לוביסטים בכנסת - דרושה חקיקה

בתקופה האחרונה אנחנו עדים להתחזקות המאבק נגד הלוביסטים, שהשתלטו על פעילות הרשות המחוקקת של מדינת ישראל ושפוגעים בתפקוד שלה. הבעייתיות בפעילות של הלוביסטים היא לא תופעה חדשה, והיא גם לא בעיה ייחודית שקיימת רק במדינת ישראל, כאשר בכל העולם נמצאו הסדרים, שמצד אחד שמרו על הצדדים החיוביים של פעילות הלובי, ושמן הצד השני הגבילו את הפעילות, ומנעו בכך פגיעה בדמוקרטיה, שנובעת מפעילות יתר של לוביסטים. בהתבסס על מחקרים בעולם, וניסיון של מדינות אחרות, לוביסטים עושים עבודה שהיא חשובה לדמוקרטיה, כאשר יש עליהם פיקוח ומגבלות, אך הם יכולים גם להרוס את הדמוקרטיה ולדרדר את המדינה לכאוס, כאשר הפעילות שלהם לא-מפוקחת ונשלטת על-ידי בעלי הון, שמונעים מאינטרסים צרים.

ישנן דרכים להגביל את הלוביסטים, ובעולם המערבי התגבשה הסכמה, לגבי הדרכים להסדרת פעילות תקינה של הלוביסטים. הסכמה זו מתבססת על ההנחה שיש ליצור איזון, בין פעילות והשפעה של לוביסטים שמייצגים ערכים כלכליים צרים, ללוביסטים שמייצגים ערכים חברתיים ציבוריים. בכדי להשיג איזון זה, ברוב המדינות נחקקו חוקים שמגבילים הן את הפעילות הכלכלית של הלוביסטים, והן את חופש התנועה שלהם. במסגרת חוקים אלה, נקבע שלוביסטים יחויבו לפרסם את משכורתם והיא תהיה מפוקחת, אנשי עסקים יחויבו לפרסם את ההוצאות על פעילות לובי, וההוצאה המותרת על פעילות לובי הוגבלה. במקביל התקבלו גם חוקים שהגבילו את תנועת הלוביסטים, כאשר בין השאר נקבע שהם לא יוכלו להיכנס לוועדות, מספרם ברשות המחוקקת הוגבל, והם חויבו להזדהות בכל פעם שהם ניהלו שיחה עם המחוקקים. חוקי צינון נגד לוביסטים גם הם נחקקו, כאשר נעשה ניסיון למנוע מאנשים בעלי השפעה במערכת הציבורית לעבוד עבור האינטרס של בעלי ההון. חוקים אלה קבעו כי יועצים פוליטיים, פעילים פוליטיים ועובדי ציבור למיניהם לא יוכלו לעבוד כלוביסטים, מבלי לעבור תקופת צינון משמעותית של לפחות שנה.

בישראל, רק לאחרונה נקבעו מגבלות על פעילות הלוביסטים, אבל מגבלות אלה היו מעטות מדי, ולכן לא הצליחו ליצור את האיזון הנדרש, כאשר לא נקבעו מספיק מגבלות כלכליות עליהם, וגם לא מספיק מגבלות על התנועה שלהם. המצב כיום מעיד על חוסר האיזון, כשניתן לראות שבעלי ההון הצליחו לא רק לשכור עשרות לוביסטים, שעובדים בכנסת ומייצגים אותם, אלא הם גם הצליחו להעסיק את האנשים בעלי הניסיון הרב ביותר במערכת הפוליטית. התוצאה היא, שבכל דיון שיש לו חשיבות כלכלית, ניתן לראות בכנסת "צבא" של לוביסטים מנוסים, שברובם היו עוזרי שרים או עוזרים פרלמנטריים, שבאים לייצג את בעלי ההון. לוביסטים משפיעים אלה, מייצגים את האינטרסים השונים של החברות הכלכליות, בעוד האינטרס הציבורי מיוצג רק על-ידי מיעוט של אזרחים, שפועלים בדרך-כלל בהתנדבות. התוצאה היא שגם במקרה הטוב, כאשר ארגונים חברתיים מצליחים לגייס כסף כדי להעסיק חברת לובי, הם עדיין נמצאים בנחיתות אל מול הלוביסטים הרבים והמנוסים של בעלי ההון.

הלוביסטים עצמם לא אשמים במצב, אבל יש צורך אמיתי להסדיר את פעילותם, בדיוק כמו שהתמודדו עם התופעה בעולם, באמצעות חקיקה משמעותית יותר, שתגביל את הפעילות והתנועה שלהם ותפקח על המשאבים שמושקעים בפעילות לוביסטית.