אנשי הרוח הרעה

מחאת השמאל הרדיקלי נגד "חוק ה(אנטי)-חרם" מלמדת כי החוק פגע בציפור נפשם, דהיינו - החוק מהווה פגיעה אנושה ביכולתם להמשיך וליהנות מאתננים הזורמים לכיסם מצד אנטישמים בעולם באשר יאבדו את ערכם כנרצעיהם של אויבי ישראל הגדולים ביותר.

גבולות חופש הביטוי

הללו מנצלים את העובדה כי טיעוניהם פופוליסטיים, אינם מדידים וברי-כימות. לטעון כי "חוק ה(אנטי)-חרם" מביא לסתימת פיות זו דמגוגיה זולה וערטילאית, היא אינה מדידה וכך לכאורה קשה לסותרה. די אם תתייג כל עניין כ"סתימת פיות" (כמו גם מקארתיזם וחופש הדיבור) ובידך הטיעון המנצח.

אז זהו, שטיעונים אלו נועדו לטיפשים בינינו. והדרך לקעקע את הטיעון היא בדרך ההפרזה. לדוגמה: "לדעת הכותב כאן", יש "לאסוף את כל אנשי השמאל הקיצוני אל הקיר, לירות כדור בראשם, כולם כאחד ולהשליך גוויותיהם למחפורות ככלבים". רגע, מה לא בסדר באמירה הזו? אנו עומדים נחרצות על זכותנו ה"חוקתית" לכאורה לחופש הביטוי המקודש, להסית לרצח אנשי שמאל אנרכיסטי, זוהי זכותנו הטבעית הדמוקרטית הכלולה בחוקה ("חוקה" הקיימת אך במוחם הקודח של האנרכיסטים מהשמאל) של מדינת ישראל הדמוקרטית. הרי אך כעת אמרנו חופש ביטוי בלתי מוגבל, נכון? האם האמירה לעיל היא מופרכת? בוודאי שלא... שהרי השמיים הם הגבול לחופש הביטוי, הלא כן?

הנה במאמרי "שוויון בפני החוק? חרטא ברטא" הבאתי כ-50 דוגמאות של הסתה בוטה לרצח יהודים בכל אמצעי, כיד הדמיון הרעה על רבי-הטבחים הללו, כדריסת יהודים בשרשרות טנקים, חיסול יהודים נכנעים שוחים במים, תליית יהודים על עמודי חשמל, שיפודם על בזנ"טים, ריסוק גולגלות של יהודים, בקיעת בטני נשים הרות והשלכת העוברים החוצה, שבירת מפרקותיהם של יהודים, רצח ילדים יהודים, ועוד מיתות ממיתות שונות כיד הדמיון מבית המדרש הנאצי, הקומוניסטי והסלובקי.

מעורר בחילה, נכון? אכן מתאים לאירנים המנוולים ולשאר האיסלאמיסטים המטורפים צמאי הדם הללו לשאוף ולהסית לכך. אך כתר נא זעיר, כל התיאורים לעיל נאמרו על-ידי אנשי "רוח", סלבריטאים ישראלים פסיכופתים, חיות-אדם צמאות-דם, תאבי שחיטת יהודים, מסיתים ומדיחים לרצח יהודים כאן ממש בינינו, כאן בתוככי המדינה היהודית, כאן, בידי אנשי תרבות לכאורה אשר ה"תרבות" בה הם מתהדרים היא אך כסות להיותם ערפדים צמאי-דם אשר בנקל יכולים להימנות עם אחיהם לאידיאולוגיה, אלו הגויים האירופים, צוררי היהודים של המאה הקודמת.

כמובן שהדוגמה לעיל ברישא היא פרובוקטיבית, באה לזעזע, אך כל תיאורי ההסתה לרצח שלאחריה, כל מילה בה אמת לאמיתה. הדברים נאמרו, התרחשו ופורסמו באמצעי תקשורת ההמונים, הם אינם סוד. ואם כך, מדוע זה אנו מזדעזעים כעת והחשינו אז כשנאמרו הדברים בזמן אמת? ובכן, עלינו לגמור אומר בנפשנו, האם קיים גבול לחופש הביטוי או שמא כל דאלים גבר ואין גבול וקצה לאלימות המילולית, להסתה לרצח, להכפשה.

לדעת המסיתים לרצח מבין אנשי השמאל הרדיקלי, אין גבול לחופש הביטוי והכל קביל. עובדה, אף לא אחד מהם נחקר ובוודאי שלא הועמד לדין ונגזר עונשו בידי החונטה השמאלנית הרדיקלית בפרקליטות בעבור התבטאויות אלו, והמדובר במאות אנשים ומקרים מאז קום המדינה ועד עצם ימים אלו. ואכן כן, כל הללו צבועים באדום-ארגמן סטליניסטי-בולשביקי. ביודענו כי רשויות החוק והאכיפה שורצות ומשריצות אנשי שמאל רדיקלי, הרי המסקנה המתבקשת היא כי הכל מותר, עובדה.

ובכן, אם מותר להחרים, מותר לצאת בחרם נגדי. אם מותר להסית לרצח, מותר להסית לרצח נגדי. כולם נגד כולם. אם מותר לרגל נגד יהודים ציונים בארץ ישראל, מותר גם לרגל ולחפור נגד אנשי שמאל רדיקלי. בקיצור, האנרכיה מותרת והרשות נתונה. או שמא, רק שמא, עלינו להתגונן מתופעות אלו באשר בנפשנו הן?

אנו כאן מודעים לאנומליה הכרוכה בחקיקה הבאה לשים גבולות מידתיים והגיוניים לחופש הביטוי. נראה כי קביעת מרשם נאות מראש לגבולות חופש הביטוי אינו מעשי. לכן החיים הם שיכתיבו עבורנו בבחינת כל מקרה לגופו של עניין. והרי לנו גופו של עניין. חרמות המקעקעות את סיכויי קיומה של מדינת ישראל הנמצאת (נזכיר, למי ששכח או חפץ לשכוח ולהשכיח) במצב מלחמה עם שכנותיה, חוצות קו אדום ויש להצמיתן, כפי שאכן נעשה במקרה פרטי זה. אכן, הקווים האדומים הנוגעים לחופש הביטוי נתונים לדיון ציבורי המקבל ביטויו בסופו של יום בכנסת ישראל וחקיקתה. ואכן, כנסת ישראל אמרה דברה.

וכמובן, המביעים "דאגה" מקבלת חוק החרם בכנסת ישראל (הלגיטימית והדמוקרטית, למי ששכח), הם כמובן אלו שעתידים להיפגע ממנו יחדיו עם "משנאי החינם בינינו", הלא הם משנאינו האירופים. החוק החדש מאיים על יכולתם לבטוש בקרבי הפוליטיקה הישראלית ולכוון אותה כרצונם באמצעות האסקופות הנרמסות שלהם בישראל. נו, אז שיביעו "דאגה", הלוואי שידאגו עוד יותר לאור חוקים נוספים שיחסמו אותם מלהתערב בעניינינו הפנימיים. כך יאה וכך נאה.

בג"צ כמקעקע הדמוקרטיה הראשי בישראל

מזה שנים שהתלונות, המאמצים והכוונות להשיב את הבג"צ שיכור-הכוח למקומו וגודלו הטבעי אינם נושאים פירות, באשר החונטה מצופפת שורות ומגינה על "זכותה" לשלוט בנו (בעיקר באמצעות איומים גלויים ומוסווים בדבר תפירת תיקים לנבחרי ציבור, בהם פרקליטות המדינה מצטיינת כשלוחת בית המשפט העליון). אלא שכעת נוצרה הזדמנות לתקן המעוות. יש לעודד את הבג"ץ לפסוק נגד החוק. בו בזמן, משאך יפסוק הבג"ץ ככלב שוטה אשר אינו יכול להכיל את דחפיו החולים, נגד החוק - יש לנצל את ההזדמנות אשר בה ירה לעצמו הבג"ץ ברגלו ולהכין, על סמך ביטול החוק וקיעקוע הפרדת הרשויות המתמשכת נגד הכנסת, רוויזיה כוללת במבנה בית המשפט העליון. יש לבטל את "הלכת הכל שפיט", יש להחזיר את בית המשפט העליון למעמד של רשות שווה בין שלוש הרשויות השלטוניות.

ניתן להגיע לכך אך במידה שיקרה קו השבר הזה, אשר בו יבטל בית המשפט באיוולתו את "חוק החרם". אזי, תיווצר סיבה מספקת על-מנת לעלות על הבסטיליה השיפוטית הנלוזה הזו, לקעקעה ולהחזירה לממדיה הנכונים והטבעיים.

יוזמת החקיקה הנוספת החדשה, היא הצעת "חוק השקיפות", הבאה לחייב מועמדים לבית המשפט העליון לעבור שימוע אצל ועדת כנסת כלשהי, דהיינו - חשיפה לאור השמש המחטא. ההצעה היא בעיתה, באה לחזק ולהעצים את בית המשפט העליון בראייה הציבורית, באשר אור השמש המחטא הוא יסוד מוסד בתקינות כל מערכת, ובפרט משפטית, החייבת ליהנות מאמון ציבורי מרבי. המתנגדים לשקיפות בבחירת שופטים הם ברגיל כל אותם אלו הפוליטיקאים אשר פרקליטות המדינה, שלוחת "העליון" הנרצעת, מחזיקה "תיקים באפלה" נגדם בכספות עלומות, מוכנים ל"תפירה" מיידית וכך מפעילתם כמריונטות על חוט. דהיינו, ניתן להניח בוודאות רבה כי מרביתם של המתנגדים להצעת חוק השקיפות בבחירת שופטים מסתירים בעברם קופת שרצים פלילית, מוסרית או ציבורית. הנוסחה לכן היא פשוטה: העלית קולך עבור בחירת שופטים במחשכים? סביר מאוד כי אתה מושחת אדוני.

בהצעת חוק זו אנו מצטרפים ל"חשוכות שבמדינות האנטי-דמוקרטיות" כמו ארצות-הברית למשל, שם מחויבת השקיפות הציבורית לגבי מועמדים לעליון, בעוד שאצלנו נעשה הדבר בחדרי חדרים ובהסתר (ואכן יש להם כמובן מה להסתיר - את נטייתם הפוליטית האג'נדתית הנישתית). על הקואליציה להיות נחרצת ולתמוך ב"חוק השקיפות" אשר יחזיר את מדינת ישראל ממצב חונטאי, תואם רפובליקת בננות, לעבר דמוקרטיה כהלכתה.

כדי להוסיף חטא על פשע, הרי ה"עליונים" מלהגים כעת על הצורך בעיקרון הפרדת הרשויות. כדי כך מגיעה שרלטנות ונבזות ה"עליונים". כל שעושה "העליון" מאז תקופת אהרן ברק הוא לקעקע את הפרדת הרשויות ולהתערב בעבודת הכנסת. כעת המטורללים בעליון באים ליילל על אודות הצורך בהפרדת הרשויות. אכן קוזקים נגזלים לכל דבר ועניין. בפיהם "דמוקרטיה" ובמעשיהם דיקטטורה שיפוטית פוליטית חד-אג'נדתית.

צודק האומר - אנשים שרלטנים אלו אינם ראויים לכהן במשרותיהם כשופטים בעליון ויש לערוך להם שימוע קבל עם ועדה על-מנת שיתרשם הציבור וישפוט באמצעות נציגיו בכנסת באשר לכשירותם. גם הטענה הנכלולית הגובלת בנוכלות, כי שימוע למועמדי העליון בכנסת יכניס פוליטיזציה לבית המשפט העליון, היא כה מאחזת עיניים; שהרי בית המשפט העליון נגוע עד בסיסו בהטיה פוליטית זועקת לשמיים מאז עלה לשלטון במדינת ישראל ה"פיראט" המשפטי, "ירום הודו" אהרן ברק. אלו השרלטנים ב"עליון" מעזים לדבר על פוליטיזציה של העליון לאחר שהם-הם שהפכוהו למפלגת-על שלטונית הבוחרת את עצמה, מתוך עצמה ואינה חייבת דין וחשבון לאיש. שוב, הללו, בטענם כך, מעלים את רמות צביעותם לגבהים חדשים ומכאן שוב מוכיחים כי אינם כשירים לתפקידם.

ואכן, הכיצד אנשים קטנים, המתגלים באפסותם, צביעותם, שקריהם, יכולים לייצג את מערכת השפיטה בעליון? ה"עליונים" המכהנים כעת, כמו גם מאז כ-20 שנים, הם ההוכחה החיה כי שיטת מינוי השופטים הנהוגה מאז ימי אהרן ברק היא פסולה ומעלה לתפקיד הרם אנשים קטנים ושרלטנים ומאחזי עיניים גדולים, ולכן יש לשנות את דרכי הבחירה והמינוי. אכיפת שימוע ושקיפות בבחירה היא צעד בכיוון הנכון.

החרימו ושלמו כגמולכם

הבה ונצעד צעד אחד לקראת המחרימים והמאררים את מדינת ישראל. כעת, משנחקק החוק, אפשר שיש לעודד את המחרימים לעשות כחפצם, שיחרימו. ומהעבר השני - להקים צוותי אכיפה משפטיים-אזרחיים אשר יעסקו מיד בבקרת נזקים למוחרמים ויתבעו עשרות, מאות ואלפים של מחרימים בבתי משפט ישראלים בסכומים של עשרות מיליוני שקלים למקרה — כן, לסכומים אלו ודאי מגיעים הנזקים לנפגעים מההסתה לחרם. אדרבה, לאחר שהמחרימים ייאלצו להיפרד מבתיהם ומכל רכושם עלי אדמות, ייאלצו לשלם כל הכנסה פנויה שבידם כל ימי חייהם לנפגעים וייצאו לרחוב לפשוט יד, אפשר שתופעת "משנאי החינם בינינו" תתמתן עד תיעלם. וכך, "חוק החרם" בא להציל את מדינת היהודים ממהרסיה ומחריביה מבפנים, להצילה מהסוסים הטרויאנים בתוכנו, מ"משנאי החינם בינינו". כן, להציל את ישראל הדמוקרטית מגלישתה במדרון החלקלק לעבר אנרכיה ואבדון. ההסתה לרצח, לחרמות ולאלות מידי ישראלים נגד ישראלים אחרים עברה כל גבול וקו אדום הגיוני ומידתי.

אדרבה, מטורללי השמאל הרדיקלי החרימו, פיסקו לעומתית, הסיתו, הכפישו, טיבעו במי אפסותכם שלכם. אנא, צרו את קו השבר החברתי אשר סוף-סוף יקים עליכם את "תפודי הכורסה" הישראלים מרבצם בעבור סיבה נאותה על-מנת להחזיר שפיות למדינה המסוכסכת והמפולגת הזו. הנה היא הולכת ונוצרת ההזדמנות לצדק פואטי.

כעת, משנוצרה ההזדמנות, אל לנו לשמטה מידינו. אויבי העם היהודי בתוכנו, בעיקשותם לקיים חרמות נגד מדינת ישראל למרות "חוק ה(אנטי)-חרם", נותנים לבסוף בידינו את ההזדמנות ותחמושת האנטי-חרם לקעקעם. הם עומדים להפיל עצמם מכובד משקלם ומעשיהם שלהם לאותו הבור אשר שנים הם מנסים להפיל את חובבי ציון לתוכו.

אנו לא שכחנו את אימרות השקר הבוטה "להציל את ישראל מעצמה" אשר הללו - מקעקעי ציון - משתמשים בהן נגד חובבי ציון. לא שכחנו כי זכות השיבה הפלשתינית לטעמם היא "לטובת ישראל". לא שכחנו כי גירוש יהודים לטעמם אף הוא "לטובת ישראל". לא שכחנו כי חרמות וקללות נגד ישראל הן "לטובת ישראל". לא שכחנו כי קריאתם לאומות העולם לכופף את ישראל על ברכיה והכל הוא "לטובת ישראל" כמובן. אכן "טובת ישראל" אצלם עולה על גדותיה. אשרי המאמין.

חלקם של אנשי הרוח הרעה מסית למלחמת אזרחים. אדרבה ואדרבה, אנו, חובבי ציון, לא נרד לאפסותם של אלו. אנו נתעמת עימם, אך לא ברחובות, אלא בבתי המשפט, באמצעות הכלים שהדמוקרטיה נותנת בידינו. את מסיתי מלחמת האזרחים, ובוודאי שאלו הנוקטים פעולה מעבר לדיבור, יש להשליך לכלא, ש"יירקבו שם בקלונם, סרוחים על צרורותם".