טהרנות מיותרת

לא הצלחתי להביא עצמי לכתוב עד כה על פרשת גלנט והסיבה לכך היא אמביוולנטיות ביחסי לכל הפרשה. אני מתקשה לתמוך במינוי מהטעמים עליהם מצביע עמיתי עו"ד משה מכנס שהנם טעמים כבדי משקל, למרות שעל מסקנותיו אני חולק. עלילותיו של גלנט בשירות הצבאי אינן מוכרות לי ולא ברורה לי עדיפותו על מועמדים אחרים. מבצע "עופרת יצוקה" בכל הכבוד לא היה מלחמה והפיקוד עליו אינו מעיד על כישורים צבאיים עודפים.

במאמר מוסגר - הואיל וכל המועמדים לכהונת רמטכ"ל התגייסו לאחר מלחמת יום הכיפורים וגם בלבנון 1982 הם היו עדיין קצינים זוטרים, אין לנו דרך אמיתית לבחון כישורי המצביאות שלהם ואני לא מציע לפתוח במלחמה כוללת על-מנת לעשות זאת.

הווילה של גלנט צורמת מאד ולא רק בגלל התכנון האדריכלי המגלומני. יש בה משהו כוחני, מתבדל ומתנשא על בתי שכניו, שאף הם חלילה אינם מופת לסגפנות. מי שמפקד על חיילים הנדרשים לשהות לא אחת בתנאי מגורים קשים, אינו צריך לעשות זאת מטירה. בצה"ל, להבדיל אולי מצבאות אחרים, יש להתנהלות כזאת השפעה שלילית.

הפריעו לי לא פחות התירוצים העלובים בקשר לסיפוח 28 דונם של שטח שהוכשר כמטע זיתים-טענת "המרווחים הכפולים" שנלקחו בטעות בנטיעה היא באמת משהו שלא הייתי מצפה לשמוע מקצין בדרגתו. כפי שכתב פרופ' אסא כשר הייתי מצפה מגלנט לומר שברור לו שהתנהגותו לא הייתה כמצופה והוא יפיק מכך לקחים - משום מה הוא לא נקט בקו פעולה כזה למרות הזדמנויות רבות לעשות זאת ועובדה זאת מלמדת על משהו לא טוב.לכן אין לראות ברשימה זו תמיכה במועמדותו של גלנט עצמו לתפקיד הרמטכ"ל או הסתייגות ממנה.

כאמור, איני יודע אם גלנט הוא המועמד הטוב ביותר לתפקיד הרמטכ"ל. יש להניח שלא אלמן ישראל ויש עוד כמה מועמדים מתאימים יותר או פחות. ברור שיש מי שסבור שהוא עולה בכישוריו על האחרים. כאן, בניגוד לעמדת עו"ד מכנס אני מבקש לומר שמינוי המפקד הטוב ביותר מבחינה מקצועית ופיקודית, מבין המתאימים לכהונה הבכירה, הוא בעיניי הצו המוסרי העליון העשוי לגבור על שיקולים אחרים.

הבעיה הראשונית נעוצה באמות המידה המחמירות [הרבה מעבר לנדרש להכרעה באותו עניין] שקבע בג"ץ בפרשת תא"ל ניר גלילי, שקידומו נעצר עקב קיום יחסי מין עם חיילת שהייתה נתונה לפיקודו. הנורמות המוסריות הכלליות שבהן חויבו קציני צה"ל הבכירים הן מהמחמירות ביותר ומהוות בעצם את השיקול המרכזי. בית המשפט העליון קבע לקציני צה"ל נורמות שספק אם הן נתבעות משופטים בכבודם ובעצמם וכך קבע"

"חוסנו ועוצמתו של צה"ל שואבים משני מקורות: האחד, חוסנו המוסרי, על הנורמות, הערכים ודפוסי ההתנהגות המונחים בבסיסו, והשני, חוסנו הצבאי, הסומך בין השאר על המשאב האנושי והמקצועי. כל אחד מעמודי תווך אלו נסמך על מרכיבים שונים שיש בהם כדי להשליך על השיקולים הרלוונטיים לענייננו, וביניהם הנסיבות האישיות של המפקד ושל החיילת. מכאן, שהשיקולים שאותם יש לשקול לשם קבלת החלטה כפי זו שנתקבלה בענייננו, כוללים בין השאר את חשיבותו העליונה של טוהר המידות בצה"ל; את הצורך לבער את התופעה של ניצול מיני על-רקע יחסי מרות בין מפקדים וחיילות; את הצורך לחזק את אמון הציבור בצה"ל לא רק כגוף יעיל מהבחינה המקצועית, אלא כגוף בעל אמינות, הגינות, רמת מוסר גבוהה בכלל ובמסגרת יחסי מרות בין מפקד לפקודה בפרט; "

אני כופר בקביעות הגורפות של בית המשפט העליון, על-אף שאיני חולק כלל על כך שיש לשרש את תופעת הניצול המיני בצבא- שהיא מהווה גם יחס אסור לפקוד ועקב כך הפרה של המשמעת הצבאית עצמה. בניגוד לנטען אני סבור שיכול קצין לתפקד כנדרש ממנו בצדק, באופן המושלם ביותר והערכי ביותר במערכת הצבאית ולא לשמור בהכרח על רמה נורמטיבית דומה מחוץ למערכת הצבאית, מאחר שהנורמות הנדרשות בצבא הן חלק מפקודת השגרה ומרמת האמינות המקצועית הנדרשת מכל קצין בתוך המערכת וכביטוי ללויאליות שלו למערכת ולכלליה. פרשת תא"ל ניר גלילי התייחסה להתנהלות מפקד בתוך המערכת הצבאית ואין לגזור ממנה אנלוגיה פשטנית להתנהלות מחוץ למערכת הצבאית.

העדפת קצין בינוני על קצין מעולה בגלל השיקולים נורמטיביים שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון ואשר גם עו"ד מכנס עומד על אכיפתם, משמעה עלול להיות סיכון והפקרת חיי אדם חיילים ואזרחים בשעת מבחן אמיתית ועל כן היא בלתי מוסרית במהותה. ככול הנראה לו בג"ץ היה נדרש לדון בקידומו של האדמירל נלסון המפורסם, לאור מעלליו הפוליטיים והאחרים במלכות נפולי וניאופיו עם ליידי המילטון, היה אדמירל אנגלי אחר מנהיג את הצי הבריטי בקרב טרפלגר ואולי ההיסטוריה כולה הייתה משתנה ובריטניה לא הייתה שליטת הימים למשך יותר ממאה שנים.

אם היינו נדרשים להחלטה אם להיות מנותחים על-ידי רופא מעולה שמרמה את מס הכנסה ואפילו מכה את אשתו, או על-ידי רופא בינוני מאד, שהוא כליל השלמות מבחינה מוסרית, ברור לי במה כל אחד מאיתנו היה בוחר. אף אחד מאיתנו אינו סובר ברצינות שאיכותו של רופא כרופא נמדדת בהכרח ברמתו המוסרית הכללית. אין ספק-ישנן פגימות מוסריות שדי בהן כדי לפסול רופא מבחינה מקצועית-אלו ימדדו בראש ובראשונה בהשפעתן על תפקודו המקצועי. לדוגמא,רופא שנוטש מנותח ומשאיר מלאכת הניתוח למנתח לא מיומן על-מנת לנתח ניתוח מכניס בבית חולים פרטי-מועל באמון הניתן לו כרופא.

הצדקנים והטהרנים יצעקו כעת בכל פה שמוסר אינו ניתן כלל לחלוקה - אין לי תשובה פילוסופית לשאלה- יש לי תשובה הנובעת מניסיון חיים והתבוננות ותשובתי היא שמדובר בטענה לא מבוססת. אנו נתקלים כל העת באנשים שמתנהגים למופת במערכת אחת ופחות במערכת אחרת וזאת מאחר שהתנהגות ערכית היא במידה רבה תוצאה של חיקוי ואימוץ נורמות נהוגות בחברה הרלוונטית ובהפנמת דרישות המערכת בה אתה מתפקד.

כאשר אנו מדיחים צוער מקורס קצינים עקב "סיבון" בניווט אנו עושים זאת לא בגלל רמתו המוסרית הכללית הלקויה, אלא שתנאי לתפקוד במערכת צבאית הוא דיווח נכון כלפי הדרג הפיקודי.לו היה הצוער האמור מתמנה לסוכן מכירות ושומר על אותה רמת דיווח אמין הנדרשת בצבא ללקוחות הפוטנציאליים הוא לא היה מגיע רחוק. כל מערכת רצינית דורשת אמינות ולויאליות מהכפופים לה ודרישה זו היא דרישה מערכתית ולא נורמה מוסרית כללית הנכונה ומחייבת בכל מצב.

לו היה בג"ץ מתנהל במגבלות שלטעמי חייבות להיות מושתות עליו. לו מבקר המדינה לא היה חורג מגבולות סמכותו [הערה-איני מקבל באופן עקרוני את תפיסת מבקר המדינה כיום את תפקידו וסמכויותיו - אבל זה נושא לדיון אחר] ולו היה היועץ המשפטי לממשלה מגלה מנהיגות ועוסק במהות ולא מונע מרצונו להעביר את תפוח האדמה הלוהט למקום אחר, פרשה זו לא הייתה מתנהלת כפי שהתנהלה.

לאחר שמערכות הבחירה והניפוי פעלו, ביסודיות או לא, אסור להפוך את בג"ץ לערכאת ערעור על וועדת המינויים ועל הדרג הממנה. לצערי לא נקבע גבול להתערבות בג"ץ בסוגיות אלו.כזכור היה זה אהוד ברק עצמו שהתהדר לא פעם שהוא מהווה צוק סלע הבולם את יזמותיו של שר המשפטים לשעבר,דניאל פרידמן. כעת טועם ברק את מטעמי שלטון החוק והטהרנות המשפטית הצדקנית ודומה שהטעם אינו ערב לו במיוחד-צדק פואטי.

הגענו לכך שכל מינוי לתפקיד בכיר טעון אישור מראש של בג"ץ גם ללא האשמה קונקרטית כלשהי וללא כוונה לייחס למועמד אחריות פלילית והכול בשמה של טהרנות מוסרית שהפכה בהוראת בית המשפט העליון לנורמה משפטית מחייבת .מינויו של גלנט נפסל למרות שאיש לא טען שיש כוונה כלשהי להמשיך בחקירה נגדו ולא כלשכן להעמידו לדין פלילי. אכן בהחלט יש לתבוע ממפקדי הצבא קיום נורמות אתיות ומוסריות אולם אין להפקיד את בג"ץ על אכיפתן. אין גם להציב רף פסילה שיאפשר מינוי קדושים בלבד לתפקידים הבכירים. אם לא נלמד לשים סייג ממשי להתערבות המערכת המשפטית בניהול המדינה נגיע למצב בו לא ניתן יהיה כלל להנהיגה מאימת בג"ץ וועדות חקירה. אומרים ששחיתות מסכנת את קיומה של כל חברה-לדעתי גם טהרנות יתר יכולה לגרום לאותה התוצאה.