|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אחרי עשרה ימים של רפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן, הבעיה הקשה ביותר היא העדר מידע זמין, ידידותי, עדכני ומדויק. החוברות העבות הן חלקיות ובלתי נוחות, בתחנות נמסר מידע חלקי בלבד, ובאתר של דן מציעים לנסוע ממרכז תל אביב לדרומה דרך צפון העיר
|
|
|
|
|
|
| כך נראית הרפורמה המהוללת אחרי שבוע: מידע חלקי, מבלבל ומטעה. כי זוהי נקודת התורפה הקשה ביותר של המהלך: המידע. או ליתר דיוק: היעדרו | |
|
|
|
|
בעוונותי הרבים, אני משתמש באוטובוסים בתל אביב. מה לעשות, אף אחד אינו מושלם. היום (א', 10.7.11) יש לי סיבוב ארוך למדי, המתחיל בביתי ברחוב בלוך, נמשך ברחוב חומה ומגדל, עובר לאזור איצטדיון בלומפילד, משם לסביבת מגדל שלום, הלאה לכפר המכביה וחזרה הביתה.
חיפשתי מידע באתר האינטרנט של חברת דן. התוצאות הן אלו: כדי להגיע מבלוך דרומה לחומה ומגדל, צריך בכלל לנסוע צפונה לאוניברסיטה ומשם לקחת את קו 127. ממגדל שלום לכפר המכביה - דרומית-מזרחית - צריך שוב לנסוע צפונה, הפעם למסוף רידינג, ומשם לקחת את קו 43. ואילו מחומה ומגדל לבלומפילד כנראה שאין לי ברירה אלא לקחת מונית, כי האתר לא יודע להציע לי מסלול באוטובוס. וגולת הכותרת: למרות שמדובר בנסיעות המשך מובהקות, האתר מודיע לי שאשלם 6.40 שקלים על כל נסיעה.
כך נראית הרפורמה המהוללת אחרי שבוע: מידע חלקי, מבלבל ומטעה. כי זוהי נקודת התורפה הקשה ביותר של המהלך: המידע. או ליתר דיוק: היעדרו.
כבר עמדתי על הטיפשות בכך שהנוסעים אינם יכולים להשיג מפה קומפקטית ומרוכזת של כל הקווים, כזו שקיימת בערים הגדולות בעולם. במקום זה, מחלקים לנו חוברות כרומו גדולות ומהודרות, וגם כבדות למדי. גוש דן חולק ל-13 איזורים, כך שמי שרוצה לדעת כיצד להתנייד ברחביו - כדאי שיצטייד בתיק גב כדי לסחוב את כל ה-13. חשבתי על חלופה של מחשב נייד, אבל לאור רמת המהימנות של מידע שבאתר דן - זו לא בדיוק אופציה מעשית (אני מניח שהאתר של דן יודע מה שהוא אומר; אם לא - זה חמור עוד יותר).
את החוברות הללו מחלקים הדיילים החביבים (והחפים מכל מידע) בתחנות רבות ברחבי העיר, אבל הם מצוידים רק בחוברת של האזור בו שוכנת התחנה. אם אתם רוצים במקרה לנסוע מתל אביב לפתח תקוה או מראשון לציון להרצליה, יש לכם בעיה. נראה שנגזר עליכם להמר על המסלול המוכר לכם ולקוות לטוב.
התחנות הן סיפור בפני עצמו. בחלק מהתחנות עדיין אין מסלולים עדכניים של הקווים, וגם אלו שיש - לא שווים יותר מדי. איש לא חשב שצריך לתת מפה של הקו, ולא להסתפק ברשימה מילולית של תחנות, שלא בהכרח אומרת לך היכן אתה יורד והאם זוהי התחנה הקרובה ביותר למחוז חפצך.
חוץ מזה, בלב הרפורמה - לדברי מתכנניה - עומדת האפשרות לעבור בקלות בין קו למשנהו. אבל רשימת התחנות אינה אומרת מילה וחצי מילה על נקודות המפגש, כלומר: היכן יש לרדת כדי לתפוס קו מסוים. מה שבחו"ל הוא מובן מאליו - ציון ברור של נקודות המפגש והקווים העוברים בהן - אצלנו הוא בגדר פנטזיה. אם נחזור למקרה הפרטי שלי, הרי שבמסלול של קו 25 לא נכתב היכן עלי לעבור לקו 127.
חלק מן התחנות בוטלו, אך כל מה שנאמר בהן הוא עובדת הביטול; ברובן אין הפניה לתחנה החילופית, ולא ראיתי אפילו אחת בה ייאמר מהו הקו החילופי אם גם הקו בוטל. תחנות אחרות הוזזו - לפעמים במטרים בודדים, לפעמים ביותר מכך. אבל שוב: לא ראיתי בשום מקום הכוונה למיקום החדש.
יכול להיות שהרפורמה הזאת נהדרת ויכול להיות שעוד נתרגל אליה. אבל אם אחרי 11 שנות תכנון איש לא חשב על כך שצריך למסור למשתמשים מידע זמין, ידידותי, עדכני ומדויק - אז על מה לעזאזל בדיוק עבדו שם 11 שנים? ואם כך נראה תכנון ישראלי - כבר עדיף הברדק הרגיל שלנו.
|
| תאריך:
|
09/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
09/07/2011
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
א.פולינרי
|
10/07/11 01:29
|
|
|
|
2
|
|
נוסעת מבולבלת
|
10/07/11 12:41
|
|
|
|
3
|
|
rividu
|
10/07/11 21:46
|
|
"אני יודע שאוצר המילים שלו כולל 600 בלבד", אמר אבא אבן על רפאל איתן, "אבל למה הוא מתעקש להשתמש רק ב-200?" נזכרתי באמירה העוקצנית הזאת כאשר ראיתי בסוף השבוע (8.7.11) את שני העמודים הקבועים של סימה קדמון בידיעות אחרונות. כי לא משנה מה יקרה בשבוע היוצא - שני העמודים הללו יהיו תמיד, לעולם ועד ולנצח נצחים בכיוון אחד ויחיד: נגד בנימין נתניהו בפרט ונגד ממשלתו בכלל.
|
|
|
|
|
כבר כמה חודשים שאנחנו רואים בתקשורת הפגנות על הפקעת מחירי הקוטג', מחיר תשלום הדלק שעלה לבלי הכר, וכמובן הפגנות של סטודנטים שזועקים להורדת שכר הלימוד, אלפי צעירים טובים, מלח הארץ, נאבקים באופן דמוקרטי על זכותם ללמוד בכבוד במדינת ישראל של 2011. גם אחרי 64 שנים, אנחנו ממשיכים להיאבק באופן לגיטימי ודמוקרטי על הזכות שלנו ללמוד בכבוד במדינה הנכספת. אבל כמו שזה נראה עכשיו, גם הלימודים, כמו הבריאות - רק לעשירים! אנחנו חיים את המאבק לחיות בכבוד בכל רגע. מאחורי הסיסמאות, השלטים והצמיגים הבוערים, חסימת הכבישים ומחאות הפייסבוק מסתתר כנראה גם מאבק אנטי-חברתי. מאבק שהוא צר. מאבק שאם יצליחו בו, הפערים החברתיים במדינה רק יגדלו, יתרחבו וישאירו הרבה מאיתנו מאחור.
|
|
|
|
|
ספרה האוטוביוגרפי של נטשה קמפוש, "3096 ימים" (בהוצאת כנרת) הותיר אותי בתחושה שמילים אינן יכולות לתאר, וכל ניסיון לבטא במילים את תחושת ההתפעמות לנוכח יכולתה של נערה צעירה וחסרת ניסיון-חיים להתמודד עם מניפולציות של מפלצת שכלאה אותה ושיעבדה אותה, יישמע כקלישאה. גם כשאני רוצה לכתוב "נצחון הרוח" אני נזכרת בשימוש שעשו הנאצים במשפט הזה (רק החלף את הרוח ברצון) ומבינה עד כמה ניתן לעשות מניפולציות באמצעות מילים, ועד כמה מילים קטנות מכדי להתפעם, ולתאר את התחושות שעלו בעקבות הספר. ובכל זאת. אנסה לתאר מספר נקודות שעלו במחשבתי בעקבות קריאת הספר, ספר שייתכן שרבים רכשו מתוך ציפייה לתיאור פורנוגרפי-משהו של סבל, אך לטעמי טומן בחובו מסרים חברתיים רבי-משמעות.
|
|
|
|
|
בכרך איגרותיו של זאב ז'בוטינסקי משנת 1936, ישנו מכתב שלו לאבי, בנציון נתניהו, מ-22 במאי. במכתב זה מתנצל ז'בוטינסקי בפניו על כך שאין לו זמן לעשות משהו שמאד רצה לעשות - לכתוב מאמר (ואפילו סדרת מאמרים, כפי שמציין ז'בוטינסקי) על סבי, הרב נתן מילייקובסקי, שנפטר פחות משנה לפני כן. ז'בוטינסקי הכיר היטב את סבי. במידה רבה, היה זה בזכותו של הרב מילייקובסקי שהוקם ועד ההגנה על הנאשמים במשפט רצח ארלוזורוב - אותו ועד שבראשו עמד הרב קוק - שכן היה זה הרב מילייקובסקי ששכנע את הרב קוק להתייצב להגנת הנאשמים.
|
|
|
|
|
כשחתמו, בתיווכה של מצרים, שני הפלגים הגדולים של הפלשתינים - פת"ח וחמאס - על הסכם הפיוס, היה ברור כי הם ייכשלו בביצוע ההסכם הלכה למעשה, וכי וכל עוד חמאס אינו משנה את עמדותיו, נראה הפיוס כחלום באספמיה. כי בין הצדדים להסכם נפערה תהום בלתי ניתנת לגישור בשל הגורמים הבאים:
|
|
|
|
|
