|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הרהורי יום האישה הבינ"ל: לבעוט בפמיניזם הרדיקלי
|
תמיכתם של "ארגוני נשים" באפליית גברים ובצידוד בנשים אף היכן שאישה היא מעוולת, מובילה את הנשים צעד אחורה אל התקופה בה מחמת "חוסר יכולתן השכלית והמנטאלית" הן לא הורשו לכרות חוזה ולבצע שום פעולה משפטית ● תנו לנו פמיניזם אמיתי – סלקו את המתחזה הרדיקלי!
|
|
ארגוני הפמיניזם הרדיקלי - לעזרת הנשים? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| ארגוני הנשים חושבים שאם גבר מורשע בקונפליקט מול אישה זהו אקט פמיניסטי, ואינם מבינים שמה שקורה כאן, למעשה, זה שלילת כשירותן המשפטית של נשים, קביעה כי רצונן כפי שהוא מתגלה אובייקטיבית בטל ומבוטל | |
|
|
|
|
אני לא מבין את הפמיניזם הרדיקלי. באמת שלא. הוא כאילו בכוונת מכוון פוגע בזכויות נשים חדשות לבקרים. אם הייתם שואלים אותי, למשל, מי צריך לקבל את החזקה על ילד בעת גירושין (דבר שמהווה, אולי, יותר חובה מזכות), הייתי אומר שמבחינה מוסרית והגיונית יש להטיל את המלאכה על ההורה הראוי יותר, הטוב יותר עבור הילד. ואם הייתי, נניח, עורך-דין שמייצג צד בגירושין, הייתי לוחש על אוזנו של מרשי (או מרשתי) ואומר: "תן לו לקחת את זה. שהוא ישמור על הילדים בזמן שאתה יוצא לדייטים ומפתח את הקריירה שלך! אתה כהורה הלא-משמורן תבוא לביקורים וראיות. תהיה ההורה הכיפי". הגיוני, נכון? אבל הפמיניזם הרדיקלי - ואם הקורא בדווקא מחפש שמות, אזי מדובר בנשים כגון ד"ר אסתר הרצוג, ד"ר רות הלפרין קדרי, אורית קמיר ועוד רבות וטובות (מי יותר ומי פחות...) - חושב אחרת. הנה בעניין "חזקת הגיל הרך" – הוראת חוק בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובעת כי בהיעדר הסכמה בין ההורים יוחזק הילד על-ידי האישה אף אם האישה היא הורה פחות טוב – גורסות שלוש הנשים לעיל כי יש לשמר את המצב הקיים. זאת למרות היותו סעיף חוק מפלה, ארכאי ובעיקר שוביניסטי, שהוחק בשנת 1962 תחת ההשקפה שיש "לאפשר לגבר להמשיך לפרנס – ולאשה לטפל בבית". אם תשאלו אותן הכיצד הן מתנגדות לשינוי חוק כה מפלה (ולא צריך לשאול. אפשר לקרוא לבד. יש די פרסומים פרי עטן ולשונן בנושא), הן תגדנה כי, אכן, מדובר בחוק מפלה אלא שאין לבטלו כי בסך-הכל יש יותר חוקים שמפלים נשים, כך שעד שסוף-סוף יש חוק שמפלה גברים ו"מאזן", כלשונן, בין המינים – אין לבטלו! על איזו חקיקה מפלת-נשים מדובר, אף הן אינן אומרות. הסיבה: אין שום חוק כזה. נהפוך הוא – אם כבר, יש רק חוקים שמפלים גברים ומעדיפים נשים. ואני, בניגוד אליהן, כן מוכן להביא דוגמאות. בבקשה: - סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה, תשי"ט-1959 מחיל על בני זוג מתגרשים את הדין הדתי. משכך, כל בעל (יהודי, בכל אופן) חייב במזונות אשתו. זאת, כמובן, בניגוד, לגישה הליברלית ו/או הפמיניסטית רדיקלית, לפיה האישה (לכל הפחות) שווה לגבר ואינה יצור פחיתי שיש להזינו.
- סעיף 15 א לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט 1959, קובע ייצוג הולם לנשים בקרב שירות המדינה. לעניין זה, על-פי הפסיקה, אם מתחרים גבר ואישה על משרה, והאישה רק קצת פחות מוכשרת מהגבר – היא תועדף על פני גבר מוכשר ממנה.
יש עוד דוגמאות, אבל אין את כל הזמן והמקום שבעולם. אני, מכל מקום, כן הוכחתי את דבריי, והרוצה לחלוק ולהגיב ולטעון אחרת - שכן יש חוקים מפלי נשים – שיעשה כן. (ונא לא להביא את זה שרק האיש יכול לסרב לתת גט, כי גם אישה יכולה לסרב לקבל גט, ובניגוד לאיש שמסרב – עליה כמעט שלא תוטלנה סנקציות.) |
|
כשאת אומרת "כן" - למה את מתכוונת?
|
|
"חזקת הגיל הרך" אינו הנושא היחידי שבו הפמיניזם הרדיקלי בוחר לצדד דווקא בחוק או בתקנה או בהתנהגות מפלת הנשים. בחושבם כי אם בכל קונפליקט בו מעורב מחד-גיסא גבר ומאידך-גיסא אישה, צידוד באישה מהווה עשייה פמיניסטית, מגיעים הארגונים הפמיניסטיים (חלק, לא כולם) לכדי אפליית גברים שיטתית, לטיפשות, לשטחיות ומעל לכל – לפגיעה ולזילות במאבק הפמיניסטי האמיתי והצודק, שעיקרו יצירת שוויון אמיתי בין המינים, ולא העדפת נשים אוטומטית באשר הן נשים (שגם זו אפליית נשים, אם חושבים על זה לעומק). הנה, לדוגמה, מקרה "האונס" בירושלים. סאבר קאשור הכיר מישהי בירושלים. הוא סיפר לה שהוא רווק יהודי, וכעבור כמה דקות הם שכבו. היא רצתה את זה? הלכה הבחורה והתלוננה כי נאנסה. תלונה מטופשת? תלוי את מי שואלים. לדברי הפמיניסטים, מדובר באונס "למהדרין". זאת משום שלא הייתה כאן הסכמה אמיתית מצד האישה. היא הסכימה להיבעל ליהודי, לא לערבי. הוא הורשע ונידון לשמונה-עשר חודשי מאסר! ולא – הוא לא הורשע בגין קבלת דבר במירמה, אלא באונס, כאחרון אורבי הסמטאות. לכאורה, פסיקה נכונה (ובפרט שמדובר בערבי שנגע ב"בנות שלנו". "למי איכפת ממנו באמת..."). אבל, למעשה, פסיקה זו אומרת שאישה, גם כשהיא מסכימה, עוד צריך לדון בזה איזה גבר, שופט למשל - הן אינן כשירות, באמת, לקבל החלטות. מכאן, אגב, שכל "לוקש" שמישהו אומר למישהי, כל סיפור האדרה-עצמית הוא עילה לאונס אם אחריו בא משגל. גם בעניין גואל רצון ראינו כיצד נשים אקדמאיות - שלא הוחזק קנה אקדח צמוד לראשיהן ולראשי ילדיהן, שדרו עם רצון מרצונן החופשי, הוגדרו על-ידי הפרקליטות כמי שלא, באמת, הסכימו לדור עם רצון ומשכך – הוחזקו בתנאי עבדות. כל זאת ועוד הרבה, למצהלת ליבם של ארגוני הנשים שחושבים שאם גבר מורשע בקונפליקט מול אישה זהו אקט פמיניסטי, ואינם מבינים שמה שקורה כאן, למעשה, זה שלילת כשירותן המשפטית של נשים, קביעה כי רצונן כפי שהוא מתגלה אובייקטיבית בטל ומבוטל. זהו מדרון חלקלק שבסופו מי שטענו כל השנים (ובצדק) שאם אישה אומרת "לא" היא מתכוונת ל"לא", מביאים את האישה למצב שבו אם היא אומרת "כן" – אין לזה שום משמעות. מכאן ועד ליום שבו יבוטלו חוזים שערכו נשים כי הן חלשות יותר, פגיעות יותר וכולי, כפי שטוען – במפתיע יש לומר - הפמיניזם הרדיקלי, לא רחוק. ועל זה ייאמר: "מהרסייך ומחריבייך ממעייך יצאו". ולא – כותב שורות אלה לא סובר שאין אפליית נשים בארץ. יש, וכשמתגלה מקרה מפלה יש להילחם עד כלות. אולם הבעיה אינה בחקיקה. החקיקה בעניין זה דווקא בסדר. כבר ב-1951 הוחק "חוק שיווי זכויות האשה" שקובע בסעיף 1 א' שדין אחד לאיש ולאישה, והרשויות כן פועלות לפיו. בתחום הפוליטי - הייתה לנו גולדה מאיר כראש ממשלה כשהעולם עוד "הלך על ארבע" בעניין שוויון נשים פוליטי, וגם היום ראש המפלגה הגדולה בכנסת היא – מה לעשות, פמיניסטים מדומים, אי-אפשר להתכחש לעובדות – אישה. הבעיה נעוצה – כמו בהרבה תחומים אחרים – בחוסר אכיפה. משכך, לדעתי, עיקר המאבק הפמיניסטי היום הוא בעידוד אכיפה שוויונית. אבל בשום פנים ואופן לא ביצירת חקיקה ובצידוד בחקיקה קיימת - שרק מוסיפה אפליה על אפליה. אז, באמת, הפמיניזם (האמיתי) השיג הרבה. המון! וטוב שכך, ואל לו לעצור. אבל מלחמות האיוולת האחרונות שמתנהלות על-ידי חלק מארגוני הנשים בתורת "אם היא אישה - היא בטוח צודקת", גורמות לרבים (וגם לרבות) לחוש שהפמיניזם שוב איננו אותו הזרם שבא להשוות בין המינים ולתקן עוולות מגדריות, אלא זרם דווקני וילדותי, שאין לקחתו ברצינות ושמרוב צעקותיו "אנס-אנס" או "מפלה-מפלה" (בתורת "זאב-זאב" מהמשל הידוע), אין לדעת מתי יש לעמוד לצידו לעזר ומתי לבוז לו בוז עמוק ומזלזל ולומר: "עזוב – שטויות ודמיונות של נשים...".
|
|
| תאריך:
|
09/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
09/03/2011
|
|
מאיר הילזנרט
|
|
הרהורי יום האישה הבינ"ל: לבעוט בפמיניזם הרדיקלי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
פמיניסט 7
|
9/03/11 12:17
|
|
|
|
2
|
|
מאיה הבלונדה
|
9/03/11 12:20
|
|
|
|
|
|
יעל ק
|
10/03/11 08:21
|
|
|
|
3
|
|
חד גדיא
|
9/03/11 13:28
|
|
|
|
4
|
|
עומר ל
|
9/03/11 13:53
|
|
|
|
5
|
|
צבי הירש
|
9/03/11 15:40
|
|
|
|
6
|
|
d.c
|
9/03/11 16:37
|
|
|
|
7
|
|
שרון מחיפה
|
9/03/11 18:51
|
|
|
|
פורום: יום האישה
|
כתוב הודעה
|
|
הכנסת אישרה השבוע (יום ב', 7.3.11) חוק חדש, המכניס שינויים טכניים בתשלום מס שבח על רווחים ממכירת נדל"ן. השינוי העיקרי שהוכנס - לא ברור מדוע ולשם מה - הוא שמעתה ואילך ישולם המס על-ידי הקונה, והוא יוכל לקזז את התשלום מהמחיר שהוא משלם בעד הנכס.
|
|
|
|
|
24 שעות לאחר הודעתו המפתיעה של ראש הממשלה על הקמת וד"לים, ועדות לאישור מהיר של תוכניות בנייה, שורר בלבול אחד גדול בכל הנוגע לוועדות, להפעלתן ולסמכויותיהן. הרושם הוא שראש-הממשלה ירה מהמותן, ועכשיו מנסים עושי דברו להכניס סדר.
|
|
|
|
|
אם היה לנו לאן ללכת לשנה-שנתיים, צריך היה לעזוב את המדינה ובפרק הזמן הזה להרוס ולבנות מחדש כמה מערכות מרכזיות. אחת מהן היא מערכת המשפט. כתבתי לא מעט בטור שלי באתר זה על העוולות שנגרמות מהכרעות הדין ההזויות שמושתות על עברייני תנועה אלימים/מסוממים/שתויים/ברחנים (כל אחד בנפרד או כולם יחד), עוולות כלפי הקרבנות והציבור כולו, עוולות שמקורן בקונספציה שיפוטית עאלק-הומאנית/ליברלית, שתוצאותיה הפוכות מיומרתה – להיטיב עם האנושות.
|
|
|
|
|
אודה ולא אבוש, הסקרנות שבי גברה הבוקר. ניסיתי לנחש האם מאמרי הדעה שבעיתון יחדשו במשהו את הידוע זה מכבר על מצב הנשים בישראל. היעד שלי היה לאתר מיד את טורי הדעות בשני העיתונים שאני מקפידה לקרוא מדי יום ביומו. אודה ולא אבוש, פעם נוספת, שבעידן האינטרנט אני עדיין קוראת עיתון מודפס, אך לא רק. את עמודי החדשות אני משאירה לסוף, כי אין להם מה לחדש. במקרה הטוב, הם מרחיבים טיפה על דא ועל הא. זה כל מה שיכול לעשות עורך ראשי של עיתון מודפס. הקצפת של עוגת הקריאה-בעיתונות-היומית שלי היא אותם עמודים המציגים לראווה את מאמרי הדעה.
|
|
|
|
|
"העובדה שיש 20,000 ילדים שזכאים לארוחה חמה במסגרת יום הלימודים שלהם - ולא מקבלים אותה, היא תעודת עניות לממשלה, ולמשרד האוצר שמונע באופן שיטתי הצטרפותן לפרויקט הארוחה החמה של רשויות המבקשות זאת", כך אמרה אתמול (ב', 7.3.11) ח"כ רוחמה אברהם, בהופיעה לפני יותר מארבע-מאות איש, תלמידים ופעילים חברתיים, שהגיעו לכנסת מחיפה ומעפולה, מקריית מלאכי, מקריית גת, מאשקלון, מבאר שבע ומיישובי הבדואים, להשתתף בכינוס השדולה לביטחון תזונתי, בשיתוף עם עמותת "ידיד". ח"כ אברהם הוסיפה: "על הממשלה לקחת אחריות מלאה ולפעול בכדי שיפסקו התורים הארוכים של נזקקים אל מול דלתות מחסני בתי התמחוי".
|
|
|
|
|
