הדרך השלישית

באמצע אפריל, ערב הכינוס האקדמי בנוגע לתפקיד הדת בקונפליקט הציוני-פלסטיני, פרסמה אוניברסיטת חיפה את סקריה, וחשפה משחק מכור. נתונים סטטיסטיים הציגו כי ה"דתות בישראל הן מכשול לדו-קיום בין יהודים לערבים". מכאן ברורה מגמת הכינוס, שבעצם לא דן בשאלה אם הדתות הן אמצעי גישור ביחסי העמים, אלא מדוע הן אינן כאלה.

בתחילת אפריל, בשכונה החרדית והמוסלמית גם יחד בלונדון "סטמפורד היל", ליוו שירים וריקודים את ספר התורה החדש שיצא מרחוב "פילי אבניו" בשכונה, לכיוון בית הכנסת של חסידות פרשוורסק, מספר רחובות משם. החרדים פיזזו באמצע הרחוב, והנשים והטף הלכו במדרכות. לידי נתקע בתהלוכה רכב מסחרי שחור. הוא לא צפר, להפך: ברכב ישב בניחותא נהג מוסלמי וחייך. משנפגשו מבטינו הוא ברכני לשלום, וכמובן עניתי בחיוך. בצד עברו מוסלמים נוספים, ומחאו כפיים לקצב המוסיקה. מעט נשים מוסלמיות - מכוסות ראש ואף עם רעלות - התערבבו עם ילדיהן בתוך הנשים החרדיות, חייכו והתפעלו מהמראה תוך נדנודי ראש הדדיים לשלום ביניהן. כשעבר הרכב עם ספר התורה והמוסיקה ברחוב צפוף באוכלוסיה מוסלמית אדוקה, יצאו נערות מוסלמיות לחלונות ביתן ופיזמו ומחאו כפיים לקצב המוסיקה. החרדים שהוליכו את הספר לא היו מ"נטורי קרתא" או מחסידויות סאטמר ו"תולדות אהרון", אלא מכל הזרמים החרדים, אשכנזים וספרדים, זקנים וצעירים, ליטאים וחסידים מכל החסידויות (גור, ויז'ניץ, בעלזא וכולי).

לרגע עמדתי ודמיינתי שתהלוכה כזו נערכת ברחובה של עיר מעורבת בישראל, כרמלה, לוד, יפו או עכו. האם הכל היה עובר כשורה? האם היו שם חיוכים ופיזומים? שמתם לב שלא הזכרתי שהאירוע "אובטח" בידי המשטרה הבריטית? - כי לא היה צורך בכך. אתם מתארים לעצמכם כמה שוטרים היו מגויסים לשם כך בישראל - ועוד בערים מעורבות? ולבסוף היו העיתונים כותבים כי "הייתה פאשלה באבטחת האירוע".

ועוד מספרים לנו ש"צריך לעלות לארץ כי זה המקום הבטוח ביותר ליהודים בעולם", וכי "בגלות קיימת סכנה מהעולם המוסלמי"... ב"סטמפורד היל" מברכים היהודים את המוסלמים ב"סאלם עליכום", והמוסלמים מברכים את היהודים ב"שלום עליכם". היהודים משתמשים בחברות מוניות בבעלות שומרי שבת יהודים, והנהגים הם חובשי כיפות ועטורי זקנים - אך מוצאם הוא...מוסלמי! אימהות יהודיות אינן פוחדות לשלוח את ילדיהן במוניות אלה לבד ליעדם, גם בשעת לילה מאוחרת, והמוסלמים מעדיפים להיות שכירי החרדים.

אתם יודעים מדוע קיים ההבדל? הסיבה פשוטה: בלונדון חי "היהודי הגלותי" עם חוקי הדת והתורה, מבלי שהלאומנות הישראלית תצליח להשבית את השמחה. אך ישראל הפכה את הדת היהודית ללאומנות, ומשתמשת בה כפוליסת ביטוח לקיום ישראל ומעלליה.

דרך החיים ב"סטמפורד היל" בלונדון היא הדרך השלישית: דו-קיום יהודי-מוסלמי ללא הפרדה, אך גם ללא אלימות. חכמי האקדמיה באוניברסיטת חיפה לא שמעו על דרך זו, ולכן לא פלא שמהצד היהודי-דתי השתתפו בכינוס החיפאי לאומנים שדופים כשרים אלי ישי ודניאל הרשקוביץ ואחרים כמותם. רק אנשים כאלה יכולים להוכיח לקהל כי "הדת היא מכשול לשלום"...

כותב שורות אלה מוכן לחזור לימי שליטת הטורקים בארץ-ישראל, לפני בוא הציונות החילונית, כאשר העמים הונהגו על-ידי ראשי הדתות.