המזרחי והמסחרי

בעולם התרבות הישראלי נשמעים לאחרונה לא מעט קולות המבכים את "ההשתלטות המזרחית" על עולם המוזיקה ועל מסך הטלוויזיה. יהורם גאון התבטא במילים חריפות נגד המוזיקה המזרחית, ובאחד ממוספי חג הפסח של עיתון ידיעות אחרונות הכריזו ש"הטלוויזיה נוטשת את שדרות רוטשילד ועוברת לשדרות". מגוחך קצת לשמוע את הברנז'ה האשכנזית-חילונית שעדיין שולטת ברוב מעוזי התרבות מקוננת כקוזאק נגזל. "השליטה המזרחית" המדוברת קיימת אך ורק בזירה המסחרית של התרבות והיא נובעת מהעובדה שהקהל מצביע ברגליים, בשַׁלט ובארנק והוא כנראה, מה לעשות, רוצה את הסחורה הזאת.

לעומת זאת, מוסדות התרבות המתוקצבים עדיין זוכים להגמוניה אשכנזית מובהקת שמתבטאת באנשים שמאיישים את המוסדות ובתקציבים שהם מחלקים. דוח שפרסמה לאחרונה קואליציית 'לבי במזרח' המורכבת מארגונים מזרחיים שונים מצביע על כך שהמדורים במנהל התרבות, אלו שממליצים על תקצוב של מוסדות תרבות, מנוהלים רובם ככולם על-ידי אשכנזים. במדור המחליט על תקצוב התיאטרון 80% מן הנציגים הם אשכנזים. במוזיקה 77%, במחול 100%, בקולנוע 68% ובספרות ובשירה 100%. המוצא העדתי של מחלקי התקציבים רלוונטי מכיוון שהוא בדרך כלל מעיד על ההעדפות התרבותיות שלהם שמקרינות על החלטותיהם. העובדה הזו למשל מסבירה למה שלושה תיאטראות - 'הבימה', 'הקאמרי' ו'בית לסין', מקבלים כ-49% מסך התקציב הניתן לתיאטרון רפרטוארי בישראל.

במקום שבו אין מסחריות, האשכנזים עדיין שולטים ביד רמה.