למרבה הצער, לא רבים מבין צופי תוכנית הריאליטי "האח הגדול" יודעים מהו מקור שמה של התוכנית - דמות הדיקטטור הגדול מספרו הקאלטי של ג'ורג' אורוול - 1984. מכל מקום, אותו "אח גדול" ספרותי הנהיג במדינתו שלטון אימים, שחלק ממאפייניו הבולטים היה הצבת מצלמות מעקב ("טלסקרין" בלשון אורוול) בכל מקום בתחום המדינה, לרבות בבתי האזרחים. מטרת המצלמות ברורה – מרגע שנצפה מעשה שעשוי היה (ולו בדוחק) לערער את יציבות השלטון, מיד הופיעו אנשי השירות החשאי ("משטרת המחשבות") ולקחו את העבריין המועד ל"חינוך מחדש", מה שהסתיים, לרוב, ברציחת ה"חניך". מוכר, נכון?

אחד הכלים המבריקים ביותר שהגתה ויישמה מפלגתו של "האח הגדול" למניעת תרחיש מהפכני, היה ה"שיחדש" (הכלאה של המילים "שיח" ו"חדש"), דיאלקט שנועד להחליף את השפה הקודמת. בבסיס הרעיון עמדה התובנה שאם רוצים למנוע מצב דברים מסוים - מהפכה למשל - יש למנוע מהציבור להכיר את המושג שמהתממשותו חושש השלטון. כך, לדוגמה, אם רצה השלטון למנוע הפיכה שלטונית, הוא עקר מהשפה את המילה "מהפכה". העיקרון ברור: אם המושג אינו קיים – אין משיכה אליו ואין סיכוי להתממשותו. מרכיב חשוב נוסף בשיח החדש היה עיקור וריקון מושגים ומילים מתוכנם המתבקש (אובייקטיבית) ונתינת משמעות חדשה למושגים ולמילים – משמעות שמשרתת את צרכי השלטון. רק כך, כאשר עולם המושגים של הנתינים צומצם (כשהוצאו כל המושגים "הרעים") וכאשר השלטון קבע – שרירותית ממש – פירוש "הולם" לכל מילה וערך – הובטחה למפלגה אחיזת נצח במוסרות השלטון. רק כך, באמצעות "שיחדש", הצליח "האח הגדול" לטעון דבר והיפוכו בנשימה אחת, בלי שתהיה בכך שום סתירה, ולגרוס כי "עבדות היא חירות", "מלחמה היא שלום" ו"בערות היא כוח". מפחיד!

ב-1949, בזמן המלחמה הקרה, יצא הספר 1984 לאור. ממשלות המערב, שכמובן לא זיהו ב"אח הגדול" תכונה מתכונותיהן, עודדו את קריאתו וראו בו מניפסט-אנטי-קומוניסטי. האמת – הם צדקו: הם, בניגוד לאדומים ממוסקבה, לא דמו כלל לאותו אח גדול מטיל-אימה. הדמוקרטיה המודרנית של אותם הימים לא הייתה אומנם השלטון המושלם; עדיין היו לה הבעיות שלה (שקיימות עד היום): רוב שמבטל את זכויות היחיד; גיוסי חובה לצבא (מה שעומד בסתירה לגישה הליברלית שהאדם אינו כלי שרת של הכלל) ועוד. אבל בדבר אחד (לכל הפחות) שבו חטא "האח הגדול" לא חטאו הדמוקרטיות: הן לא צמצמו את עולם המושגים של האזרחים. המושגים והערכים היו ידועים לכולם, והציבור הצביע עבור ערכים שהכיר וידע. נכון – ערכים המשיכו להירמס. כך, לדוגמה, עד היום הרוב כופה על מיעוט צרכני הסמים לא להשתמש בהם. אפשר להתווכח על האם יש או אין לרוב זכות להחליט עבור המיעוט בנושא זה ובכל נושא אחר. אבל, לכל הפחות, כולנו, צרכני ומתנגדי הסם, ידענו על מה מדובר בהתנגדותנו או תמיכתנו בליטיגציה. אבל עכשיו, ובמידה לא מבוטלת של אירוניה, עקב תוכנית "האח הגדול" בארץ, יש מי מפקידי הממשל שקוראים למחיקת מושגים והוצאתם מהשיח הציבורי.