|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מרככים ומלבינים במכבסת המילים (ב')
|
לו היה כיסוי ממשי להגדרה המילונית של מילים ומושגים, היה גלעד שליט חופשי ● השואה - הולכת וזולה בשפתנו והשימוש בה, במובן מסוים, הוא חילול זכר קורבנותיה ● ו"לקינוח": מילים מכובסות של פקידה במשרד
|
ראוי ואפשרי בעולם תקין ומתוקן, שבו יש כיסוי ממשי להגדרה המילונית של מילים ומושגים, היה גלעד שליט מותר מבית האסורים ונמצא מזה זמן בבית. פעם אחר פעם, מעל לכל במה מוזמנת ומיקרופון מזדמן, שב שר הביטחון אהוד ברק ואומר כי ישראל עושה כל מאמץ ראוי ואפשרי לשחרורו של שליט. היענות לתביעותיו (הסחטניות, אמת!) של החמאס, אשר תג המחיר לשחרורו של שליט נקוב, מוצהר וידוע לישראל זה מכבר, היא ודאי צעד ראוי ואפשרי. יש סיבות שונות לאי-היענותה של ישראל לתביעות החמאס. נימוקיה, לרבות המקוממים שבהם, עימה, אבל הם ודאי לא כלולים בשטח השיפוט המושגי ובשדה הסמנטי המילולי של מה שהוא בחזקת ראוי ואפשרי. מחדל, שואה לא כל הזנחה היא מחדל. לא כל רשלנות היא שערוריה. לא כל מסקנותיה הלא מיושמות של ועדה כלשהי הכתובות בכרכים עבי-כרס, המונחים כאבנים שאין להן הופכין על מדפים מאובקים או במעבה מגירות, הן בבחינת מחדל. גם תאומתו של המחדל – שואה, הולכת וזולה בשפתנו. לא כל חורבן, קשה ומזעזע ככל שיהיה, הוא שואה. פרופורציה. השימוש הרווח במנוח שואה הוא, במובן מסוים, חילול זכר קורבנותיה. תבוא ביום ראשון עדות אישית קטנה, אם תורשה לי: ביום חמישי אחד, בשעה של קבלת קהל במשרד כלשהו, הגיע תורי. התיישבתי. הפקידה שמולי שמעה אותי. היא לא נדרשה למאמץ עילאי כדי להסדיר את הטיפול בענייני, אבל לפתע קיבלה שיחה שמן הסתם סבלה דיחוי, אבל לפקידה לא התחשק לדחות אותה. היא עשתה לי באצבעות כף היד שלא החזיקה בשפופרת הטלפון סימן מוסכם של 'רק רגע'. רגע הוא מובן נזיל. השיחה התארכה. זעתי על כיסאי באי-נוחות מופגנת, רומז לה רמז דק כעובי פיל שעם כל הכבוד לשיחתה, היא אמורה לטפל בי. לפתע, קטעה את שיחתה – אני הייתי קטוע זה חמש דקות – ואמרה לי: "תבוא ביום ראשון". היא התכוונה להגיד לי במילותיה המכובסות, שיש לה משהו יותר חשוב לעשות עכשיו מאשר לטפל בי. הלכתי. ביום ראשון עשיתי דבר אחר. לא באתי.
|
| תאריך:
|
16/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/12/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
מרככים ומלבינים במכבסת המילים (ב')
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
דינה יוגב
|
16/12/10 11:59
|
|
|
|
2
|
|
ענבל
|
16/12/10 14:07
|
|
בימים האחרונים עסקנו כולנו, איך לא, באסון הקשה שפקד את הכרמל והמדינה כולה. אובדן חיי האדם, המראות הקשים של מרחבי טבע ירוק ההולכים וכלים באש הנוראה, תפקוד הכבאים וכוחות ההצלה, והחיפוש אחר האשם בקושי להתמודד עם השריפה. אולם לאחר כל זאת, כשגם התקשורת תעזוב את החפ"ק באוניברסיטת חיפה, ניוותר עם פצע שנחרך בנופיו הירוקים של הכרמל, אסון אקולוגי קשה ופגיעה באחד הנרטיבים של מדינת ישראל.
|
|
|
|
|
הדיון במשפט גלאט-ברקוביץ' נגד הארץ עמד אתמול בסימן הפרטים המפתיעים שעלו מעדותו של כתב חדשות ערוץ 2 משה נוסבאום. לאורך השנים האחרונות, מאז התפוצצה פרשת סיריל קרן ובעקבות החקירה שחשפה כי ליאורה גלאט-ברקוביץ' היא שהדליפה את מסמכי חיקור הדין של אריאל שרון לעיתונאי הארץ ברוך קרא, הכחיש נוסבאום כי הוא המקור המשטרתי שכונה "נשר", שעל-פי ראש צוות החקירה ערן שנדר, מסר לידיו את העותק המודלף של חיקור הדין.
|
|
|
|
|
תנועת אומ"ץ התריעה זה מכבר בנושא רעידות האדמה, פנינו לשר השיכון ולשר הפנים וזכינו להתייחסות מזערית בנושא חמור זה הקשור לחיי אדם. לצערנו עד ליום השריפה ביערות הכרמל, לא חדרה לתודעתכם ולתודעת הציבור עד כמה מדינת ישראל אינה ערוכה לאסונות ולמצבי חרום.
|
|
|
|
|
ישבתי כהרגלי על הכורסה הנוחה מול הטלוויזיה, אצבעי נחה על כפתור השלט, "מזפזפ". על המרקע, המגישים השרמנטיים חפרו באלגנטיות בראשי, קודחים את החדשות הישנות ומקדיחים את התבשיל. ה"זפזופ" בין הערוצים לא הועיל. כולם הראו אותו דבר...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
