"למי-למי יש יותר כבוד" - בערד?

ביום ה' 20.1.2001 היינו עדים לכיבוד שזכה בו השר ליברמן בערד - חיתוך הסרט של התחנה המרכזית החדשה בערד.

"הטרמינל" - שם לועזי ויומרני לתחנה הקטנה והצנועה שנפתחה לאחר שנות סבל רבות לתושבים - הוא מרכז היסעים לנוסעי התחבורה הציבורית בערד. מחד גיסא, תמוה הכבוד שבו זכה שר החוץ ליברמן, לחנוך את התחנה החדשה. מאידך גיסא, תמוה הכבוד הרב שבו כיבד השר את העיר, באירוע כה חסר חשיבות ברמה הארצית ואף האזורית.

נראה שהגיעה העת להפוך מחדש ברעיון הענקת הכיבודים בעיר באירועים עירוניים, ולהציע חשיבה חלופית לטקסים הבנאליים המזכים פוליטיקאים, שעיקר מעייניהם של רבים מהם - בהישרדות פוליטית ובקידום של אינטרסים צרים. מה גם שמדובר באישיות קיצונית המפיצה שנאה ושטנה באשר תלך, בעוד שבנגב זקוקים למסר של מתינות ופשרנות ואמונה בדו קיום.

התבוננות בתהליכים פנים עירוניים המתרחשים בערד מצביעה על שפע של פעילים מסורים במגוון תחומים בעיר. למשל, קבוצת פעילי סביבה; למשל, קבוצה הנאבקת כנגד הקמתו של המכרה בשדה בריר; למשל "הג'יפאים" שפועלים למניעת פריצות וגניבות בעיר; למשל, פעילים בתחום החינוך; ועוד כהנה וכהנה יוזמות חשובות התורמות רבות לחיוניותה של ערד, ולחתירתה לבנייה מחודשת של דימוי עצמי חיובי ואיכות עירונית.

יש לשקול הענקת כבוד באירועים מסוג חנוכת התחנה לכמה מבין הקבוצות או הפעילים, כהערכה לפעלם החשוב. אירוע כזה כדאי שיהפוך לחגיגה עירונית ויערך לאחר שעות העבודה, כדי שתושבים רבים יוכלו ליטול בו חלק.

בהזדמנות זו ניתן להציע נוהג חדש להבעת הערכה של העיר לתרומתם של תושביה - הענקת "אות יקיר העיר". אין זה אומר שעל ערד להסתגר ב-ד' אמותיה. אפשר ורצוי להזמין פוליטיקאים ובעלי עניין לאירועים, אך את הכבוד יש להעניק ליושבי עירנו. הם אלה המשקיעים ממרצם ומזמנם ומובילים שינוי, והופכים את ערד למקום שכדאי לחיות בו. זאת, למרות הקשיים הרבים שמערימה המדינה על דרכם, ולא פחות - ההנהגה הנבחרת.

ועוד הערה: לובה אליאב, שנפטר לאחרונה, עמד בראש צוות ההקמה של ערד. מן הראוי היה למצוא דרך להנצחת שמו בעיר. בנוסף, העיר חייבת להנציח את הנספים באסון "פסטיבל הזמר העברי", כדי לסגור מעגל ולהביא מזור לנפגעים ולתושבים, שנותרו ללא מענה הולם לטראומה שחוו.