בעקבות מאמרו האחרון של תומאס פרידמן, "בדיקת מציאות", יש מקום לתהות האם "מגזין מראה" ו"
מחלקה ראשונה" אינם רשאים לתבוע את חתן פרס פוליצר לעיתונות (פעמיים, ויש אתרי אינטרנט האומרים שלוש) על גניבת רעיונות והפרת זכויות יוצרים של מאמרנו מאפריל, שהתייחס לסוגי התמכרויות הנוגעים לדבר, או לכל הפחות לגבות דמי ייעוץ/ריפוי הגונים... יחד עם זאת, יש מספר אינדיקטורים מעודדים, אשר אולי מאפשרים להקל עימו במקצת;
ראשית, נראה שחתן הפרס עצמו נרשם לתוכנית גמילה כלשהי, מאחר שמתחיל הוא להבחין שקיימת גם מציאות. לא ברור אם אכן מדובר בתוכנית גמילה בסנטוריום ממש, או ב"התפכחות ויקיליקס", שאולי ביום מן הימים (בהדלפות עתידיות ממחשבי שירותי ביון?) עוד תתגלה כפעילות מוצלחת של סוכנויות מערביות מסוימות, שקצו בהזיות מחלקת המדינה והמזכירה העומדת בראשה. כך או כך, מגיע יישר-כוח.
שנית, פרידמן - מועמד ראוי לקבלת פרס נובל לשלום מידי אלה שבעורקיהם זורם דם ויקינגי מלכותי (בנוסף לדמי קרבנותיהם מהולים ביין אותם נהגו לגמוע מראשיהם הערופים תוך השמעת קריאות צהלה 'סקול') - נראה כמתחיל להבחין בסימנים של מציאות שאיננה וירטואלית, מציאות במהלכה תוכניתו המדינית המפוארת וההזויה כבר הוגשה בעבר לכבוד היושב-ראש אבו-מאזן, על-ידי ראש הממשלה
אהוד אולמרט, ו...נדחתה בריש גלי.
שלישית, הוא מתחיל להבחין במצבה של ארה"ב (אוניית ענק השוקעת במהירות), ושבמקום להכתיב לאחרים, מוטב כי תיחלץ מוקדם מספיק להצלת עצמה, וזאת, כאשר נדרשת פעילות ממשית ולא רק פוטו-אופס מרוטשות בפוטו-שופ וחיוכי מדשאות בבית הלבן.
ולבסוף, נקודת אור אמיתית במאמרו, הגלומה בהצעתו לקובעי המדיניות בארה"ב "לרדת מהגב" של ישראל, ולחפש שדות מרעה אחרים... הללויה!!! אם יהיה בחזקת 'נאה דורש - נאה מקיים' כי אז יש סיכוי שגם אנו "נצא לחופשה" במאמריו, ששפת הביבים בהם כלפי ראשי מדינה כבר החלה להטריד אפילו את המחוספסים שבקרבנו.
שנה טובה, מיסטר תומאס פרידמן.
