ראש הממשלה הודיע, שביום א' הקרוב יביא בפני הממשלה "תוכנית הינתקות", הדומה לזו שנדחתה על-ידי משאל הליכוד כשתי טיפות מים. במלים אחרות, אריאל שרון ממציא כאן סוג חדש של דמוקרטיה: אם הרוב מחליט כפי שהוא רוצה, המיעוט חייב לציית. אך אם הרוב מחליט בניגוד לדעתו - הוא מצפצף על הרוב. היית מצפה מהאקדמיה, מקהיליית המשפט, מן התקשורת - האוהבת לראות את עצמה כ"כלב שמירה של הדמוקרטיה" - להרים קול זעקה, לקום ולהתקומם, אך לא - יש דממה גמורה, ואף להיפך. מאז המשאל כולם נותנים לשרון עצות, כיצד לעקוף, לעקם, להתחכם ולהתפתל, ובלבד שלא לקיים את החלטת הרוב. ככה זה אצלנו: מי שמקבל על עצמו עול שלום, פוטרים אותו מעול אמת, צדק ויושר, וגם מעול דמוקרטיה.
כמה סקרים עשו מאז המשאל! מה לא שאלו? רק שתי שאלות אלמנטריות לא תמצאו בשום סקר:
אלף: האם צריך ראש הממשלה לעמוד בדיבורו ולקיים את החלטת הרוב במשאל מתפקדי הליכוד?
בית: ואם כן, האם מותר לו להגיש שוב את אותה התכנית, אך בצורה אחרת?
השאלות הללו, או דומות להן, לא נשאלו, מפני שמזמיני הסקרים מניחים שרוב העם ישר והגון והתשובות עשויות להיות בהתאם, כלומר - להפריע ל-"שלום", ואסור לתת לשום דבר, גם לא לאמת, למחויבות לקיים הבטחות ולדמוקרטיה - לעמוד בדרכו של השלום. (השלום, אגב, הוגדר מחדש, ופירושו עכשיו עקירת התנחלויות, ותו לא).
במשך כל מהלך המשאל הקפידו המתנגדים לשמור על כבודו של שרון. הם אף הרחיקו לכת והמציאו את הסיסמה המתחילה במלים "אוהבים אותך, שרון". מיום ראשון ואילך, ובעצם כבר מעכשיו, מתחיל משחק חדש, וחייבים נהיה לומר על שרון את האמת, שהרי הוא עומד לצפצף על מפלגתו ועל חבריה ולרמוס אותם תחת מכבש האמביציה האישית שלו, ביחד עם כל ערך חיובי כמו יושר ואמת.
"אוהבים אותך"? מכאן ואילך יאהבו אותו רק האוהבים שקר, הונאה, מרמה, חוצפה ודורסנות, כל מידה רעה ההופכת חברה ומדינה לסדום. יאהבו אותו מי שאינם ידועים להתבייש. מבלי להתבייש התפרץ שרון בישיבת הממשלה ב-19.8.02 וצעק: "אין מקום להשתלטות הזאת של המתנחלים. אני נותן כאן הנחייה, שלא לאפשר הפרת חוק!" זה אותו האדם שב-1974, בחווארה בשומרון, בעת פינוי גרעין אילון מורה, דחף חיילים והכריז בפניהם: "זוהי פקודה בלתי חוקית בעליל, פקודות מסוג זה חייבים לסרב. אני לא הייתי ממלא פקודה זו!" ובראיון לדוב גולדשטיין (מעריב 15.6.74) אמר: "מה זה מעשה בלתי חוקי? כל המדינה הוקמה בצורה בלתי חוקית!"
ושרון לא התבייש לפטר את נעמי בלומנטל בגלל שתיקתה במשטרה, הוא - ש"זכות השתיקה" היא הסמל המסחרי של משפחתו.
בתכניתו החדשה-ישנה שקוראים לה עכשיו "הינתקות בשלבים" - ראש וראשון לפינוי הוא היישוב נצרים. הנה, מה אמר שרון על נצרים בראיון לארי שביט, "הארץ", עוד באפריל 2001. לשאלה, האם יהיה מוכן לפנות יישובים מבודדים, כמו נצרים, השיב: "לא. בשום מחיר. בשביל מה צריך לפנות את נצרים?... לנצרים יש חשיבות אסטרטגית. היא נבנתה כחלק מתפיסה שיש ליצור חיץ בין חאן יונס לעזה, שיש לאפשר לנו גישה מהקו הירוק עד לחוף הים. נצרים תאפשר לנו בעתיד לוודא שבנמל של עזה אין פורקים כלי מלחמה כבדים. הרי אין זה מקרי שנמל עזה מוקם לידה. לכן יש לנצרים חשיבות בטחונית עצומה היא חיונית".
שני בתור לחורבן הוא כפר דרום, ועליו אמר כך: "...כפר דרום הוא יישוב שהוקם כבר ב-1946, והוא החזיק מעמד ועיכב את הצבא המצרי במשך כמה ימים קריטיים ב-1948, למרות שכל המיתחם שלו היה מאה מטרים על מאה מטרים. אז בשביל מה צריך לפנות אותו? אני לא רואה כל סיבה לפנות".
היום, כבר יש כנראה לשרון סיבה לפנות, כי כפר דרום אינו צריך עוד לעכב את הצבא המצרי. הלא הוא בעצמו מכניס אותו לתוך הרצועה, ואפילו מוותר לשם כך על סעיף הפירוז בהסכם השלום עם מצרים!
הלאה באותו הראיון לארי שביט נשבע שרון שלא לגעת בחברון, כי שם "השורשים הכי עמוקים שלנו". וכך הוא מסכם לגבי גורל כל היישובים כולם - לקרוא, לשמוע, ולא להאמין:
"אינני רואה סיבה לפנות יישובים כלשהם.. האם אפשר לוותר על אזור החיץ בבקעת הירדן?
הרי לא במקרה היישובים יושבים במקום שהם יושבים. הם שומרים גם על ערש היוולדו של העם היהודי וגם מעניקים לנו עומק אסטרטגי החיוני לקיומנו. היישובים נבנו על-פי תפיסה, שבכל מקרה אנחנו חייבים להחזיק את אזור הביטחון המערבי, הצמוד לקו הירוק, ואת אזור הבטחון המזרחי לאורך הירדן ואת הדרכים המקשרות ביניהם. ואת ירושלים, כמובן. ואקוויפר ההר. בכל הדברים הללו לא חל כל שינוי. חשיבותם של אזורי הביטחון לא פחתה, אולי אף עלתה".
המעט שניתן היה לדרוש מאריאל שרון בדמותו של מיסטר הייד, שיסביר לנו, איזה שינוי חל מאז שהוא בעצמו, בדמותו של דר. ג'קל, אמר את הדברים המשכנעים הללו. מה נשתנה? שבינתים יש קזינו ביריחו? שיש חקירה פלילית נגדו ונגד בניו?
שרון ומלחכי פינכתו מנסים לזרות חול בעינים ולטעון, שהוא תמיד דיבר על "ויתורים כואבים". אם כך, הוא חייב תשובה על השאלה - האם שיקר לחסידי חב"ד, כאשר אמר בראיון לבטאון כפר חב"ד, בינואר 2001, דברים אלה:
"כשאני מדבר על ויתורים כואבים, אני מתכוון לכך, שלא נכבוש בחזרה את שכם ויריחו. זה אצלי ויתור מכאיב, כי כל המקומות האלה הם ערש היוולדו של העם היהודי".
וגם זאת אמר להם:
"היישובים כולם מצוים באזורי ביטחון, ואזורי הביטחון חייבים להיות בידי ישראל... כל היישובים יישארו. נקודה".
הבאנו כאן את דבריו של שרון לחיילים ב-1974, שלא לציית לפקודת פינוי. למי שיטען שאלה "אלטע זאכען" מלפני 30 שנה, נזכיר את פנייתו-קריאתו למתנחלים עוד לפני זמן קצר: "רוצו לתפוס את הגבעות!" ואת מעורבותו האישית בהקמת המאחזים ושילוב רשויות המדינה ומשאביה בהקמתם.
נושא שיחתי זו אינו הפולמוס המדיני, כי אם קלקול המידות - תרבות השקר, הכזב וההונאה, כמו שנאמר בישעיהו: "כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו".
מעטים שמו לב, שגם בבקעת הירדן בגד. ציטטתי את דבריו לארי שביט לגבי הבקעה. גם בראיון לג'פרי גולדברג מן העיתון החשוב "ניו יורקר" התחייב (בנובמבר 2000) כי בקעת הירדן תישאר בשליטת צה"ל, ומעניין שאיש לא שם לב, שבקעת הירדן נעלמה מגושי ההתיישבות ששרון כביכול מבטיח להציל לעם ישראל מן השריפה הגדולה שהוא מצית. אריאל ומעלה אדומים וירושלים - ובקעת הירדן יוק!
היום, משפט אחד אינו יוצא מפיו מבלי שיהיו בו "הוויתורים הכואבים", אך ל"ניו יורקר" הוא אמר דברים אחרים לגמרי:
"הוויתורים הם דבר עקר... ככל שנעשה יותר ויתורים, כך יהיה קשה לנו יותר לטעון, שאי פעם צדקנו בתביעותינו" דבר - והיפוכו. יום ולילה.
וגם על השלום אמר באותו הראיון דברים אחרים לגמרי. בעל הג'ינגל "רק שרון יביא שלום":
"השלום לא ניתן להשגה". שחור על גבי לבן.
עכשיו יהיה לנו יותר קל להבין, כיצד נתן שרון לבגין, ב-1982, את האור הירוק לעקירת יישובי סיני, ואיך התנצל אחר כך ואמר, שזה היה "צעד מביש".
וגם נבין, איך הודיע ב-1988, ערב הסכם וויי, שנסיגה מעבר ל-9% משטח יו"ש "מהווה סכנה ביטחונית חמורה", ואחרי שנתניהו נתן לו את משרת שר החוץ הודיע שנסיגה מ-13% היא "הסכם מצוין".
עכשיו גם נבין מדוע אמר עליו בן-גוריון: "אילו נגמל מחסרונותיו לא לדבר אמת... היה מנהיג צבאי למופת", ולמה שר האוצר שמחה ארליך אמר עליו שאין לו עקרונות, ושר התקשורת מרדכי צפורי התנבא: "זוהי פצצת זמן... הנזק שייגרם לתנועת החרות ולעם ישראל יהיה רב". ויצחק שמיר הוסיף: "אין גבול לבלתי צפוי מצד אריק שרון".
אנחנו לא האזנו לשמאלנים כשביקרו את שרון, כל עוד אכלנו מדובשו. עכשיו, שאנחנו טועמים מעוקצו, נבין יותר טוב את מה שאמר עליו ב-10.12.80 פרופ' ירמיהו יובל: "אם יניחו לשרון להמשיך... תיווצר בציבור ובנוער נורמה חדשה ופסולה - נורמת שרון".
מה מיוחד לסדום, הלא גם בשאר העולם חוטאים ופושעים? ההבדל הגדול, התהומי, הוא - שבסדום זו היתה הנורמה.
