרתגו יש לחסל", קיימת אפשרות שהקהילה הבינלאומית תחליט שכדאי לחסל את מדינת היהודים למען שלום העולם, החלטה שתוצג כתיקון "העוול" ההיסטורי שעוללה מדינת היהודים לפלשתינים למען השבת הצדק לעולם.

קריאות אלו מזכירות לי הסיפורים שסיפרה לי אמי בילדותי על הגורמים לעלייתה לארץ ממרוקו: כיצד השכנים המוסלמים שלהם שם התעמרו בהם מדי יום ונהגו לצעוק באוזניהם "יהודים לכו לפלשתינה", "הסתלקו מארצנו". ומשפחתי יחד עם יהודים רבים הלכו. הם עזבו הכל מאחוריהם ונסעו לפלשתינה - המדינה היחידה שרצתה בהם. הם הגיעו לארץ לא קלה, מקום שבו חיו יהודים בלתי מוכרים להם שהגיעו מכל קצוות העולם. הם סבלו בשנות הצנע ועבדו בעבודות דחק. אבל למרות כל הקשיים, וכאלה היו המון, התאהבה אמי בארץ, התערתה בה, הקימה משפחה, עבדה קשה ושלחה בנים לשרת ביחידות קרביות בצבא ההגנה לישראל.

בכל פעם שתהיתי על פשר הקשר הנפשי החזק של אמי לארץ, היא שבה ואמרה: "כי זה שלי" והוסיפה, "אני מוכנה לישון פה ברחוב ולא לחיות במרוקו". כנראה שצריך להיוולד במקום זר ועוין כדי להודות על מזלך הטוב שהגעת למקום שפתח את זרועותיו והפך למולדתך - מקום שאינו זומם לרצוח אותך נפש ושבו קניינך (המועט) הוא רק שלך.

כיום צועקים ברחובות העולם הערבי (וגם המערבי) בניהם ובני בניהם של אותם אנשים שזעקו לאמי וליהודים רבים בעבר ללכת לפלשתינה. רק שהפעם הם צועקים סיסמה אחרת: "לכו מפלשתינה". חלקם, כמו חברי אש"ף הצדיקים, מוכנים ברוחב ליבם הציני להתיר ליהודים שנולדו לפני 1917, שנת הצהרת בלפור, להישאר בארץ, אך את כל השאר - לסלק. חלק אחר גורס כי על כל היהודים לחזור לארצות מוצאם - לאירופה, לרוסיה, לאסיה ולאפריקה. והפופולריים שביניהם - כמו חמאס, חיזבאללה ואל-קאעידה - מתכננים לחסל את היהודים במקום שבו הם נמצאים ובכך לחסוך את ה"טרנספר" ולפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

ונניח שיום נורא אחד יקרה מה שכולנו מקווים כי לעולם לא יקרה, ולמעלה מחמישה מיליון תושביה היהודים של ישראל יסכימו מרצונם או מכורח הנסיבות הקשות להתפנות ממנה. לאן הם ילכו? למרוקו, לפרס, למצרים, לסוריה, לפולין? הרי משם הם נזרקו בעבר בבושת פנים. שם האיצו בהם ללכת לפלשתינה. גם בתיהם שם כבר נתפסו על-ידי לא יהודים. לאן ילכו אם כן? לאמריקה שמוכנה כל שנה לקלוט לשטחה רק כמה עשרות אלפי מהגרים חוקיים בלבד? לקנדה שממיינת את הנכנסים אליה בכברה דקה ובשום מקרה לא תקלוט זקנים, ילדים והמוני יהודים שרובם בעלי מקצועות לא נדרשים? אין אף מדינה אחת בעולם שתסכים לקלוט מיליוני פליטים. ואולי במקרה כזה "יאלצו" הערבים, אדוניה החדשים של הארץ, לתכנן "פתרון סופי" משלהם?

גם אם נסכים כי לערבים שחיו כאן נגרם עוול, למרות שפתחו נגדנו במלחמת השמד, הרי שעל-מנת לתקנו אין בשום אופן ליצור עוול חדש, על-ידי גירושם של מיליוני יהודים היושבים בארץ זה עשרות שנים ומסירת רכושם לצאצאי הפליטים הערבים. אלא שכלל זה, שאין מתקנים עוול ישן על-ידי יצירת עוול חדש, תקף לכל בן אנוש חוץ מאשר ליהודים. ודווקא ממשלות ישראל מאמצות יחס מפלה זה, שלפיו כדי לתקן את "עוולות הכיבוש" ולהביא "שלום", יש לגרש יהודים. ואכן יהודים גורשו לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים מבתיהם בסיני, ולאחרונה, גם ללא הסכם, גורשו מבתיהם ביהודה ושומרון ובעזה.

אז לאן תלך אמא אסתר הפעם? איזו ארץ תקבל אותה אם "העולם הנאור" יחליט מחר להביא גאולה לעולם ולחסל את הפרויקט ה"קולוניאלי" הציוני? לאן תלך אמא?