|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יש קיר ברזל ערבי, שכל תוכניות השלום האוטופיות של היהודים מתנפצות עליו ● אפשר לשבור קיר, אפשר לעקוף אותו או לטפס עליו. רק דבר אחד לא מומלץ: להיכנס בו עם הראש
|
אפרים הלוי קרא בעיתון ידיעות אחרונות "להיות מציאותיים": נשיא הרש"פ "איננו יכול לממש הסכם שלום... אין ביכולתו לקיים בחירות... ואין באופק יורש... שיהיה מסוגל לבצע הסכם". גם בנימין נתניהו אינו יכול להשיג רוב להסכם קבע, כי "אין לו היכולת והכוחות לבצע הסכם כזה בשטח". וגם נשיא ארה"ב אינו מסוגל לכפות כוונותיו על שני הצדדים. הלוי מציע "ליצור כוונות משותפות, בנות ביצוע בטווח זמן קצר". איך עושים את זה? ומה - אם אי-אפשר? גיורא איילנד מגיע בעיתון הנ"ל לתובנה שהמדינה הפלשתינית אינה "שאיפה כנה, אמיתית וסופית" של הפלשתינים. מה כן? "רצון לנקמה, צדק" וזכות השיבה, כל אחד לביתו בחיפה, בלוד וברמת אביב. וכשתקום מדינה פלשתינית, תתעצם דרישת ערביי ישראל לעצמאות בגליל ובוואדי ערה, או להפיכת המדינה לדו-לאומית. איילנד מציע להחתים את הפלשתינים על ההכרה בישראל כמדינה יהודית כתנאי לכל הסכם. שאלה: ואם לא יחתמו? וממתי הם מכבדים את חתימותיהם? סבר פלוצקר הודה בידיעות אחרונות: "טעיתי ואני מכה על חטא" - כתבתי שישראל יכולה להשיג שלום עם משטרו של אסד תמורת נסיגה בגולן "והולכתי את עצמי שולל... שלום לדורות יכול להיכרת רק עם משטרים דמוקרטיים המכבדים זכויות אדם". סיום הכיבוש הוא אינטרס לאומי ישראלי, אבל "שלום עם רודן... הוא בלתי מוסרי, בלתי רצוי ומסוכן לישראל". כידוע, אין דבר כזה - משטר ערבי "דמוקרטי ומכבד זכויות אדם", וזה כולל את שלטונות רמאללה. המסקנה ברורה. ירון לונדון הגיע בעיתון למסקנה שהסתלקותנו מן השטחים שכבשנו - לא תסיים את העימות, לא תעקור את השנאה, לא תקפיץ את העולם הערבי לציביליזציה המערבית ולא תשכך שם את הבולמוס הדתי. "אדם בעל שכל מבוגר אינו יכול לבטוח שאסון לא יתרגש מעלינו בעטיה של מדינה פלשתינית". מסקנה? לא די ב"שתי מדינות לשני עמים" ו"הלאה הכיבוש". צריך תוכנית מדינית מורכבת. היש תוכנית כזאת? היש בכלל תוכנית שטרם מיצו אותה?
|
|
|
אהוד ברק [צילום: AP]
|
|
|
והאחרון-אחרון, שר בטחוננו אהוד ברק, שלרגל ההתחברות החדשה של הפתח עם החמאס שואל בהיגיון-ברזל: ומה היינו עושים, אילו חתמנו על שלום עם אבו-מאזן לבדו, ואחרי חמש שנים, בבחירות העם הפלשתיני, היה בוחר חמאס? שאלה מצוינת. ומה המסקנה? אולי, שצריך להרפות סוף-סוף מן הניסיונות הפתטיים לאנוס את המציאות? חס וחלילה. בראיון ארוך בקול ישראל מציע ברק פעולה עם ממשלת אחדות פלשתינית, בתנאי שתכיר בישראל, תפרק את החמאס מנשקו ותילחם בטרור. על כך אומרים הערבים: "בוקרה פיל משמיש". הפרשנית קרוליין גליק תמהה על נתניהו, כיצד אחרי עשר שנות בחירה של הפלשתינים שלא לעשות שלום, עדיין מנהיגי הימין "מסרבים לקבל את המציאות" ונתניהו עדיין מציע לאבו מאזן "לבחור בין ישראל לחמאס". הנה כי כן, מעצבי דעת-קהל חשובים מתפכחים מאשליות, וזאת למרבה המזל כאשר עדיין גופנו ברובו בריא ושלם. אפילו הנשיא שמעון פרס הגיע למסקנה, שבכל תוכנית שלום כל היישובים היהודיים חייבים להישאר במקומותיהם. כנראה, מפני שגם בצד היהודי יש עובדות קשות שאין אפשרות להזיזן ממקומותיהן. ז'בוטינסקי כתב על קיר ברזל יהודי בארץ ישראל. הבה נפנים, שיש גם קיר ברזל ערבי, שכל תוכניות השלום האוטופיות של היהודים מתנפצות עליו. אפשר לשבור קיר, אפשר לעקוף אותו או לטפס עליו. רק דבר אחד לא מומלץ: להיכנס בו עם הראש.
|
|
|
שלומי אלדר [צילום: יח"צ]
|
|
|
בסרטו הנפלא של שלומי אלדר "חיים יקרים" חוברים יחד להציל חיי תינוק מעזה, מוחמד, שללא השתלת מוח עצם ימות, כמה צדיקים: הד"ר סומך מבית-החולים תל השומר; יהודי אלמוני אב שכול לחייל, שתרם 55,000 דולר; בית החולים וצוותו, ושלומי אלדר שהשקיע את לבבו ומאודו במבצע שגבל בבלתי-אפשרי. בשעה טובה נמצא תורם מתאים, הניתוח בוצע ועוד ניתוח מסוכן נעשה בליבו של התינוק, עד שמוחמד הפעוט ניצל. לא בלי לחשושים בין השכנים הערבים, מה פתאום היהודים עושים כל זאת לטובת משפחה ערבית, ושמא הם "מלשינים"?
בשיחת נפש בין אלדר ובין האם ראידה, אישה צעירה סימפטית, היא אומרת לו דוגרי בפרצוף, שכשיגדל מוחמד, היא תשלח אותו לעשות פיגוע בירושלים ולהיות שאהיד. וגם: אצלכם החיים יקרים, אצלנו - לא! כאן, לפי שלומי - הוא הרגיש "כמי שקיבל סכין בגב" עד כדי רצון להפסיק את ההסרטה. אלא, לימים הסבירה ראידה שהיא נתונה בין הפטיש לסדן והיא ניסתה לרצות את סביבתה.
על כך אנחנו מקשים: אם המוחמד הזה, כשיגדל, יפוצץ על עצמו אוטובוס בירושלים, מה זה משנה לקורבנות אם אמו, מתוך שכנוע פנימי, שלחה אותו לעשות זאת או בגלל אילוצים של סביבה רצחנית ורווית שנאה?
שלומי אלדר השלים את המצווה שקיבל על עצמו, ואהדת רוב רובו של עם ישראל איתו.
ובכל זאת: אם אכן זו המציאות האכזרית, לאלו מסקנות זה מחייב אותנו לגבי מוחמד הקיבוצי?
|
|
| תאריך:
|
04/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
04/05/2011
|
|
אליקים העצני
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צוקרמן רונן
|
4/05/11 14:25
|
|
|
|
2
|
|
הניה
|
4/05/11 21:40
|
|
|
|
3
|
|
פלא יועץ
|
5/05/11 10:42
|
|
ה"נַכְּבָּה", שפירושה הוא "האסון" או "המכה", הוא מונח נפיץ ומסוכן שאסור באיסור מוחלט להתעלם ממשמעותו ההיסטורית לאור האירועים שחוללו אותו. אין חולק על כך שתושבי ארץ-ישראל הערבים ספגו מכה אנושה במלחמת השחרור של העם היהודי, וזכותם המלאה לציין את יום הַנַכְּבָּה שלהם כראות עיניהם. מכאן ועד להכרה ישראלית רשמית באסונם, סלולה דרך חתחתים שכולה התנשאות וּצביעות. לולא אסונם לא הייתה קמה מדינת-ישראל. מאז ומעולם מלחמות הותירו מנצחים ומפסידים, וכפי שצריך לנהוג כבוד במפסידים יש לנהוג כבוד כלפי המנצחים אם לא למעלה מזה. כן כן, זאת למדנו משחר נעורינו - צריך לדעת להפסיד בכבוד.
|
|
|
|
|
שני מועמדים הגיעו לשלב הגמר בהתמודדות על תפקיד יו"ר רשות ניירות ערך: משפטן וכלכלן. באווירת המשפטיזציה השולטת בארץ, אך טבעי היה שהמשפטן הוא שייבחר. אבל שר האוצר, יובל שטייניץ, עשה את המעשה הנכון ובחר בכלכלן.
|
|
|
|
|
טרם עיכלנו את התהפוכות בעולם הערבי שנפלו בהפתעה על ארגוני המודיעין שלנו, עוד איננו יודעים מה השלכות הסכם אש"ף-חמאס שהתבשל במשך חודשים ללא ידיעתנו, אנו מופתעים מחיסולו של אוסאמה בן-לאדן שבו לא שותפנו, ומחכים להחלטת עצרת האו"ם על הקמת מדינה פלשתינית שתתקבל כנראה למרות התנגדותנו, בעתיד הקרוב או בדחייה של מספר חודשים. בינתיים אנו שולחים להסברה בחו"ל מנכ"ל משרד הסברה שאינו דובר אנגלית, ושר הפנים שלנו פונה לגולדסטון בשיחת טלפון אישית ששפתה מוגדרת על-ידי בן-שיחו כלא עברית ולא אנגלית. ניתן לצפות כי גם בעתיד תאמר ישראל לא רבתי לכל פנייה של ארגון הקשור לאו"ם, ואולי אף באנגלית צחה. אולי כדאי לזכור שהכרזת העצמאות שלנו באה בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל. אז היו אלה הערבים שהחרימו את ועדת החקירה שהמליצה על החלוקה, והתוצאה ידועה.
|
|
|
|
|
נשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי, שנפטר בימים אלה בשיבה טובה, זכה לדברי הספד נרגשים, ובין היתר מצד הנשיא לשעבר אהרן ברק, שתיאר את לנדוי כאחד השופטים החשובים שתרם תרומה נכבדה בתחומים רבים של המשפט.
|
|
|
|
|
שמעון פרס הוא איש של אמירות. במיוחד בימי זיכרון ומועד. דבריו ביום השואה האחרון ראויים להתייחסות. כך אמר הנשיא, מי ששימש בחייו הפוליטיים בכל המשרות הפוליטיות המרכזיות:
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
