שביתת הפרקליטים העלתה לכותרות, בין היתר, את הזכות לשביתה ואת הזכות לקיום משא-ומתן. ברשימתי זו אסקור את זכויות האדם האישיות והקיבוציות, הזכויות לשביתה ולהשבתה והזכות למשא-ומתן. ארגוני עובדים הם גוף מיוחד במינו. תכליתם לשאת ולתת עם מעבידים במטרה להגיע להסכמה עימם על תנאי העבודה של העובדים ועל מדיניות יחסי העבודה במקום העבודה. בכך הם מאזנים את כוח המיקוח של העובדים, שכפרטים הוא חלש מזה של המעבידים.
המעביד יוצא נשכר באשר אין הוא נושא ונותן עם כל עובד בנפרד. בסופו של משא-ומתן שבמהותו מהווה ויתורים הדדיים, נכרת הסכם קיבוצי ובו זכויות חדשות של העובדים ושיפור הקיימות, כמו גם חובות של העובדים. זכות ההתארגנות היא זכות יסוד. היא לא נקבעה במפורש בחוקתנו משטרם כונן חוק יסוד: זכויות חברתיות. הזכות האישית של כל אחד להצטרף לארגון צומחת מהזכות ל
כבוד האדם.
ההסכם הקיבוצי הוא בעל אופי חוזי. ייחודו בכך שכל ה"הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי-עבודה, סיום-עבודה, וחובות אישיות המו-טלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם (להלן: הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה-עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין ..." (סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים).
הווה אומר שבכך נכרת הסכם אישי עם כל עובד, הכולל הן את הזכויות והן את החובות שבהסכם הקיבוצי. אלו תקפות גם לאחר פקיעת ההסכם הקיבוצי. הסכם קיבוצי כולל גם חלק כללי של הסכמות בין ארגון העובדים והמעביד. בעיני אין הבדל בין החלקים: הן החלק של הסכמות כלליות בין מעביד לארגון העובדים והן החלק הקובע זכויות וחובות של העובדים הבודדים, תכליתן קביעות לגבי התנהלות היחסים בעבודה. על כן אלו ואלו כלולים בעיני גם בהסכם האישי של כל עובד, והם תקפים גם לאחר פקיעת ההסכם הקיבוצי ועד לכריתת הסכם קיבוצי חדש.
מהזכות לחופש התארגנות צומחת זכות היסוד של ארגון העובדים להיאבק בדרכים שונות למען האינטרסים והזכויות של העובדים - שביתה מלאה או חלקית, משמרות מחאה ודומיהן. מהזכות לכבוד האדם ניתן ללמוד על זכותו האישית של כל עובד לשבות. גם לארגון העובדים זכות שהיא קיבוצית לשבות. אף היא זכות יסוד. היא צומחת מזכות ההתארגנות ורואים בה הגשמה של הזכות ל
חופש הביטוי. ללא הזכות לש-ביתה ומאבקים אחרים אין שיניים לזכות ההתארגנות ולכוח הארגון להגן על האינטרסים והזכויות של העובדים. בתחילת הדרך סברו משפטנים כי על עובדים שובתים חל איסור להפר חוק כלשהו. גישה זו שונתה. שביתה צריכה לכאוב.
היא עשויה לגרום נזק למעביד ולציבור. השובתים מפרים חוקים מסוימים, כגון חוקי נזיקין וחוזים. הם עשויים לפגוע בזכויות אדם, בהן גם זכויות חוקתיות, כגון זכות היציאה מהארץ או זכויות קנייניות, כגון בהפרדת מפעל או בהפרדתו של חלק ממנו. למעביד זכות להקטין את נזקו על-ידי השבתת מפעלו. בחלק מהמקרים פטר המחוקק את הארגון, העובדים והמעבידים מאחריות. כך קבע המחוקק כי שביתה והשבתה לא ייחשבו כעוולה של גרם הפרת חוזה. שביתה והשבתה גם לא ייחשבו כהפרת חוזה. המחוקק הגביל בהגבלות מסוימות שביתה בשירות הציבורי. אי קיומן אינו הופך שביתה לבלתי חוקית. הדבר משפיע על האיזונים והמש- קל שניתן ללגיטימיות השביתה.
לעומת הגישה שאין להפר חוקים בעת שביתה, הייתה בעבר גישה שלפיה שביתה היא זכות מוחלטת ואין להגבילה. גם גישה זו אין לקבל. שביתה אינה זכות מוחלטת אלא יחסית. על השביתה לה תאזן כנגד זכויות אחרות ועקרונות יסוד אחרים הנוהגים במדינה דמוקרטית. כך יש לאזנה כנגד אינטרסים של הציבור כגון בטחון המדינה או נזק כלכלי מעבר למידה.
על ארגון עובדים להגביל את הנזק שהוא גורם על-ידי השביתה באופן מידתי. עליו לשקול אם היתרון שבהגשמת מטרות השביתה שקול כנגד הנזק למעביד ולציבור. כך, למשל, בשביתה של עובדי משרד הפנים יש לאזן בין האינטרסים הלגיטימיים של העובדים לשבות, לבין הזכות לצאת מן הארץ במקרים חריגים כגון צרכים רפואיים.
האיזון נמצא על-ידי כך שבמקרים חריגים, על עובדי משרד הפנים להנפיק דרכונים. ההלכה הנוהגת היא ששביתה נגד גוף שלטוני היא פוליטית ולכן לא לגיטימית. אין לקבל גישה כוללנית זו. יש להבחין בין שביתה נגד גוף שלטוני המבקש לשנות את זכויות העובדים לשביתה נגד גוף שלטוני הפועל במסגרת מדיניות פוליטית. שביתה נגד גוף שלטוני, כגון המחוקק או הממשלה, המבקש לפגוע בזכויות עובדים, היא לגיטימית ואינה שביתה פוליטית אסורה.
כך, למשל, כאשר המחוקק ביקש להפריט את בזק, היה הדבר עשוי לפגוע בזכויות העובדים. בעיני שביתת עובדי בזק לא הייתה בגדר שביתה פוליטית אסורה. שביתה פוליטית אסורה היא שביתה נגד פעילות פוליטית, כגון פעילות לחימה. זכות ההתארגנות כוללת את הזכות של ארגון עובדים שהמעביד או ארגונו יישאו וייתנו עם ארגון העובדים.
בית המשפט העליון הקנדי פסק שהזכות למשא-ומתן קיבוצי צומחת מהזכות להתארגנות (association) זו אינה רק זכות של הפרט אלא גם זכות קיבוצית. החובה הינה לנהל משא-ומתן
בתום לב. חובה זו מוטלת על כל הצדדים. אין פירושה חובה להגיע להסכמות. תום הלב בהקשר זה הוא קריטריון התנהגות אובייקטיבי. עוצמתו גדולה ביחסי עבודה. על ארגון עובדים לתת הודעה מוקדמת לפני שביתה באופן שהמעביד יוכל להתכונן לה ולהקטין את נזקו.
על כן ההודעה צריכה להיות תכופה לפני השביתה ולא לאחר משא-ומתן. התניית משא-ומתן בהפסקת שביתה היא תנאי שלא ממן העניין. הזכות למשא-ומתן קיימת לארגון גם בעת שביתה. סירוב מעביד לשאת ולתת כשהמטרה היחידה היא לפגוע בזכות השביתה אינו לגיטימי.
