I would actually rather die than be a celebrity slime!!! Anonymous.
למעשה הייתי מעדיף למות מאשר ליהפך לסלבריטי מתפלש ברפש!!!
אלמוני.
הם קוראים לעצמם "כלב השמירה של הדמוקרטיה". אין עלבון גדול מזה לחיה מקסימה, משדרת תמיד טוב לב, ידידות, אהבה ללא סייג ונאמנות. העיתונאים של הצהובונים המודפסים והאלקטרונים הם ההיפך הגמור. הם הרפש של החברה הישראלית. הם עוסקים בזוהמה באקטזה חולנית ופאטולוגית שהיא מעבר לדרישות המקצוע. זה לא פלא שאנשים קטנים וקטנוניים כאלה, ש"מתפלשים יומיום בצואתם הם וצואתם של אחרים", חייבים להפיץ ריח רע, משהו מוכרח להידבק בהם.
אילולא התקשורת המתעללת, הישראלים יכלו להידמות לצ'יליאנים
תלמדו מאסון המכרות ב-Chile . אני נולדתי ביבשת הדרום אמריקנית. יש לי סנטימנטים מיוחדים לצ'ילה. את תקופת הילדות וההתבגרות עברתי בסנטיאגו, עיר הבירה של צ'ילה, עד שעליתי ארצה בעליה ציונית-חלוצית. אני נוהג לומר למכרים צ'יליאנים שאני מתכתב איתם לפעמים, שעבורי צ'ילה היא המולדת השניה.
אני עקבתי כמו כולם באסון שהתרחש במכרות הנחושת במדבר אטאקמה בצפון המדינה. גם שם היו מדי פעם כאלה שניסו דרך העיתון ובאינטרנט, לשבור את הסולידריות הנפלאה ששררה בין כל חלקי העם. הרוב ה"דומם" לא איפשר להם להשתלח וזה לא דבר של מה בכך. העם עדיין מאוד מפולג בין הימין לבין השמאל.
הנשיא הנוכחי הוא מהמפלגה השמרנית וכאשר פנה לארה"ב בבקשת סיוע ממדעני נאסא, השמאל לא אהב את זה, בלשון המעטה. צריך לזכור שברעידת האדמה לפני שנתיים, הנשיאה הקודמת של צ'ילה שבאה מהשמאל, לא הסכימה לקבל סיוע מ"מדינות קפיטליסטיות" - גם לא מישראל. אבל הפטריוטיזם הדרום האמריקני הידוע ניצח את הפלגנות האידיולוגית. משך קרוב לשלושה חודשים כל אזרחי צ'ילה, גם אלה שחיים בניכר, היו צמודים ועוקבים בדאגה למה שקורה לשני תריסרי עובדי מכרות. לא היו דרישות לועדות חקירה אבל הממשלה החליטה לחזק את הפקוח על הבטיחות של העובדים במכרות.
השריפה בכרמל הוכיחה לנו שוב שיש לנו מדינה מקובלת על מדינות בעולם שלא היססו ולא השתהו ושלחו מטוסים וחומרי כיבוי שריפות.
וגם יש לנו עם נפלא:
על הכבאים אין צורך להוסיף ולשבח על חירוף הנפש שלהם ועל דבקות במשימה שהם הפגינו;
גם ההתגייסות של השוטרים והפריסה המהירה הייתה יוצאת דופן;
צה"ל וחיל האויר ניהלו בשקט ומאחורי הקלעים תאום מרשים של כל המטוסים שחגו באויר כשפתרו בעיות מורכבות של שפה ונוהלי עבודה שונים;
גם תפקודו של ראש הממשלה היה מרשים ותרשו לי לצטט את דבריו של אלוף מיל מצנע,ראש עירית חיפה ויו"ר מפלגת ההעבודה לשעבר, - שהוא לא בדיוק מחסידיו - ששיבח אותו על שלקח פיקוד על כל המבצע המורכב של תאומים עם כל הזרועות שהשתתפו וגם את התבונה המדינית שלו כשפנה הן לטורקיה והן לרשות הפלשתינית בבקשת עזרה;
חייבים להזכיר גם את משרד החוץ שבשקט, בלי להופיע בתקשורת ובאמצעות קשרים טובים של שר החוץ ליברמן עם כמה מעמיתיו בעיקר במזרח אירופה, עשתה עבודה מצויינת ומהירה. אנחנו מדברים על אותו ה"רוסי שאומר את האמת בגסות הרוח" שהתקשורת סימנה אותו כ"אויב העם שלא היה בפלמ"ח, בהגנה או בקיבוץ";
אבל מה שהרשים אותי הכי הרבה, הייתה ההתגייסות של העם. הצעיר בן 16 שנשרף למוות היה מתנדב. כמוהו התנדבו רבים לסייע בכיבוי השריפה. אחרים עברו מבית לבית ובדקו שלא נשארו תושבים בביתם. והכי מרשים הם אלפי האזרחים שהיו מוכנים לארח משפחות שאולצו לעזוב את ביתם בגלל הסכנה.
לעומתם, כשעופות הטרף הריחו שאפשר לעשות הון פוליטי מפרשת השריפה, הם החלו בהתקפתם. כבר למחרת בבוקר, כשעדיין לא זוהו החללים והמשפחות לא ידעו אם יקירם מצוי ביניהם או שניצל, הביע כתב הספורט לשעבר, דן שילון את דעתו שזה "מחדל של המדינה". זאת הייתה ירית הפתיחה. מכבי האש מגוייסים מכל הארץ עוברים שעות ללא שינה ומנסים לעצור את האש בגופם ממש - וכתב הספורט לשעבר כבר מתחיל במלאכת הטלת הרפש המתועב. אחרי חצי שעה, הפרשן המדיני, אודי סגל, כבר סימן את המטרה ואמר שזה "מחדל של הממשלה" ובעיקר של אלי ישי.
לא חשוב שכולם יודעים שכל ממשלות ישראל אשמות כי אנחנו מומחים בהפקת לקחים אחרי האסון. ואני גם לא בטוח שזה נובע רק מרשלנות של ממשלה. אולי הסיבה היא שיש דברים בוערים יותר בגלל שזאת מדינה מטורפת, שצריכה להאבק יומיום באתגרים חדשים ולהקדיש להם זמן וגם כסף? אבל בשביל רואי השחורות המקצוענים זה פרט שולי.
כמה רוע, כמה שפל, כמה נבזה, כמה אטום אתה צריך ליהיות כדי לא להבין שיש זמן לביקורת ויש זמן לפסוק: "כל ישראל ערבים זה לזה". אחד הערוצים ריאיין צעירה דרוזית צעירה מעוספיה או מדלית אל כרמל אשר ביטאה את מה שאני ואולי רבים אחרים חשו: גועל נפש על תקשורת מנוולת. היא אמרה לכתב מיוזמתה בלי שנשאלה על כך, ש"בזמנים כאלה צריכים כולם ליהיות מאוחדים ולהיאבק באש ולא לחפש אשמים". דברים כדורבנות מפי צעירה דרוזית בלתי ידועה הרבה יותר פטריוטית ונבונה מחבורת בני הבליעל הללו שאני לא מבין למה אנחנו עדיין סובלים אותם.
התקשורת מחפשת אשמים - רק לא מבקרת את עצמה
והתקשורת מחפשת אשמים. לא צריך לחפש אשמים: היכן הייתם אתם, העיתונאים כל השנים? צבועים, למה לא התרעתם על האסון הוודאי שעלול להתרחש? הרי ידעתם שזה יקרה. עובדה: אחד העיתונים טרח ופירסם את כל ההחלטות של הועדות שהוקמו ע"י הממשלה עם תחזיות אפוקליפטיות אם המלצותיהם לא ימומשו - אז כן ידעתם וכל השנים שתקתם? הא, מה יש? היו לכם חדשות טריות יותר ובגלל זה לא ביצעתם את תפקידכם כ"כלב שומר הדמוקרטיה"? זה התרוץ שלכם? זה תרוץ עלוב למדי שפוגע באינטליגנציה של כולנו. אתם התקשורת, אשמים בדיוק כמו כל ממשלות ישראל שהזניחו את הטיפול בשריפות.
תמיד אפשר להמציא סיבות/תרוצים למה קרתה ההזנחה הזאת: מלחמות, פיגועים, אבטלה, פרובוקציות מבחוץ ומבפנים ואין תקציב, כמובן. אבל אתם יותר מומחים לבקר אחרים ולמצוא אשמים. אתם מצטיינים בכך. רק את עצמכם אתם לא מבקרים, אפילו לא לכאורה עם תוכניות "פרווה" מתוכנתות היטב שהיינו עדים להם בשנים האחרונות. דעו לכם, זה לא עובד עלינו יותר.
מה שאותי הקפיץ, הוא מאמר על כמעט דף שלם באחד הצהובונים, אני לא זוכר אם זה היה
מעריב או
ידיעות אחרונות, ובו תאור על גיבור חדש שנולד. אתם וודאי חושבים שהעיתונאי התכוון לאיזה כבאי? אתם טועים. הוא התכוון לעצמו. הוא טוען שהציל שני נוסעי האוטובוס שהצליחו לקפוץ ממנו ברגע האחרון והוא - העיתונאי הגיבור - הכניס אותם לתוך רכבו, עבר דרך מסך של אש וסיים עם Happy End. לא ייאמן עד להיכן מגיעה החוצפה של אנשי התקשורת.
אני בטוח שבעוד שנה ועדה תחליט להעניק לו פרס על גבורתו. הוועדה תיהיה מורכבת מעיתונאים כמובן - מה חשבתם שהם יתנו לכם לשבת בוועדה שעלולה לבחור אולי איזה כבאי עלום שם או מתנדב כזוכה הפרס!
כדי להסיר כל ספק אני הפסקתי לקנות עיתונים לפני יותר מעשרים שנה. מה שכתבתי כאן קראתי כשמצאתי את העיתון זרוק על המדרכה. לפחות לא תרמתי להם כמה שקלים עלובים כדי שימשיכו להתעלל בנו ללא הפסק.
כמעט שכחתי, בחרתי שני "מחדלים" מתוך רשימה כדי שתוכלו למנוע "לפני שהם מתרחשים ולא תצטרכו לבוא בביקורת אחרי":
1. אי מוכנות של העורף למלחמה בינינו לבין הציר אירן-חיזבאללה-סוריה-חאמס שכולם מדברים שאוטו-טו-טו-טו עומדת לפרוץ כבר בשנה הבאה;
2. אי מוכנות של הבנינים בארץ שנבנו לפני התקן המחייב, במקרה של רעידת אדמה שכל הגאולוגים מבטיחים לנו שזה יקרה אבל לא יודעים מתי.
הנה, לא תוכלו להגיד שלא ידעתם. חבל שאין לי את כתובות הדואר האלקטרוני שלכם כדי לשלוח לכם את המאמר שלי - כדי שאח"כ נוכל להתחשבן, בדיוק כמו שאתם נוהגים!
