בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חיל ההסברה יכול להסתער כבר עתה בניסיון לכבוש את הלבבות. נגד כיבוש כזה מתנגדי הכיבוש כבר לא יוכלו לעשות הרבה ● רעיון הסברתי מארסנל הנשק הפסיכולוגי שבאמתחתי
|
התמונות מדברות בעד עצמן... [פלאש 90]
|
|
|
|
|
כדי להתכונן למלחמה הבאה צריך להכין מלאי גדול של טילים, תחמושת, חלפים, להיות ערוכים לחרמות ואמברגואים, להתאמן ולהתכונן לתרחישים שונים, גם מדיניים, להכין בנק מטרות מודיעיניות, וכו'. אבל חיל ההסברה לא חייב להמתין, הוא יכול להסתער כבר עתה בניסיון לכבוש את הלבבות. נגד כיבוש כזה מתנגדי הכיבוש כבר לא יוכלו לעשות הרבה. נפתח בנימה הומוריסטית משהו: שופט יושב עם פאה ומעליו שלט: "בית המשפט הבינלאומי בהאג" ותמונה של גולדסטון. מצד אחד מחבל עם כאפייה ונשק, מצד שני ישראלי עם כובע טמבל. על דוכן העדים ערבייה מכוסה מכף רגל ועד ראש מצביעה על המחבל ואומרת: "באיומי נשק הוא חטף את כל משפחתי, הכריח אותם להיות ליד משגר טילים, זמן לא רב לאחר מכן המקום הופצץ והם נהרגו". כבוד השופט מכה בפטיש ומרעים בקולו: "אשם"! מיד באים הסוהרים וגוררים את הישראלי. הישראלי מגיב בתדהמה: "הי, רגע, מה, למה?..." אבל זה לא עוזר לו. מערכון קצת פחות משעשע הוא התנהלות בזמן מלחמה. כוח פונה בקשר: "מזהה שיגור טילים, מבקש אישור ירי". "קבל שלילי, יש שם בית-ספר". עוד כוח מבקש בבהלה: "משגרים פה המון טילים ללא הפסק, האם רשאי להשמיד את המטרה"? "שלילי, יש שם בית-חולים". כוח נוסף מבקש אישור, "שלילי, יש שם בית-קפה". מטוס מזהה מטרה ומבקש אישור להשמיד אותה. "המתן אני כבר בודק, שלילי, יש רועה צאן בסביבה". "אין לי מה לעשות, אני חוזר לבסיס" אומר הטייס, "שלילי, אין לך איפה לנחות, הבסיס הושמד", עונה לו מפקדו. הרעיון שמסתתר כאן, אם לא היה מספיק ברור, הוא שהאיסור להשמיד מטרות שיש בקרבתן אזרחים הוא אולי חביב, מוסרי ומרגש, אך לא כל-כך מציאותי. התקיפה בנשק ההסברתי צריכה להתבצע כבר עתה, אין צורך להמתין למלחמה הבאה שתוצאותיה מבחינת נפגעים אזרחיים כבר ידועות.
|
בחזית האו"ם ישראל צריכה לדרוש החלטת או"ם לפיה כל ישות לוחמת מחויבת להפריד בין הכוח הלוחם שלה ובין אזרחיה. במידה שלא תעשה כן, האחריות המלאה היא עליה. בנוסף, על ישראל לדרוש פעולה בינלאומית נמרצת נגד החמאס והחיזבאללה כדי להעמיד לדין את כל האחראים לפשעים נגד האנושות, אם עקב ירי טילים לעבר אוכלוסיית ישראל ואם עקב שימוש באזרחיהם שלהם עצמם כבשר-תותחים. כמו-כן לדרוש מממשלת לבנון ומהשלטון בעזה להוכיח ולשכנע שהם עושים כל שביכולתם כדי שמעתה תהיה הפרדה ברורה בין אזרחים ללוחמים, תחמושת משגרים וכולי. אלמלא כן, ישראל מזהירה כבר עתה שבמלחמה הבאה יהיו הרבה יותר הרוגים אזרחיים מאשר בקודמתה, משתי סיבות: 1) היא תותקף בעת ובעונה אחת על-ידי טילים רבים מחזיתות רבות, לא תהיה לה שהות והיא תהיה חייבת מיידית להשמיד כל מקור שיגור וכל מחסן-תחמושת. כמו-כן היא תהיה חייבת לעסוק בכתישת תשתיות על-מנת לעודד את האויב לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר לפני שיחזור לתקופת האבן. 2) דוח גולדסטון העניק תגמול על שימוש באזרחים כבשר-תותחים, על כן ברור לחלוטין שהתופעה תפרח ותתעצם הרבה יותר.
|
בנוסף אפשר לשקול דבר דומה גם בחזית התקשורתית: להכין פרסומות לרשתות טלוויזיה בעולם ובהן להסביר את אותו הדבר לקהל הצופים. כלומר: במלחמה הבאה ישראל תותקף בטילים רבים מחזיתות רבות והיא תיאלץ להשמיד אותם מיידית. התוצאה הבלתי-נמנעת היא שיהיו המוני נפגעים אזרחיים, זאת עקב התמריץ הרב שהאנושות מעניקה למחבלים על השימוש באזרחים כבשר-תותחים (להקרין את תמונתו של כבוד השופט ריצ'רד גולדסטון). לומר במפורש שישראל בשום אופן לא תוכל להפקיר את אזרחיה ואת ילדיה, והיא תיאלץ להשמיד כמה שיותר מהר את כל האיומים עליה, גם אם יהיו שם אזרחים. לכן הציבור בעולם נקרא להפעיל לחץ על האו"ם לעשות כל שביכולתו כדי למנוע זאת כבר עתה, ולא להמתין שהגופות תהיינה שרועות לפנינו. לא בטוח שנכון ליישם את הרעיון הזה כפשוטו, אך אולי יהיה לו שימוש כנקודה למחשבה לצורך הערכות למתקפה הסברתית כוללת. אין צורך להזכיר: פרשת כפר כנא אחת, ואנחנו בבוץ רציני. במלחמה הבאה צפויות פרשיות כאלו לרוב ולא נראה שנערכים לכך יתר על המידה. פעילי השלום ממתינים בסבלנות כציפורי-טרף לערימות הגופות כדי להתפרנס מהן על-ידי תקיפת ישראל כהרגלם. ישראל מצידה מנסה להלך על ביצים עוד יותר רכות, אבל זה לא יעזור לה, במתכונת הקיימת הרג רב של אזרחים הוא בלתי-נמנע.
|
|
תאריך:
|
13/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
13/07/2011
|
|
אהרון שחר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ירון זכאי 1
|
13/07/11 17:44
|
|
2
|
|
צנחן
|
13/07/11 19:17
|
|
3
|
|
jona
|
14/07/11 01:05
|
|
4
|
|
אוהד ג
|
14/07/11 01:06
|
|
5
|
|
כך צריך לעשות
|
14/07/11 08:08
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי והפעם - האמירו פתאום מכירותיה, חניכתו של כתב עוכר ישראל, מתי ייסגרו אצלנו הצהובונים? מחאה מתוזמרת, אפליה מתקנת, עושק מתוכנן וחרם
|
|
|
ישראלים רבים חשים צורך נפשי עז, להביע הזדהות עם האסיר היהודי המוּעֳוָול ביותר בתולדות ארה"ב יונתן פולארד, אך אינם יכולים לעשות דבר ממשי להיפסקות האכזריות האמריקנית כלפיו, חוץ מאשר הצטרפות לדף הפייסבוק ששמו 'פולארד – גם לי אכפת', או כתיבת מכתב לפולארד עצמו (בשל הצנזורה בכלא מתקבלים רק מכתבים באנגלית). המהדרים יוכלו אולי לנסות לערוך ביקור הזדהות אצל פולארד בתאו בכלא באטנר בצפון קרוליינה, אך לשם כך יש להשקיע במשימה אנושית זו מאות ואלפי דולרים וימים ארוכים.
|
|
|
בעקבות קבלת החוק נגד החרמות בכנסת: קריאה להחרים מוצרים מההתנחלויות תנועות השמאל מיהרו להגיב לחוק החדש האוסר ליזום חרם על ההתנחלויות. ב"שלום עכשיו" קוראים בגלוי להפר אותו וצלי רשף, אחד מראשי התנועה, אמר: " אני מזמין את כל מי שחושב שעברנו על החוק להגיש תלונה". תנועת "סולידריות שייח ג'ראח" פרסמה עצומה באינטרנט הקוראת להחרים חברות הפועלות בשטחים
|
|
|
ב-12 שנות לימודי האקדמאים בארה"ב, ב-5 אוניברסיטאות שונות, בפקולטות ההומניות ובמדעי החברה, הגעתי בסופו של דבר למסקנה ברורה: אני לא רוצה להיות חלק מסגל אקדמי בכל אוניברסיטה שהיא!. הגילוי הזה זחל בתוכי לאט, לאט ככל שלמדתי להכיר את הפרופסורים והמרצים שלי, לחזות בליברליות המזוייפת שלהם, בהתנשאותם האינטלקטואלית הריקנית ובקטנוניותם שלהם, לראות את תסכוליהם ולהבין שרובם מצאו עצמם במלכודת הזו, שהינה מוסד אקדמי, מפני שלא השכילו לצאת לחיי יצירה משל עצמם. (מכיוון שאסור לדבר בהכללות, אודה כי היו לי גם כמה פרופסורים שנועדו להיות מורים, ובאמת היו מורים מצוינים שראו בהכשרת הדור הצעיר: שליחות, אבל אלו היו המיעוט שבמיעוט).
|
|
|
לפני כשני עשורים כמדומני, חשפה התקשורת את העובדה, ששר הביטחון דאז, משה (מישה) ארנס איננו בדיוק פרופסור, אלא "רק" ד"ר המשמש כ"פרופסור חבר" (מה זה?). ארנס, כמובן, הסביר את מה שהסביר וה"פרשה" עברה-חלפה מן העולם. לפני כעשור נחשפה פרשה נוספת של התחזות-לכאורה: התברר כי נשיא בית הדין לעבודה דאז, השופט סטיב אדלר, שנהג לחתום את פסקי הדין שלו בתואר "דוקטור", איננו בדיוק בעל תואר שלישי.
|
|
|
|