"כסדום היינו - לעמורה דמינו"

כך היו נוהגין בסדום הרשעה: בגמרא, במסכת "סנהדרין" דף ק"ט, מבואר בפירוש, שהרוע היה לאנשי סדום לחוק מוסדר. אחד החוקים קבע, למשל, שאם אורח שבא לישון באכסניא והמיטה קצרה לו מדי, קוצצים את רגלי האורח, ואם המיטה ארוכה מותחים את האורח. ולא רק הרוע היה להם לחוק, אלא גם עיוות הדינים. למשל, אדם שהיה מכה את חברו, והיה הריב בא לפני הדיין, היה הדיין מחייב את המוכה לשלם למכה, שהרי סייע לו "להקיז דם", והקזת דם טובה לבריאות (ובהקשר זה מסופר שם שהיכו את אליעזר עבד אברהם, וחייב אותו הדיין לשלם למכה, והלך אליעזר ופצע את הדיין ואמר לו, מאחר שאתה חייב לי ואני חייב למכה, לך ושלם למכה..).

לפני כעשר שנים, נודע לי באקראי שגימלאים מהמשרד הממשלתי שממנו פרשתי מקבלים בגימלתם תוספת כוננות בעוד אני לא מקבל תוספת זו בגימלתי. פניתי בתביעה לביה"ד האזורי לעבודה, זו התגלגלה לביה"ד הארצי ולהלן קטעים רלוונטיים מפסק דינו (ע"ע 106/03):

"עולה מטענות שני הצדדים שאכן ישנם גימלאים המקבלים את תוספת הכוננות החדשה בגימלתם. הדבר אינו כדין. אילו הייתה תוספת זו משתלמת לאחרים כדין, היה זכאי לכך גם המערער. אין לאפשר אפליה בין שווים. ברם התוספת אינה פיקטיבית כפי שציינו. הממשלה לא אישרה אותה. על כן היא משתלמת לאחרים שלא כדין. המדינה בודקת באמצעות וועדה את כל המקרים ושוקלת לבטלם. על כל פנים אין כל טענה שזו ניתנת כדין. עצם העובדה שתוספת משתלמת לחלק מהגימלאים, כאשר התשלום אינו כדין, אינה מזכה אחרים בתוספת. על המדינה לפעול כדין.

.... מהי תרופתו של פלוני במצב הדברים השני (בו המעשה אינו חוקי)? אין פלוני יכול להביא לידי כך שהרשות השלטונית תעניק לו טובת הנאה או אינטרס. כל שביכולתו של פלוני לעשות הוא להביא לידי כך שהרשות המנהלית תחדל ממנהגה המפלה ותפסיק להעניק לאחרים טובות הנאה שאינן מגיעות להם כדין. תרופתו של פלוני הינה איפוא בעלת היבט "שלילי" (מניעת טובת הנאה שניתנה שלא כדין לאחרים) ולא בעלת היבט חיובי (הענקת טובת הנאה לעצמו). תרופה "שלילית" זו עשויה להיות חשובה לפלוני, שכן ייתכן שהוא מצוי במצב תחרותי עם אותם אחרים או שהמשך ההפליה מזיק לו בדרך אחרת. אך מעבר לכך תרופה זו חשובה היא, שכן היא מגבירה את שלטון החוק ומונעת מהרשות השלטונית להמשיך בהפרת החוק".

.... המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 3,500.00 שקלים מהיום". מה אנו רואים מפסק דין זה: ראשית, המדינה מוכרזת כעבריין עם תעודה מבית המשפט, אבל זוכה ב-3500.00 שקלים הוצאות משפט. אם בית המשפט היה קובע שהתוספת לא מגיעה לי מהסיבות שבפסה"ד ולא פוסק הוצאות למדינה - ניחא. אבל שאני אשלם הוצאות למשפט לעבריין?

מה עוד אנו למדים מפסה"ד, שהמדינה יכולה להכשיר שרצים שונים באמצעות ועדה, וביהמ"ש מקבל טענה זו!. בשעתו קיבלתי את פסה"ד ברוגז רב אבל חשבתי לעצמי שעשיתי שירות אזרחי בכך שהבאתי את העבריינות המתוארת לאור הזרקורים ושפסה"ד יפסיק אותה, ועברתי לסדר היום.

לי כמובן אין כלים כדי לבדוק את תלושי הגימלא של גימלאים אחרים ממקום עבודתי, אבל כחצי שנה נודע לי, שוב באקראי, שלא רק שלא הפסיקו את תשלום תוספת הכוננות בגמלאות של גימלאים אחרים, אלא שגם גימלאים שפרשו לגמלאות שנים רבות לאחר פסה"ד הנ"ל זוכים לקבלה.

משמע, המדינה שיקרה לבית הדין הארצי במצח נחושה! הפעם זה כבר באמת הרגיז אותי: לא רק שהמדינה מוכרזת כעבריין וזוכה ב-3,500 שקלים הוצאות משפט, אלא שהיא ממשיכה בעבריינותה כאילו לא היו דברים מעולם.

עתה תעמוד למבחן המלצת ביה"ד הארצי בסייפא לפסק דינו, קרי כיצד פועלת "התרופה בעלת ההיבט ה"שלילי""?. פניתי לפני כחצי שנה לממונה על תשלום הגימלאות במשרד האוצר שהיה הנתבע במשפט הנ"ל כדי לקבל את הסברו. קבלתי הודעה שפנייתי הועברה לממונה על השכר, אך עד היום, למרות תזכורות חוזרות ונשנות לא קיבלתי כל תשובה עניינית לפנייתי.

פניתי לפני כחצי שנה בתלונה ליועץ המשפטי לממשלה, האמור למנוע הפרות חוק מצד משרדי ממשלה, ואף להעמיד לדין עובדי מדינה עבריינים, אך פרט להודעה שפנייתי הועברה לטיפול המשנה שלו לא קיבלתי כל תשובה לפנייתי. ועולם כמנהגו נוהג.